הזוכים הגדולים של 2011
האנשים שקטפו את הפרסים הנחשקים ביותר בתחומי הספרות, העיצוב והאדריכלות. "כלכליסט" מסכם שנה בעולם
ספרות
הזוכה: ג'וליאן בארנס | הפרס: מאן־בוקר
באוקטובר הוכרז כי הזוכה בפרס מאן־בוקר – הפרס הספרותי היוקרתי ביותר בבריטניה – הוא גו'ליאן בארנס, על ספרו "The Sense Of An Ending". בארנס, שהצליח לזכות בפעם השלישית שבה היה מועמד, קיבל פרט לכבוד גם 50 אלף ליש"ט.
בארנס (66) הוא אחד הסופרים האהובים באנגליה, ובשל היותו פרנקופיל ידוע גם בצרפת מחבבים אותו מאוד. את ספרו "מעבר לתעלה" הוא הקדיש למתח המובנה בין אנגליה לצרפת, ועשה זאת באותו הומור דק אך אכזרי שבו הוא כותב את ספריו. בארנס הוא סופר פורה למדי, והוציא עד היום עשרות ספרים, חלקם ספרי מתח תחת השם דן קוואנה - לאשתו המנוחה, שמתה ב־2008, קראו פאט קוואנה.
למרבה הצער, הקורא העברי לא כל כך התלהב מבארנס עד כה. הוצאת זמורה ביתן נוהגת לתרגם את ספריו, והאחרון בהם היה "ארתור וג'ורג'" (שגם הוא היה מועמד לפרס מאן־בוקר). לקורא שמעוניין להתוודע לבארנס האינטלקטואל, כדאי להתחיל עם "התוכי של פלובר". בספר מנסה דוקטור אנגלי צעיר להכריע אילו מבין התוכים המוצגים בשני מוזיאונים בצרפת הוא התוכי המפוחלץ המקורי ששימש השראה לפלובר כשכתב את הסיפור "לב תמים".
"The Sense Of An Ending" טרם תורגם לעברית, אך נשמע מסקרן מאוד: הוא מספר על טוני וובסטר, שהוא וחבורתו התחברו עם בחור בשם אדיראן פין כשהיו נערים. פין התאבד, וכל אחד מהחבורה המשיך בחייו, עד שמכתב מפתיע מעורך דין גורם להם לחפש זה את זה. הספר זכה לביקורת טובות, שתיארו אותו כדומה ל"בטבעת החנק" (יצא גם כ"סיבוב כפול") המופתי של הנרי ג'יימס.
הזוכה: תומס טראנסטרומר | הפרס: נובל לספרות
למרבה הצער, גם השנה נשאר עמוס עוז בביתו בערד ולא זכה לנסוע לשבדיה כדי לקבל את פרס הנובל המיוחל לספרות. אפשר רק לשער איזו התרגשות היתה אוחזת בישראל כולה אילו זכה עוז בפרס הנחשק, שכן מאז ש"י עגנון לא זכה ישראלי לכבוד. הזוכה השנה הוא תומס טראנסטרומר, משורר שבדי שמין הסתם זכה ליתרון הביתיות, אך ככל הנראה הוא גם ראוי מאוד לפרס.
טראנסטרומר בן ה־80 עבד כפסיכולוג מרבית חייו, עד שב־1990 לקה בשבץ שהותיר אותו עם פגם בדיבור. הוא היה ידוע גם כפסנתרן מחונן, ובעוד שאת הפסיכולוגיה נטש מאז השבץ הוא עדיין מנגן, אם כי ביד אחת. הוא משורר ידוע ומכובד בסקנדינביה, ושיריו תורגמו ליותר מ־50 שפות, בהן עברית. ספרו "נוסחאות חורף", שכולל מבחר משיריו, יצא לאור בארץ ב־2003 בהוצאת קשב לשירה ובתרגומה של גלית חזן־רוקם. שיריו, הפשוטים יחסית לקריאה, עוסקים בטבע, בחורף הסקנדינבי הארוך ובחילופי העונות, והם כתובים במגוון צורות שיריות, אפילו בהייקו היפני.
הזוכה: תיאה אוברט | הפרס: אורנג'
נאסים טאלב כתב בספרו האחרון, "מיטת סדום", שהספרים הם המוצרים היחידים שעדיין לא כוללים פרסומות, אבל נראה שהוא לא ביקר באתר של פרס אורנג' לספרות. זהו פרס חדש יחסית - הוא מוענק רק 16 שנה לנשים סופרות, מאז יוסד במחאה על כך שברשימת המועמדים למאן־בוקר היו רק גברים. חברת אורנג' הבינלאומית מעניקה לו חסות, והזוכה בו מקבלת 30 אלף ליש"ט. מעט מוזר - ואף מרתיע - להיכנס לאתר הפרס, שממותג מקצה אל קצה בשפה של אורנג'.
העולם הספרותי די נדהם כשתיאה אוברט הצעירה, רק בת 25, זכתה בפרס, והביסה מתחרות כמו ניקול קראוס (עם "בית גדול") ואמה דונהיו (עם "חדר"). ספרה של אוברט, "The Tiger's Wife", מספר על רופאה צעירה שמגיעה לסייע בבית יתומים במדינה בלקנית לאחר המלחמה ביוגוסלביה, ושם היא חושפת סודות ישנים. אוברט כתבה את הספר בין הגילים 22 ל־24, במהלכה של סדנת כתיבה באוניברסיטת קורנל היוקרתית.
סיפור החיים של אוברט מרתק: היא נולדה ביוגוסלביה וגדלה בבלגרד, משם עברה משפחתה לקפריסין ולמצרים. כשהיתה בת 12 היגרה המשפחה לארצות הברית, והיא מתגוררת כיום בניו יורק. את הספר, שהוא ספר הביכורים שלה, החזיקה הוצאת הספרים משנת 2008.
מיכל פלד-פליישר
אדריכלות ועיצוב
הזוכה: הארי ת'לר | הפרס: D3 למעצבים צעירים
המעצב הלונדוני שעיצב את הכיסא Pressed Chair זכה השנה בתחרות הבינלאומית D3, הנערכת מדי שנה בקלן שבגרמניה בידי imm Cologne. התחרות חשובה מאוד למעצבים צעירים ומצליחה למשוך את הטובים שבהם, המשתמשים בחומרים, בטכנולוגיות ובטכניקות החדשניים ביותר. עבור מעצב בתחילת דרכו זו הזדמנות יחידה במינה לקבל לחשיפה גדולה ונרחבת בעולם כולו.
הארי ת'לר, שפתח בשנת 2008 סטודיו עצמאי, פיתח את הכיסא כבר במסגרת לימודיו ב־RCA בלונדון. בעברו היה אומן וצורף, והרקע הזה בהחלט בא לידי ביטוי בתהליך עבודתו ובאופייה. עבודותיו מתאפיינות באיכויות טכניות גבוהות ובשמירה על קווים אלגנטים.
הכיסא עשוי מיריעת אלומיניום דקה בעובי 2.5 מ"מ, ולחיצה פנימה של החומר יוצרת את המבניות שלו. כשהרגליים מכופפות למקומן נוצר כיסא חזק, קל ויציב. ת'לר רצה ליצור כיסא פשוט ואלגנטי, בטכניקה שמותחת את גבולות החומר לקצה. הכיסא, שיוצר בלי חיזוקים או תוספות (דבר מרשים כשלעצמו) חזק מאוד וקל מספיק: אפשר להרימו בשתי אצבעות.
הזוכה: האדי טהרני | הפרס: Red Dot לעיצוב מוצר
המטבח של +Artesio שעיצב האדריכל האדי טהרני הוא הזוכה בפרס העיצוב Red Dot בקטגוריית עיצוב המוצר. החותמת האדומה המפורסמת של פרס Red Dot מוענקת מ־1955 למוצרים בעלי עיצוב מצטיין ברמה עולמית. החותמת, שמעניק מרכז העיצוב של נורדריין וסטפאליה שבגרמניה, נחשבת סמל נחשק ומכובד למעצבים ולאדריכלים בכל העולם. כל מוצר שזוכה מופיע בספר היוצא לאור פעם בשנה, ומהווה כבוד גדול לחברה.
המטבח יוצר עבור חברת Poggenpohl הגרמנית, שמשווקת ביותר מ־70 מדינות. טהרני (56), יליד איראן וכיום גרמני, הוא אחד הארכיטקטים המבוקשים בעולם. המטבח מציג חזון מרובה אפשרויות, וכן חופש עיצובי גדול. החומרים שהשתמשו בהם איכותיים מאוד ועמידים, ופרטי העיצוב מותאמים זה לזה באופן מושלם.
"האדריכל פיתח מטבח שלא רק ממזג בין רהיט עיצובי לאדריכלות פנים, אלא יוצר תפיסת חלל שהולכת רחוק מעבר לרעיונות המוכרים של מרחב מחיה וסביבת מטבח מסורתית" – כך נכתב בנימוקי השופטים. "סוג מעין זה של גישה עיצובית בלתי מתפשרת משתקף גם בשימוש עקבי בחומרים איכותיים”.
הזוכה: אדוארדו סאוטו דה מורו | הפרס: פוליצקר לאדריכלות
פרס פוליצקר, המכונה גם "פרס נובל לאדריכלות", מוענק מדי שנה לאדריכל "שגוף העבודה שלו מייצג שילוב של איכות וכישרון, חזון ומחויבות, ותורם משמעותית לאנושות ולבניית הסביבה”. הזוכה מקבל 100 אלף דולר ומדליית ארד, ובין השאר זכו בו ריצ'רד מאייר ופראנק גארי המפורסמים.
השנה, בטקס שהתקיים בוושינגטון, זכה בפרס אדוארדו סאוטו דה מורו (58), אדריכל המתגורר בפורטוגל. דה מורו תכנן בעיקר מבני ציבור, ובהם בתי קולנוע, מרכזי קניות, גלריות, מוזיאונים ובתי ספר. רוב הפרויקטים בתכנונו נמצאים בפורטוגל, אבל גם בספרד, באיטליה, בגרמניה, באנגליה ובשוויץ. הבחירה בדה מורו מפתיעה, כיוון שלמרות התרומה הגדולה שלו לעולם האדריכלות, הוא פחות בולט בזירה הבינלאומית.
“לבניינים של אדוארדו יכולות ייחודיות להעביר מסר של כוח וצניעות, העזה ועדינות, תשומת לב ציבורית מודגשת עם תחושה של אינטימיות באותו הזמן” – כך נכתב בנימוקים של צוות השופטים.
דה מורו, בן לרופא עיניים ועקרת בית, נשוי ויש לו שלוש בנות – אשתו ובתו הבכורה גם הן אדריכליות. בתחילת דרכו עבד אצל איוורו סזה (שזכה אף הוא בפרס פוליצקר ב־1992) וחמש שנים לאחר מכן, בשנת 1980, פתח משרד.
דה מורו ידוע בשימוש בחומרים טבעיים ובמסורת אדריכלית עתיקה תוך שמירה על פונקציונאליות בתכנון ושילוב נכון עם הסביבה. האצטדיון לאליפות הכדורגל האירופי, שבנה ב־2004 בבראגה שבפורטוגל, גרף שבחים רבים. כמעט מיליון וחצי מטרים מעוקבים של גרניט פוצצו ורוסקו כדי לייצר בטון בשביל האצטדיון. אותם פיצוצים תוכננו בקפידה במטרה ליצור את אחד מקירותיו של האצטדיון. זהו שילוב בין אלמנט טבעי לבין אקט מלאכותי היוצר מונומנט אדריכלי עוצמתי.
ניצן דבי
