אמריקן פסיכו
אחרי שמכר לכל העולם את החלום על "ארבע שעות עבודה בשבוע", טימותי פריס משגע את האמריקאים עם ספר הדרכה חדש שמבטיח להם גוף אלוהי, סקס מדהים וחיים נפלאים. המאמץ, הוא טוען, מינימלי, אבל האובססיה חייבת להיות אמיתית. מבחינת גברים צעירים שרוצים להיות הכי טובים בכל דבר, הספר הוא התנ"ך החדש והאיש הוא גורו של דור שלם
לפני כמה חודשים טימותי פריס ארגן לעצמו מסיבה בסן פרנסיסקו, עיר מגוריו. ספרו "The 4-Hour Body" יצא לאור בשנה שעברה באנגלית, ומאז כבר הודפס ב־11 מהדורות.
בספר, שכותרת המשנה שלו היא "מדריך לא שגרתי להורדת משקל מהירה, סקס מדהים וסופר־אנושיות", פריס מציע לקוראים "תפרצו את עצמכם", ומציג מאות "חוקים מדעיים שמעצבים מחדש את הגוף האנושי" - רחצה בקרח כדי להוריד במשקל או אכילת מקלות סלרי טבולים בחמאת שקדים אורגנית כדי לפתור נדודי שינה, למשל. גם ספרו הראשון "4 שעות עבודה בשבוע" עדיין מככב ברשימת רבי־המכר בארצות הברית, ארבע שנים אחרי שיצא (בעברית יצא בהוצאת משכל). גם הוא היה ספר עצות, כגון להסתפק בהצצה בכותרות הראשיות של העיתונים ולהעביר את ניהול לוח הזמנים והעניינים הפיננסיים לעוזר אישי בבנגלור.
אבל המסיבה של פריס לא נועדה לחגוג את ההצלחה. כשהוא עלה על הבמה בברודוויי סטודיו, מועדון מוזנח בחוף הצפוני, הוא הצהיר כי מטרת האירוע היא לעודד הפריה הדדית בין חברים בזירות החברתיות והעסקיות שבהן הוא פועל. הקהל גדש את הרחבה ושתה קוקטיילים עם שמות כמו "מכונת סקס" ו"Übermensch" ("אדם־על"), ופריס פנה אל האורחים: "כל מי שנמצא כאן מדהים בדרכו, אבל כל אחד מאיתנו מבודד בתא אקוסטי משל עצמו. אני רוצה שתצאו מאזור הנוחות שלכם ותדברו עם מישהו שאתם לא מכירים".
אני לא הכרתי אף אחד, אז יצאתי מאזור הנוחות שלי והתחלתי לשוחח עם קורטני ראום, שסיפר לי שעזב עבודה בגולדמן זאקס כדי להקים חברה שמייצרת Veev - ליקר אסאי אורגני, כשר, נטול גלוטן, בבקבוקים מזכוכית ממוחזרת עם תוויות מדיו סויה. פגשתי גם את טרייסי ריפקינד, מדריכת כושר שמספרת בספר של פריס כיצד השילה כ־50 ק"ג באמצעות הנפת משקולות קטלבלס, טכניקה שפריס מקדם. הכרתי גם את ריד מיהלקו, מנהל reidaboutsex.com - אתר לעצות בענייני מין. "מה שטים פריס עושה לדברים אני עושה לסקס", הוא אמר, וגיליתי שיש לו ידיים חמימות ביותר.
"פריס הוא היחצן העצמי החכם ביותר שאני מכירה", מעידה עליו בחיבה אשת יחסי הציבור אם.ג'י קים, שמספרת לי כי מיד לאחר שנפגשו פריס שאל אותה אם יוכל לצרף את חגיגות ההשקה של "4 שעות עבודה בשבוע" למסיבת יום ההולדת שלה. "זה היה מגוחך", נזכרת קים. "כשכולם שתו קוקטיילים ושרו יום הולדת שמח, הוא חילק עותקים של הספר. אנשים ניסו להבין מי זה בכלל הבחור הזה".
קשה שלא לחבב את פריס (33). הוא שזוף, בעל לסת מרובעת, עיניים כחולות נוצצות ושיער קצוץ בהיר. במסיבה בסן פרנסיסקו הוא הסתובב ברחבי האולם, חילק חיבוקים חמים לנשים וטפח על זרועותיהם השריריות של הגברים. אשה גבוהה, כהת שיער, בשמלת קוקטייל שחורה עם מחשוף נדיב ונעלי עקב אדומות, ניגשה אליו. "היי טים, אני איימי", אמרה. פריס, בג'ינס וחולצה משובצת, קפץ בשמחה כשזיהה אותה ומיהר להעניק לה חיבוק.
זו היתה איימי הוג, העוזרת האישית שלו. היא מתגוררת בקולומביה הבריטית, והם מעולם לא נפגשו. "עבדתי במשרה חלקית עבור סופר אחר", היא סיפרה, "וטים שלח לי דוא"ל ושאל: 'את מכירה אולי עוד בחורות קנדיות מגניבות שעובדות כעוזרות וירטואליות?'". היא החליטה להציע את עצמה, וכעבור שנתיים עזבה את שאר הלקוחות שלה כדי לעבוד רק איתו. מאז הם שמרו על קשר אימיילים יומיומי, וכשפריס פגש אותה לראשונה במסיבה הוא העביר מבט מעריץ על גופה ואמר: "אם הייתי יודע שהעוזרת שלי כזאת לוהטת, הייתי נפגש איתך הרבה קודם".
מה גברים רוצים
מקסימום ביצועים, מינימום מאמץ וקידום עצמי נרחב
כל דור מקבל את גורו העזרה העצמית שמגיע לו. ב־1937, בימי השפל הגדול, נפוליאון היל כתב את "חשוֹב והתעשר", שהתיימר לזקק את העקרונות שהפכו את התעשיין האמריקאי אנדרו קרנגי לעשיר כל כך. "כוחה של החשיבה החיובית" מאת נורמן וינסנט פיל מ־1952 ייעץ לקוראים "לרוקן את המוח לפחות פעמיים ביום" כדי להצליח. בשנות השבעים וורנר ארהרד ייסד את סמינר אסט (שהפך לפורום של לנדמרק), והבטיח שאפשר להשיג הצלחה חומרית באמצעות הארה רוחנית. בשנות השמונים והתשעים היו אלה עקרונות ניהול שהתמזגו עם תפיסות ניו־אייג'יות, בספרים כגון "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" של סטיבן קובי. בעשור החולף שלטו בכיפה "מי הזיז את הגבינה שלי" וספרים אחרים שהבטיחו לסייע לקוראים למקסם את הפוטנציאל המקצועי שלהם בעידן של שוק עבודה בלתי צפוי.
עכשיו פונים ספריו של פריס לאנשים שהגבינה כבר לא כל כך מעניינת אותם. "הספר הזה לא יעזור לכם למצוא את עבודת החלומות שלכם", כתב ב"4 שעות עבודה בשבוע". "אני יוצא מנקודת הנחה שבעבור רוב האנשים, משהו כמו 7-6 מיליארד מהם, העבודה המושלמת היא זו שגוזלת את הזמן המועט ביותר". ואולם פריס אינו מעודד עצלנות. להפך - הספרים שלו מציעים יזמות היפרקינטית של הגוף והנפש, שבה כל אדם משמש מאמן לחיים, המשקיע האישי ונסיין התרופות של עצמו. פריס מציע לקוראים, "בעזרת כמה כיוונונים פשוטים", למקסם את הביצועים שלהם.
לספרים שלו יש תהודה בעיקר בקרב גברים צעירים חובבי טכנולוגיה שצורכים חטיפי בריאות אורגניים אבל לא מבלים יותר מדי זמן במכון הכושר. נערי עמק הסיליקון מוצאים אצלו את ההבטחה להגברת הביצועים השכליים והפיזיים.
פריס אוהב להכריז כי אנחנו חיים בעידן הנסיינים האישיים, והמנטרה שלו היא "מינון מינימלי אפקטיבי". הוא החליט לגלות כמה אפשר להשיג במאמץ המועט ביותר, ולשם כך ראיין את ריי קרוניס, מדען לשעבר בנאס"א; פבל טסטסולין, מאמן כושר שעבד עם כוחות מיוחדים בברית המועצות; ונינה הרטלי, שחקנית פורנו. יש בספר פסקאות הדרכה טכניות מאוד, אבל גם טקסטים שמזכירים מגזין גברים: "כסו את אוזני הילדים. אני עומד לספר לכם משהו מדהים ודוחה כאחד... רוב הגברים אוהבים פורנוגרפיה. וסנטה קלאוס לא קיים".
פריס הופך גם את עצמו לנסיין אישי, והספר הוא תוצאה של עשור של ניסויים בעצמו. הניסויים שלו אינם נטולי סיכונים: ב־2009 הוא פונה לחדר המיון כשהוא סובל מזיהום בפרקים לאחר סדרת זריקות של הורמון גדילה שקיבל במתקן לרפואת ספורט באריזונה. בפעם אחרת, בקייפ טאון, לקח מינון יתר של רסבראטרול, שמאריך את חיי עכברים במעבדה, וגילה שהטבליות הכילו גם חומרים משלשלים. קוראים עשויים להסיק שפריס הוא מעין רופא אליל, אך הוא מקפיד לא לקחת אחריות: "בבקשה אל תהיה טיפש ותהרוג את עצמך", הוא מפציר בקורא. "שנינו לא נהיה מרוצים מכך. התייעץ עם רופא לפני שאתה מיישם את העצות שבספר".
המבקרים השוו אותו לאמרגן המופעים והקרקסים בן המאה ה־19 פי.טי ברנום, שהיה גם איש עסקים מצליח. פריס כמובן מסתייג מההשוואה. "בקלות אפשר לגרום למילים לשלי להישמע כמו הכרזות של ברנום ולא כמו הכתבים של הפילוסופים תורו או סנקה, שאיתם אני מזדהה יותר", אמר לי. הוא מעריץ את סנקה הרומאי בגלל שליטתו בחשיבה אסטרטגית והתרחקותו מהגשמי, ולאורך השנים חילק יותר מ־400 עותקים מספרו "מכתבים מסטואיקן". "זאת מערכת הפעלה אידיאלית בעבור כל מי שרוצה לתפקד בסביבה לחוצה במיוחד", הוא מסביר. 400 הספרים האלה מתגמדים בהשוואה לאלפי עותקים של "גוף של 4 שעות" שעליהם חתם פריס באתר בארנס אנד נובל, בניסיון להתקדם ברשימת רבי־המכר. לפחות בכל הנוגע לקידום עצמי, אפשר לראות את הדמיון בין פריס לברנום.
קהל המאמינים
אובססיביים, מבוהלים, חולמים להתעשר מהר
פריס אוהב לספר, בגאווה, איך 26 הוצאות דחו את "4 שעות עבודה בשבוע". אפשר להבין את ההוצאות הללו - פריס מציע לדחות את התרבות העכשווית של חיבור תמידי לטלפון הנייד ולילות לבנים במשרד, תרבות שנחגגת בספרי ניהול ובסרטים כמו "הרשת החברתית".
את ההשראה לספר קיבל כשעבד כמנכ"ל חברה לחטיפי אנרגיה, במשרה של 12 שעות עבודה ביום, שבעה ימים בשבוע. ב־2004 הרגיש שחוק, וגילה שהוא מעדיף להעביר את זמנו בשיעורי טנגו בבואנוס איירס או קליעה בקיוטו. הוא גילה גם שבזכות אוטומטיזציה של הפעילויות העסקיות שלו, הוא ממש יכול להרשות את זה לעצמו. טוב, לפחות במידה מסוימת. חברו, המפיק ההוליוודי קיין אן.ג'י, אמר לי: "טים הוא רמאי. מכירה את '4 שעות עבודה בשבוע'? הוא קורע את התחת".
ובכל זאת, בספר פריס מציע לקוראים לבדוק את תיבת הדואר האלקטרוני רק פעמיים ביום ולעדכן מענה אוטומטי המודיע שאינם זמינים (המענה באימייל שלו אומר: "לחיי חיים מחוץ לאינבוקס!"). הוא ממליץ לקוראים לצאת כבר עכשיו ל"מיני־פנסיה" - חודש בקוסטה ריקה, שלושה חודשים בברלין - במקום לחסוך לחיים נוחים בעשורים האחרונים לחייהם. איך מממנים את זה? באמצעות מציאת "מוזה", "כלי אוטומטי לייצור מזומנים בלי לצרוך זמן", כהגדרתו. הקושי הרב למצוא מוזה כזאת, אגב, לא מחליש מעוצמת המשיכה שבמחשבה על שחרור ממקום העבודה, בעיקר כששיעורי האבטלה רק גדלים.
גם "גוף של 4 שעות" פונה אל חוסר הביטחון של גברים צעירים כיום, כמו גם אל האובססיביות שלהם. פריס מסביר לקוראים איך להוריד 10 ק"ג ב־30 יום בלי להתאמן (ביצים, תרד ועדשים חיוניים לעניין) ואיך לשלש את רמות הטסטוסטרון (האייפון בתיק, לא בכיס). 548 עמודי הספר כוללים שפע של עצות, חלקן צבעוניות ותמוהות. פריס מציע, למשל, לחזק את שרירי הבטן בעזרת תרגיל שהוא מכנה "חתול מקיא", וממליץ לקוראים לא להגזים ולהזריק לעמוד השדרה חומר מעודד גידול שנקרא Stem Cell Factor שיובא במיוחד מישראל, כפי שהוא עצמו עשה. הוא מציע להם שיטת הרזיה נוספת, של התקפי אכילה מבוקרים, אבל מסביר שהם יכולים להימנע מלבדוק את היעילות שלה באמצעות שקילת הצואה. הוא כבר עשה את זה בשבילם.
יזם של קיצורי דרך
לא להתבייש לנג'ס, לבקש עצות, ולהזיז את המוט רק קצת
הפגישה הראשונה שלנו התקיימה במסעדה של הכלבו היוקרתי בארניז בניו יורק. במסגרת אחת השיטות שלו לניצול זמן יעיל הוא קבע שתי פגישות רצופות, וכך יצא לי להמתין לפגישתנו ולהתבונן בו בלי שהבחין בי. ראיתי אותו יושב עם מפיקי סרטים, לבוש ג'ינס וטי שירט בחדר מלא גברים בחליפות. היה קשה להתעלם ממנו. הוא נראה כמו תרמילאי חביב שמנסה לשכנע זר שייתן לו להתנחל אצלו על הספה.
פריס גדל בעיירת החוף העשירה המפטונס, אבל מחוץ לחתך הסוציו־אקונומי הזה. אביו היה סוכן נדל"ן, אמו פיזיותרפיסטית שעבדה עם זקנים, והוא שירת את העשירים בבית קפה. "הייתי הילד עם הקוקו שחלם להוריד את הסמלים מהמכוניות היקרות".
בכיתה י' התקבל לפנימייה היוקרתית סנט פול, והצטרף לנבחרת ההיאבקות שלה. חלק מהשיטות שלו נולדו שם. "טים עשה כל שביכולתו כדי להשתפר", נזכר ג'ון בוקסטון, שהיה מאמן הנבחרת, "ואז התגלה הצד היזמי שלו. הוא החל לעשות יותר עם פחות. הוא היה אומר: 'גיליתי טכניקה חדשה - במקום להניף משקולות של 125 ק"ג, עדיף לשים 150 ק"ג ולהזיז את המוט רק קצת'". שנים אחר כך השתתף פריס בתחרות קיקבוקסינג סיני עם גישה דומה: הוא עבר על ספר החוקים וגילה שאם אחד הלוחמים נופל מחוץ למזרן שלוש פעמים הוא מפסיד את הקרב. "החלטתי שזאת תהיה הטכניקה שלי, פשוט לדחוף אנשים החוצה", כתב פריס בספרו הראשון. "ניצחתי בכל הקרבות בנוקאאוט טכני והייתי אלוף המדינה".
זה לא הדבר היחיד שפריס לקח מסנט פול. התלמידים חויבו ללמוד שפה זרה, הוא בחר ביפנית ובגיל 17 נסע לטוקיו, לשנת לימודים משמעותית בעבורו. "ביפן מתקלחים לפני שנכנסים לאמבטיה, למשל, ומבוגרים משתמשים באמבטיה לפני צעירים. המוסכמות הללו אפשרו לי להבין כמה מוסכמות הן דבר שרירותי, וכמה רבים מהחוקים שלי היו שרירותיים. התחלתי לפקפק בתפיסות שלי".
מהפנימייה המשיך לאוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, ללמוד מדעי המוח, אך החליף ללימודי מזרח אסיה, והוא דובר יפנית ומנדרינית, לצד ספרדית וגרמנית. כסטודנט ניסה לשווק לתלמידי תיכון קלטות עם עצות כיצד להתקבל לאוניברסיטה, אך נכשל. בשנתו האחרונה יצא לחופשה לטובת מיזם נוסף, בניית רשת מועדוני כושר בטייוואן, ושוב נכשל (יש לו עדיין פנטזיה לפתוח חדר כושר: "הוא יהיה מחוספס, מלוכלך וממש יקר. זה יהיה כיף להפוך בונקר או מחסן רעוע למפעל למפלצות. יהיה שם חדר סודי שבו רופאים יעשו בדיקות דם, ויהיה לנו גם מומחה להקזת דם").
אחרי הלימודים עבר לעמק הסיליקון, לעבוד כאיש מכירות בסטארט־אפ לאחסון מידע. הוא הביס את עמיתיו בקלות - הם היו מתקשרים ללקוחות בשעות העבודה הרגילות ונדחים על ידי המזכירות, הוא היה מתקשר לפני או אחרי שעות העבודה, כשהמזכירות אינן.
בהמשך התנדב לשמש מפיק האירועים באיגוד של יזמי סטארט־אפ, תפקיד שאִפשר לו לחזר אחר דוברים שעניינו אותו. למשל ג'ק קנפילד, ממחברי סדרת ספרי ההשראה המצליחה "מרק עוף לנפש". פריס הציע להכיר לקנפילד את עולם עמק הסיליקון, וקנפילד הסכים לנאום בחינם. "לטים אין בעיה לבקש דברים", הסביר לי קנפילד. "אני מלמד זאת בעבודתי - הוא היה שולח לי אימיילים כל כמה זמן כדי לעדכן אותי מה הוא עושה ולבקש עצות". קנפילד היה למנטור של פריס, מצא לו סוכן וגם מודה שלמד מספרו האחרון. "הפרק על האורגזמה הנשית לדוגמה - אשתי ואני ניסינו את השיטות ונהנינו ביותר". גם נאסים טאלב, מחבר "הברבור השחור", הודה שגם הוא אימץ אלמנטים מ"גוף של 4 שעות", ובהם הנפת משקולות קטלבלס ונשנוש חלבונים.
ב־2000 ייסד פריס חברת חטיפי אנרגיה, עבודתו ה"אמיתית" האחרונה. החברה מכרה תוסף תזונה ששווק לסטודנטים והבטיח לשפר את הזיכרון והריכוז. זה כמעט היה כישלון נוסף, אבל לאחר שמותג מחדש כמוצר לספורטאים, החברה הצליחה. ככל שהמכירות עלו פריס היה לחוץ ומותש יותר. הוא נזכר במתנה שקיבל מחברתו, שהתקשתה להתמודד עם העומס שלו: "שעות העבודה מסתיימות בחמש", כתבה לו, ומסגרה. "היא אמרה לי להניח את המסגרת על שולחן העבודה כתזכורת, למען הבריאות האישית שלי", סיפר, "זה היה מעין מכתב פרידה".
אבל העסק היה המוזה שלו. כשהספר הראשון הצליח והפך למוזה טובה יותר, פריס מכר את החברה. "העסק היה כמו תוכנת אנטי־וירוס במחשב, הוא האט אותי. 5%–10% מהמוח תמיד היו עסוקים בו".
התמהיל המנצח
אוסף נעליים, אורגזמות ארוכות ואאוטסורסינג
כיום מלווה את פריס ציטוט מעורר השראה אחר לגמרי, ממשנתו של השף בובי פליי: "קחו את הסיכון ותיהנו מהתגמול. למדו מהטעויות שלכם עד שתצליחו - זה פשוט עד כדי כך". האמרה הזאת, ממוסגרת גם היא, ניצבת על השולחן בדירתו בסן פרנסיסקו. הדירה כוללת גן פנימי מלא צמחים טרופיים ומטבח גדוש חליטות תה ירוק ולבן, שהוא מאמין שיגנו עליו מסרטן. ביום שבו ביקרתי בדירה ראיתי בגד ים מוכתם בדם זרוק בסל הכביסה, רמז לתחביבו החדש לסמן כרישי נמר במכון לביולוגיה ימית בפלורידה "רק בשביל הכיף".
לאורך רצפת הסלון היו פזורים מכשירי התעמלות מפחידים. משקולות מסודרות לאורך מסדרון הכניסה, לצד אוסף הנעליים של פריס וזוג מגפי נשים מזמש, לא במידה שלו. חליפת מדים של אמנות הלחימה היפנית קנדו היתה תלויה בפינה, ועל הקיר היה תלוי צילום אמנותי של אשה עירומה.
פריס הדריך אותי לעלות לחדר השינה שלו, המאובזר במוניטור לגלי מוח המודד את דפוסי השינה. "כאן מתרחש כל הקסם", הכריז בטון משועשע. הפרק שכתב על האורגזמה שנמשכת 15 דקות הוא ככל הנראה הנקרא ביותר בספר: הוא כולל איורים המדגימים כיצד בן הזוג של האשה יכול "לעזור" להאריך את החוויה - 15 דקות של נגיעות מכוונות שבהן האשה גומרת שוב ושוב. "לא מדובר בוואגינה מכווצת 15 דקות - זה יהיה נורא עבור כולם".
לפריס אין כרגע מערכת יחסים רצינית, אבל הוא מודה שיבוא יום שירצה להקים משפחה, ולכן ליתר ביטחון הקפיא את הזרע שלו. בינתיים הוא מודע לכך ששיטות ייעול הזמן שלו לא בהכרח ניתנות ליישום בתחום הרומנטי. "אי אפשר לקיים חיי אהבה של ארבע שעות", הוא אומר. הפרקים על סקס עוררו את סקרנותן של כמה מבנות הזוג שלו, אך פריס אינו ממליץ ליישם את ההמלצות במפגש הראשון. "זה יכול להיות ממש מוזר בדייט הראשון, מכיוון שצריך להקיף את האשה עם הרגליים ולשכב כשהפנים שלך מול כפות הרגליים שלה", הוא מפרט. "אי אפשר לדעת איך היא תגיב. היא עלולה לחשוב שהיא יוצאת עם רוצח סדרתי או עם איש הגשם. אף על פי שיש סיכוי שהיא תהיה בעד".
את מה שכן הצליח לדחוס לארבע שעות, ואת החירות האישית לחיות "מחוץ לאינבוקס", השיג במידה רבה באמצעות העברת מטלות מעיקות לאינבוקסים של אנשים במדינות מתפתחות. זה לא מטריד אותו. מבחינתו זה הגיוני, ובאותה נשימה הוא מספר על התרומות שלו לארגוני צדקה. "יש אנשים בהודו שהעברתי להם עבודות במיקור חוץ, שכיום מעבירים בעצמם עבודות במיקור חוץ לפיליפינים", הוא מסביר. "זהו השימוש היעיל בהון, ואם רוצים ליהנות מההטבות שמציעים השוק החופשי והמערכת הקפיטליסטית אלה הכללים שלפיהם חייבים לשחק".
העתיד
הספר הראשון של אמזון, מניות פייסבוק ומה שאי אפשר להשיב
הספר הבא של פריס, "שף ב־4 שעות", עתיד להתפרסם בקרוב בהוצאת אמזון. קמעונאית הספרים הווירטואלית הענקית שואפת באחרונה להפוך גם למוציאה לאור, ופריס נבחר להוביל את המהלך. "אחת ההנאות הגדולות בחיי היא לנסות דברים שלא נעשו קודם, פשוט רציתי לשחק בארגז חול אחר", הסביר. באותה רוח הוא נכנס גם לעולם ההשקעות, קנה מניות בפייסבוק וטוויטר והחל לספק ייעוץ שיווקי לשלל חברות סטארט־אפ, בתמורה למניות.
ליוויתי אותו כשנסע למנהטן לפגוש מנהל קרן גידור שרצה להעסיק אותו כקואוצ'ר. פריס מתענג על ההזדמנות ליישם את השיטות שלו, לא כדי לסייע למנהל לחיות חיים מספקים יותר מחוץ לעבודה, אלא כדי להעצים את שליטתו בעולם. "השאלה היא כיצד אוכל לאמן אותו להיות פי שלושה יותר ממה שהוא כיום מבחינת ביצועים קוגניטיביים ופיזיים", הסביר. "הוא עומד על גג העולם, ורוצה להישאר שם. לעתים קרובות דווקא לאנשים האלה נגמר הסוס ראשונים, כך שמי שמצליח לשפר את יכולות העבודה והביצועים שלו זוכה ליתרון בעולם שבו נלחמים על כל משקיע וכל דולר".
ההערות שרשם לעצמו לקראת הפגישה הזאת אבדו לעד עם מחברת שנפלה לאסלה כשניסה ליישם את אחת ההמלצות מ"4 שעות עבודה בשבוע" - לעבוד מכל מקום. אבל פריס לא נראה מוטרד מכך, בין כה למרבית החומרים היה לו גיבוי במקום אחר. בכל מקרה, לדבריו, אין סיבה להילחץ ממה שאי אפשר להשיב, בייחוד כשאפשר להרוויח הרבה יותר. "תודה רבה, סנקה", הוא סיכם.
