"להוריד את הנצנצים"

"תמיד בחרנו לשבת במקומות מיוחדים", אומרות יפעת ופז גלינסקי, בעלות חברת ההפקות פאזה. החברה עברה לאחרונה למתחם חדש ומעניין בדרום תל אביב, במקום שבו נערכו בשנים האחרונות ירידי האמנות "צבע טרי". יפעת (43) ופז (39) הקימו את החברה ב־1997 ומאז הפיקו אירועים ובהם הפצ'ה קוצ'ה, הביאנלה לאמנות בתל אביב ובהרצליה, וגם ביקור האפיפיור בישראל. האחיות, שמתמחות בחיבור אמנותי לעולם העסקי, יפיקו גם את אירוע הפתיחה לאירועי שנת האמנות של תל אביב ב־24 במרץ, ברחבת מוזיאון תל אביב ובשדרות שאול המלך.

במתחם החדש, שמתפרש על פני שדרה שלמה של חללים תעשייתיים, יושב המשרד שלהן, שמונה 22 עובדים קבועים ומעוצב בהקפדה לפרטי פרטים. החללים הצמודים למשרד יהפכו בהמשך לחדרי סטודיו של אמנים. "הרעיון הוא להפוך לשכונה של עסקים ואמנות למטרת הפריה הדדית", הן מספרות. "כבר שנים שאנחנו מחברות בין אמנות ואירועים מסחריים, והעובדה שהמקום הפיזי מאפשר את זה תעמיק את החיבור".

משרד בחדר כביסה

את דרכן העסקית המשותפת הן החלו לפני 15 שנה. "זה היה חיבור ארעי לחלוטין", מספרת יפעת, ומסבירה: "שתינו היינו בפרשת דרכים מקצועית. אני באתי מתחום הפרסום ויחסי הציבור, ופז הגיעה מעבודה באלו"ט ושיקום נכי צה"ל. החלטנו ללכת על זה, אבל הצבנו לעצמנו שני תנאים: הראשון הוא שאנחנו לא מביאות כסף מהבית, והשני - שכעבור שנה אנחנו מסתכלות אחת לשנייה בעיניים ומחליטות אם יש לאן להמשיך". בשנתיים הראשונות שימש חדר הכביסה של יפעת כמשרד מאולתר. "אם אחת היתה יושבת, השנייה היתה צריכה לעמוד", מספרת פז. השותפות נראית להן היום טבעית. "לקח ארבע־חמש שנים עד שהבנו שצריך לעשות הפרד ומשול", מספרת יפעת, "היום פז אחראית על הניהול המקצועי ואני על תקן המנכ"ל. לפני חמש שנים הוספנו צלע שלישית, יורם פרידלנדר, שבא מהפקה של פסטיבלים גדולים והביא איתו יכולות לוגיסטיות". "יפעת היא האדם שאני הכי סומכת עליו בעולם", מספרת פז. "גם את הילדים אנחנו מגדלות ביחד".

(מימין) פז ויפעת גלינסקי. "היה לנו חשוב להיות מחוץ למוזיאון באירוע הפתיחה"צילום: אלדד רפאלי

פז היא אמא לתאומות (9.5) ולבן (5), ויפעת אמא לשלושה (11.5, 3.5, 11 חודשים). על השאלה הבנאלית של שילוב קריירה ומשפחה אומרת פז: "זה צפוף, אבל התברכנו בהורים שמסייעים", ויפעת מוסיפה: "אם העסק לא היה שלי, לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד". גם את החברה אפשר להגדיר כידידותית לאמהות. "אני לא מכירה משרדי הפקה שכל כך הרבה אמהות עובדות בהם", אומרת פז, "אנחנו מתורגלות. אחרי ההשכבות בשמונה אנחנו חוזרות לעבוד בשיחות ועידה ואימיילים לתוך הלילה. מהניסיון שלנו, נשים יותר טובות בניהול פרויקטים ובהובלת לקוחות".

ההאטה במשק והמחאה בקיץ השפיעו גם עליהן. "יש הססנות מצד הלקוחות", הן מספרות. "יש גם פרויקטים שלמים שבוטלו, אבל ברוב המקרים הנטייה היא לדברים פחות פומפוזיים ומנקרי עיניים. צריך לעשות שינוי ולפעול מתוך יחס לתקופה. להוריד את הנצנצים ולבוא מכיוון הרחוב. זה מה שהנחה אותנו באירוע הפתיחה של שנת האמנות - היה לנו חשוב להיות מחוץ למוזיאון ולא בתוכו. באוצרות של האירוע (בשיתוף מעין שלף) הרעיון היה להביא כמה שיותר אמנים שעובדים בקבוצות ועם הקהילה. החוכמה היא לדעת איך לגעת בקהל, ומי שעושה את זה יכול אפילו למנף את עצמו מתוך המחאה".