"עדיף להשקיע באמנות מאשר במניות"
האמנים הגרמנים מרטין בורובסקי ופיטר שטאוס נחתו בתל אביב לכבוד התערוכה החדשה "אני ברלינאי". בראיון ל"כלכליסט" הם מספרים על שימוש בטכנולוגיה חדשה ביצירותיהם, על החיים כאמן בברלין ועל הקשר לישראל, ומסבירים מדוע המיתון לא פגע בשוק של מכירות האמנות
"שנינו מציגים את העבודות שלנו ברחבי העולם אז אנחנו רגילים לזה", אומר פיטר שטאוס, עשר דקות אחרי שנכנס בצעדים מדודים לביתן הלנה רובינשטיין ביחד עם מרטין בורובסקי. שטאוס (46) ובורובסקי (42), שלמרות השקט הגרמני האופייני אפשר לזהות עליהם רמזים להתרגשות, הם שניים מהאמנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה "אני ברלינאי", המוצגת בימים אלה בביתן לאמנות בת זמננו של מוזיאון תל אביב. התערוכה, שעוסקת בהוויה האמנותית בברלין, מציגה פרשנויות שונות של 18 אמנים החיים ועובדים בעיר כיום.
עבודותיהם של בורובסקי ושטאוס שונות מאוד זו מזו, ובמקרה לגמרי מוצבות זו לצד זו בתערוכה. בעוד שבורובסקי יוצר ציורים סמי־ריאליסטיים גדולי ממדים בסגנון שמזכיר את אדוארד הופר (צייר אמריקאי חשוב מראשית המאה ה־20), שטאוס מציג יצירות מופשטות ומלאות צבע, ועליהן הוא מוסיף דמויות כהות עשויות שעווה השוברות בצורה קיצונית את הצבעוניות של הקנבס.
כמו היצירות, גם שני האמנים שונים מאוד זה מזה: בורובסקי, יליד דרזדן עם רשימה מרשימה של תערוכות יחיד בבירות אמנות מסביב לעולם, הוא הקליל מבין השניים, ומופיע לפגישה בג'ינס, סניקרס וכובע מצחייה. שטאוס, איש גבוה מאוד בלבוש מחויט, שומר על רשמיות גרמנית טיפוסית יותר מחברו. הוא ארכיטקט בהכשרתו, וגם הוא מרבה להציג בתערוכות בינלאומיות. השניים, ששייכים לשורה הראשונה של האמנים העכשוויים בעולם, הגיעו לישראל לפתיחת התערוכה. זהו הביקור הראשון לשניהם כאן, ואנחנו נפגשים כשלוש שעות אחרי שנחתה טיסתם מגרמניה - הם הספיקו רק להגיע למלון ולערוך טיול קצר בשדרות רוטשילד. הביקור קצר במיוחד, יומיים־שלושה, אבל הם מבטיחים שיגיעו שוב בהמשך.
השאלה הראשונה שעולה בהקשר לתערוכה היא אם אכן מדובר בייצוג אותנטי של סצנת האמנות בברלין נכון לשנת 2012. "שאלתי את עצמי את אותה השאלה", אומר בורובסקי. "אני לא חושב שהתערוכה בהכרח מייצגת את ברלין, אבל מנקודת המבט שלי מדובר בתערובת טובה וביצירות מגוונות והטרוגניות". אותן יצירות יעברו כחלק מהתערוכה לעוד נקודות בעולם. ישראל היא המדינה השנייה שבה היא מתארחת, אחרי קרואטיה, והיא תמשיך לאיטליה ומשם למקומות נוספים, כך שאנשים מתרבויות שונות יזכו לראותה. "מאוד עניין אותי מה תהיה התגובה לתערוכה בישראל", אומר בורובסקי. "אני לא מכיר את ההתנהלות התרבותית של המדינה הזאת. אני יכול לתאר לעצמי מה יהיו התגובות במדינות אחרות באירופה, אבל בישראל זה שונה".
האספנים החדשים
ברלין היתה בשנים האחרונות לאחד מהיעדים הכי אטרקטיביים לישראלים. אם בשנות השמונים והתשעים לונדון היתה העיר שבה הייאוש היה יותר נוח, בשנות האלפיים זו ללא ספק ברלין. למרות המשקעים ההיסטוריים, נוצרה בשנים האחרונות קהילה ישראלית גדולה בעיר, שכוללת אמנים, מוזיקאים, קולנוענים ואנשי תרבות אחרים. הם מספרים כי התמיכה שהם זוכים לה מאפשרת להם לחיות וליצור בנוחות כלכלית רבה יותר מאשר בישראל – התנאים לקבלת ויזת אמן בעיר פשוטים יחסית, ומוסדות הלימודים מציעים שפע של מלגות ומענקים שונים.
בורובסקי ושטאוס מבינים במה מדובר. "התמיכה הכלכלית מהמוסדות הציבוריים והממשלתיים שאתה זוכה לה בגרמניה כאמן חשובה מאוד, בעיקר בתחילת הדרך ובמהלך הלימודים", אומר בורובסקי. "כשכבר יש לך קריירה ואתה פועל כאמן בינלאומי ברחבי העולם, המימון הוא בדרך כלל פרטי – של הגלריות, המוזיאונים, האספנים, בעיקר בתחום הציור". שטאוס מוסיף: "כשאתה צריך לממן תערוכה הכספים יוצאו בדרך כלל על ההפקה שלה, והכסף הזה יגיע תמיד מגופים פרטיים". את העובדה שהעולם נמצא במיתון מרגישים גם בגרמניה, אבל בשוק האמנות זה לא תמיד בא לידי ביטוי. במכירות פומביות בעולם ממשיכים להישבר שיאים של מחירים וגם בגרמניה, כמו בישראל, אפשר לראות מגמה של רכישת אמנות לשם השקעה. "האספנים של היום אינם האספנים של לפני כמה שנים", אומר בורובסקי, "הפנים של ההשקעה באמנות השתנו, והיום אנשים קונים ציורים ממניעים שונים". "אמנות שהופכת לאפיק השקעה זה תהליך טבעי", מוסיף שטאוס, "אני חושב שהאפיק הזה עדיף על השקעה במניות".
האבולוציה של הציור
לא רק השינויים הפיננסיים, אלא גם ההתפתחות הטכנולוגית נותנת באמנות את אותותיה. גם במקרה של בורובסקי, שמתבסס ביצירותיו על תוכניות שהוא עורך בעזרת צילום ופוטושופ. "אני לא משתמש בפוטושופ מהמקום של עיצוב גרפי, אלא נעזר בו כדי לשאול שאלות קלאסיות באמנות, כמו מה תהיה הקומפוזיציה ביצירה". גם שטאוס, שדווקא משתמש בחומרים ובטכניקות שקיימות כבר אלפי שנים, מזדהה: "כצייר אתה צריך לשאול את עצמך כל הזמן אם ציור הוא אבולוציה של טכניקה ושל רעיונות חברתיים. בכל רגע נתון אתה מתמודד עם מסורת, ומצד שני אתה תמיד מרגיש 'מאוים' מההתפתחות הטכנולוגית".
כשבורובסקי נשאל איך הוא מרגיש עם ההשוואה המתבקשת עם אדוארד הופר, הוא אומר: "אני חושב שיש משהו דומה באווירה של הציורים של הופר ושלי. אבל אני מרגיש כמו חלק ממסורת ארוכת שנים של אמנים. אין לי צורך להגיד 'אני עשיתי את זה ראשון', אין לי האמביציה האוונגרדיסטית הזאת. אני מרגיש חלק מקו מסוים של אמנים שהיו לפניי ויהיו כנראה גם אחריי". שטאוס דווקא מהסס להסכים: "אני יודע שזה מטופש לחשוב שאתה עוד יכול לעשות משהו שמעולם לא ראו, אבל בסופו של דבר יש חשיבות לרעיון הזה. אתה אמנם תמיד נסמך על רעיונות והשפעות מבחוץ, אבל כצייר אתה חייב לבדוק את הרעיונות כל פעם מחדש, ואולי בכל זאת תמצא דרך להביא משהו חדש".
התערוכה "אני ברלינאי" מוצגת בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, שדרות תרס"ט 6 תל אביב, עד 24 במרץ, הכניסה חופשית.
