יין ציבורי
יקב ברקן, היחיד בישראל שמחויב בדו"ח כספי, תולה את הירידה ברווחיות ב־2011 ברגישות הצרכן למחיר, אך גם מדגיש את המעבר ליין איכותי יותר
היקב היחיד בישראל המחויב בהגשת דו"חות כספיים הוא יקב ברקן, שבשליטת חברת טמפו. בסוף מרץ פרסם היקב השני בגודלו בישראל את הדו"ח השנתי ל־2011, ומתוכו אפשר לגזור גם תובנות מעניינות על הענף.
הרווח הנקי של ברקן היה מעט יותר מ־12 מיליון שקל, לעומת כ־17.4 מיליון ב־2010, וחלק מההסבר לירידה ברווחיות אפשר למצוא בהתייחסות ל"מחאה החברתית והשלכותיה". החברה ציינה כי "אחת ההשפעות של המחאה החברתית היא הגדלת הרגישות למחיר של צרכנים רבים, ויצירת אווירה ציבורית של אי־שביעות רצון ממחירים של מוצרי צריכה ודרישה להוזלתם".
לגבי מגמות צרכניות, ביקבי ברקן מעריכים כי "מסתמנת מגמה של מעבר לקוחות פרטיים מיינות עממיים ליינות איכותיים יותר". יש לציין כי בשוק היין הישראלי מדברים זה שנים אחדות על כך שהישראלי אולי אינו שותה יותר יין, אבל הוא שותה יין טוב יותר. עוד מגמה המתוארת בדו"חות ותואמת את הנתונים בענף היא ההערכה כי "בשלוש השנים האחרונות הצרכן הישראלי פונה לרכישת יין איכותי מקומי, המתחרה במוצרי היבוא הן במחיר והן באיכות...".
נתון בולט נוסף הוא בהיקף ה"נכסים הביולוגיים". שווי כרמי היקב עלה מ־34.7 מיליון שקל ב־2010 לכ־60 מיליון שקל ב־2011, צמיחה הנובעת בעיקר מנטיעות בהיקף נרחב, ואף זו מגמה המשותפת לענף היין הישראלי כולו.
הנתון הפיקנטי ביותר בדו"חות הוא שכר בכירי היקב, ובהשוואה לעלויות שכר בסקטורים כמו הפיננסים והתעשייה, נראה כי מדובר בשכר סביר למדי. עלות שכרו של מנכ"ל ברקן, שמואל בוקסר, עמדה על 1.245 מיליון שקל, כולל בונוס עמידה ביעדים. עלות שכרו של היינן הראשי, אד זלצברג, עמדה על 554 אלף שקל, ומנהל השיווק, ניר גל, השתכר 406 אלף שקל. טמפו משקאות, בעלת השליטה ביקב, משכה דמי ניהול בשיעור של 575 אלף שקל.
