הופעה של מינימל קומפקט: כמה שהם היו חסרים
יפה עשו סחרוף ופורטיס שהותירו את קדמת הבמה ברוב ההופעה לבירנבך ולמלכה שפיגל, הקולות הדומיננטיים של מינימל שעיצבו את הסאונד שלה
13:49
29.01.12
אף שיר של מינימל קומפקט לא יהפוך לרינגטון מצליח. לא יוקדשו לה תוכניות של "כוכב נולד", ופרצופו של סמי בירנבך לא יוביל קמפיין לבנק.
כי מינימל מעולם לא היתה עסק. היא היתה יצירת אמנות. התזכורת לכך הגיעה מרגע שששת חבריה עלו על במת הרדינג 3 למופע האיחוד, וירו צרורות של ניו וויב ופוסט פאנק אוריינטלי לכל עבר. נדמה שחזרנו עשרות שנים לאחור.
קהל היעד: ישראלים בכל הגילים.
דבר המבקר: "אנחנו במסע בזמן, אתם לא מבינים", זעק רמי פורטיס, מתקשה לעכל את המיזנסצנה. הנה במרכז בירנבך, הסולן, הכותב, האקס־מן, דומיננטי בשירתו הרובוטית אך האפקטיבית כל כך.
משמאלו משתולל פורטיס, הגיטריסט האפילפטי ביותר שנראה אי פעם על במה. מימין ניצב המאסטרו המוזיקלי, ברי סחרוף, על הקלידים והגיטרה. יפה עשו סחרוף ופורטיס שהותירו את קדמת הבמה ברוב ההופעה לבירנבך ולמלכה שפיגל, הקולות הדומיננטיים של מינימל שעיצבו את הסאונד שלה.
גם האורחים מחו"ל, המתופף מקס פרנקן והגיטריסט קולין ניומן עמדו יפה במשימה, והמכונה הוותיקה של מינימל טסה דרך סט מוצלח, מ"Next One Is Real" דרך "To Get Inside" ועד הקאבר ל"Immigrant Song"' של לד זפלין. הקהל הריע ושר את המילים מול פרצופו התוהה של בירנבך, והיה אפשר ממש לקרוא את מחשבותיו: איפה לעזאזל הייתם בשנות השמונים?
שורה תחתונה: כמה שהם היו חסרים.
