הופעה: ירונה כספי

יש משהו בהופעה אינטימית שמייצר מבוכה בדקות הראשונות. גם כך, גלריית עמליה ארבל בנמל ת"א היא בגודל של סלון ממוצע, והעובדה שהאמן והקהל קרובים כל כך כופה את האינטימיות מרגע הפתיחה, ולא נותנת לה לחלחל פנימה לאט.

ירונה כספי, שהופיעה עם הגיטריסט עומר הרשמן בביצועים "עירומים" משיריה, פתרה את הבעיה כשפתחה ב"דרכי שלי" הידוע של פרנק סינטרה, מתורגם לעברית. היה משהו מרגיע דווקא בריסוק של השיר הזה מהפומפוזיות שמאפיינת אותו למעין קינה קורעת לב, והוא שחרר באחת את המבוכה באוויר. קהל היעד: חובבי רוק ושירי משוררים. דבר המבקר: כספי נעה בשנה האחרונה כל העת במסלול הצר שבין אמנית רוק לבין מלחינה ומבצעת שירי משוררים, שלהם הוקדש כל אלבומה האחרון, "מאפיה של אשה אחת".

רגעי השיא של המופע הם כשהיא נותנת את הפירוש שלה לשיר "אל"ף בי"ת" של ויסלבה שימבורסקה ופורטת על הקלידים את "חוף" של רפי וייכרט, אבל גם החומרים המקוריים צלצלו היטב על רקע ישראל 2012. שירים כמו "חומת תל אביב" ו"אגו" מעולם לא נשמעו נכונים יותר, גם מבחינה טקסטואלית ובעיקר בגלל הזעם שעולה מהם. כשהיא שרה על זרועות החמלה הקצרות, ועל "מרתפי האשפה של ההבטחות", לא נותר אלא לנוד בראש בתוגה. אחרי ארבעה אלבומי סולו, כספי היא אמנית מגובשת שמצליחה לשדר בכל מפגש עוצמה וכוונה שקשה לעמוד בפניהן.

שורה תחתונה: שווה לדגום הופעה שלה, בכל הרכב.

כספי. רלוונטית מתמידצילום: איגור גינזבורג