אוסקר 2012: קרובים להפליא
וודי אלן, מישל וויליאמס או "הערת שוליים" עשויים עדיין להפתיע הלילה, אך הסיכוי קלוש. יש הימורים בטוחים ברוב הקטגוריות, ובראשם "הארטיסט"
לאחר הכרזת המועמדויות לאוסקר היה אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בתחרות צמודה בין שני סרטים. "הארטיסט" (עשר מועמדויות) ו"הוגו" (11 מועמדויות) שניהם הברקות שעוסקות בנוסטלגיה קולנועית. אך אם לשפוט על פי שאר עונת הפרסים, תהיה הפתעה גדולה אם יוצרי "הוגו" יקחו פסלונים מוזהבים מחוץ לקטגוריות הטכניות. "הארטיסט", שלא הפסיק להפתיע השנה, ייצא ככל הנראה כמנצח הגדול. ואם יוענק פרס הסרט ל"הארטיסט", גם פרס הבימוי לא ילך לבמאי של סרט אחר, אף לא למרטין סקורסזה על "הוגו".
מישל הזנוויציוס, שזכה כבר בפרס גילדת הבמאים ובבפט"א, הימר בהחלטתו לביים את הסרט ואין סיבה שהוליווד לא תפרגן לו. הארווי וויינשטיין, התורם העיקרי להצלחתו של "הארטיסט", אמנם לא יקבל הכרה ממסדית בטקס, אך חשוב לזכור שהוא מי שידע לזהות את הפוטנציאל, לתת לו גב תומך, ולהפיצו בחוכמה.
קטגוריית השחקן הראשי היא הכי מעניינת ובלתי צפויה. המועמדויות המפתיעות של דמיין בישיר ("בעולם טוב יותר") וגארי אולדמן ("החפרפרת") עוררו עניין, ואף על פי שסיכוייהן נמוכים אחת מהן עשויה להפתיע. הקרב הגדול יהיה כמובן בין שני אמריקאים וצרפתי - בראד פיט ("מאניבול") וג'ורג' קלוני ("היורשים") הם שני כוכבים ותיקים ומוערכים שמתחרים השנה זה בזה למרות החברות ביניהם. מבין שניהם נראה שקלוני הוא הפייבוריט. מה שעומד בעוכריו של פיט הוא העובדה שהופעתו ב"מאניבול" קלילה מדי. על תפקידו המצוין ב"עץ החיים" פיט אינו מועמד, וחבל. על שניהם מאיים כמובן ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט"), שזכה כבר בגלובוס הזהב, הסאג והבפטא, וכבש את לב הקהל והמבקרים מבלי להוציא מילה מפיו. אבל למרות המעמד העכשווי שלו כצרפתי החמוד שהאמרקיאים אוהבים לאהוב, יש לזכור מול מי הוא מתחרה. פיט וקלוני פופולריים ואהודים עד מאוד באקדמיה, המורכבת בעיקר מחברים אמריקאים, ולכן המשחק כאן פתוח.
גם בקטגוריית השחקנית הראשית המאבק צמוד, ושתי הפייבוריטיות הן ויולה דיוויס ("העזרה") ומריל סטריפ ("אשת הברזל"). למרות משחקה הפנומנלי של סטריפ נקטל הסרט בביקורות, וזו לא נקודת פתיחה טובה להענקת פרס. דיוויס, לעומת זאת, זכתה כבר בסאג, ואם תזכה הלילה היא תהיה השחורה השנייה בהיסטוריה, אחרי האלי ברי, שזוכה בפרס השחקנית הראשית באוסקר. מישל וויליאמס עשויה להפתיע על הופעתה המרשימה ב"השבוע שלי עם מרילין", אך גם כאן מדובר בסרט זניח למדי.
את קטגוריית שחקני המשנה קל יחסית לנבא. פרס השחקנית ילך כנראה לאוקטביה ספנסר ("העזרה"), שזכתה כבר בגלובוס הזהב, סאג, פרס המבקרים והבפט"א. בקטגוריית שחקן המשנה צפוי לכאורה קרב בין שני אריות ותיקים – מקס פון סידוב ("קרוב להפליא ורועש להחריד") וכריסטופר פלאמר ("בגינרס"). אך עם כל הכבוד לסידוב, קשה לראות איך פלאמר חוזר הביתה בלי פסלון. הוליווד נוטה להתגאות בבחירותיה הליברליות, והענקת פרסי המשנה לשחקנית שחורה ולשחקן המגלם דמות הומוסקסואלית נראית מתבקשת.
פרס התסריט המעובד ילך כנראה לאלכסנדר פיין וחבורתו על "היורשים", ובכך יחלקו באקדמיה כבוד לאחד הסרטים הטובים של השנה. בקטגוריית התסריט המקורי צפוי שהפרס ילך להזנוויציוס. מי שעלול להפתיע הוא וודי אלן. המבקרים שיבחו את "חצות בפריז", וייתכן שהוליווד תרצה לפרגן לאחד מגדולי כותביה. בחזית הישראלית כמובן מקווים שהתסריט הזוכה יהיה של "פרידה" האיראני, ויפנה לסידר מקום זכייה בקטגוריית הסרט הזר. הבעיה עם תרחיש לא סביר שכזה היא שלא רק הסרט האיראני מאיים על סיכויי "הערת שוליים". הנציג הפולני, "באפלה", מבוסס על סיפור אמיתי של יהודים שהתחבאו מהנאצים בתעלות הביוב, ובאוסקר יש היסטוריה של הענקת פרסים לסרטי שואה.
בקטגוריית האנימציה צריך לזכות "רנגו" המסוגנן של גור ורבינסקי. ללא מועמדות מצד ספילברג או הברקה נוספת של פיקסאר, ועם מתחרים חלשים כמו "קונג פו פנדה 2" ו"החתול של שרק", זה נראה בכיס שלו. הטקס ישודר בערוצי הסרטים של yes ובערוץ HOT Gold מ־2:00 בלילה.
