אפריקה ישראל

שש שנים אחרי שעזבה את תל אביב חוזרת חנות הגלריה UMA למשכנה החדש בלב העיר. החנות חוזרת לפעול באותה מתכונת — החפצים השימושיים והטקסיים שנמכרים בה נאספו אחד אחד מכל קצוות העולם על ידי בעליה, בני הזוג יעל ופיליפ בולקיה, ש"כבר שנים מסתובבים בג'יפה של העולם", לדברי יעל.

יש להם עבר מפואר של מטיילים הרפתקנים, ובכל פעם הם מנסים להגיע למקום נידח ומעניין יותר. הם כבשו כבר את מאלי, צפון קמרון, מדגסקר ועוד מקומות רבים. ב־34 השנים האחרונות בולקיה מנהל חברה מצליחה וגדולה למיתוג הנושאת את שמו, ובמקביל הוא מלמד כבר 12 שנים בבצלאל.

לפני שבע שנים הם פתחו את החנות. "המשרד מאוד גדל, יש מנהלי לקוחות, תקציבאים, ואיכשהו העסק התחיל להיות פחות תלוי בי", אומר בולקיה. "נוצר חלל שרציתי ויכולתי למלא, והחלטנו, יעל ואני, להגשים חלום ישן”. הם מתעניינים בכל מה שקשור למלאכת יד בהקשר שימושי או פולחני. עם השנים החליטו בני הזוג להפוך לעסק את אהבתם לאפריקה ולאמנות. החנות מיועדת לקהל הרחב והמקצועי - מעצבי פנים ואדריכלים. הפסלים, המסיכות, התכשיטים ופריטי אמנות שבטיים נוספים מכניסים לחלל ביתי או ציבורי מגע אישי, אותנטי וייחודי.

פיליפ: "יש אנשים שאוהבים בית ניטרלי, שלא מדבר. אותו קהל לעולם לא יקנה מסיכה אפריקאית, הוא לא יוכל לחיות עם זה. יש את הקהל האחר שרק מחפש את הגירויים מהחפצים, קהל שאוהב לחיות עם חפצים בעלי נוכחות. אני למשל כזה, אני חייב שתהיה לחפץ נוכחות, עוצמה וכוח".

זולים לעומת העולם

את החנות הראשונה פתחו במתחם קום איל פו בנמל תל אביב, עזבו לאחר שנה, פתחו את החנות ביפו ועתה חזרו לתל אביב, הפעם ברחוב רוטשילד 1. "בקום איל פו פתחנו, נחשפנו, היינו אז ראשונים בתחום. זו היתה הרפתקה, אבל האג'נדה של קום איל פו טיפה הכבידה עלינו”, אומר בולקיה. “החלל שעברנו אליו ביפו, בתחילת שוק הפשפשים, היה מרשים, אך בשנה האחרונה, בגלל השיפוצים והמחסור בחניה, ללקוחות נעשה מאוד קשה והם לא הגיעו עוד”.

הרעיון לפתוח חנות ברוטשילד היה של פיליפ. הוא פנה להרצל חבס בהצעה לפתוח את הגלריה בבניין שבנה ברוטשילד. “הם מאוד התלהבו כיוון שרצו ליצור מתחם תרבותי ושונה. היה חיבור מאוד מוצלח בינינו". לדברי השניים מטרת החנות היא לנתק את האמנות השימושית והפולחנית מההקשר המוזיאלי היקר והמרוחק. לדבריהם, האמנות הזאת יכולה לשמש לעיצוב הבית, ולא צריך להשתייך לאלפיון העליון כדי לקנות חפץ נדיר.

פיליפ ויעל בולקיה בחנות. לא צריך להשתייך לאלפיון העליון כדי לקנות חפץ נדירצילום: אוראל כהן

המיקום שבחרתם מאוד שונה מהמיקום ביפו, יש פה דבר והיפוכו.

יעל: "כשיוצאים מהחנות מגיעים לרחובות הרצל, העלייה, שבזי ורוטשילד. יש פה אקלקטיות מאוד נעימה. זה אזור מרתק".

החפצים בכל זאת יקרים.

פיליפ: "המחירים לא תמיד זולים, אבל הם לא יקרים".

הפריט הזול ביותר בחנות הוא צמיד העשוי מחוטים ארוגים מאינדונזיה, שעולה 40 שקל. הפריט הכי יקר בחנות הוא פסל העשוי עץ ומחירו 28 אלף שקל.

בארצות המקור הם יימכרו בהרבה פחות כסף.

פיליפ: "נכון, אבל זה כבר לא קורה כל כך. גם באפריקה, בסין ובהודו הבינו בדיוק את העניין שיש למערביים במוצרים האלה, והם כבר לא זולים כמו פעם. אנחנו משתדלים לא לנצל את המצוקה הזאת, להיות הוגנים ולתת לבעל המלאכה את התמורה ההוגנת ביותר עבור העבודה ומורכבותה.

"אנו מאמינים בעזרה ליצרנים מקומיים שיש להם מיומנויות מאוד גבוהות ולא תמיד יודעים לאן לנתב אותן. הכוונה מעטה ושיתוף פעולה עם אותם בעלי מלאכה יולידו מוצרים ברמה גבוהה ויגדילו את התעסוקה באזור". דוגמה נפלאה היא הקערות מחוטי הטלפון. אותן קערות התחילו למעשה מכורים במכרות אשר היו יושבים בלילה ומתוך שיעמום חתכו חוטי טלפון ויצרו מהם כלים. בהמשך באה קבוצה אשר עיצבה מחדש את הקערות, ובכך נתנה עבודה לאנשים רבים.

חלק גדול מהחפצים בחנות־גלריה הם פריטים יחידים, שנבחרו בקפדנות וחייבו נסיעה למקומות רחוקים. לעתים קורה שהשניים נקשרים לחפץ וכבר לא רוצים למכור אותו. פיליפ: "זה עסק מסובך, ולפעמים יש קושי אדיר להיפרד מהחפצים. אבל החלטנו שצריך להתנתק רגשית ולשמוח שהחפץ הולך לבית טוב שמעריך אותו".