"אם לא יהיה פרגון, יהיה עינוי"

"שתי אהבות גדולות יש לי בחיים", אומרת ליאורה עופר, "תיאטרון ועיצוב". בתיאטרון, עופר היא יו"ר אגודת ידידי הקאמרי, ובעיצוב - היא מעצבת (בחינם) עבור החבר הקרוב דוד פתאל את מלונות הבוטיק שלו בישראל, ביחד עם משה ונעה קסטיאל והאדריכל ארי שאלתיאל.

בין לבין, בל נשכח, היא יו"ר מליסרון ויורשת אימפריית עופר השקעות, עובדה שאינה מסבה לה אושר בחודשים האחרונים מאז מות אביה. את הקלחת המשפטית והמשפחתית שבה נתונה עופר היום, מאבק ירושה שהיא מסרבת לדבר עליו בראיונות, היא שמה רגע בצד, ומשחקת בהובי - עיצוב פנים.

בשנה שעברה היתה עופר מעורבת עם הקסטיאלים ושאלתיאל בעיצוב מלון לאונרדו בוטיק ברמת החייל. במקביל לשיפוץ במלון קלאב מד בימים אלה, נרתמה החבורה להסב בניין משרדים בכניסה לפארק המדע ברחובות למלון בוטיק. הכל בשם החברות, ובידיעה שבפתאל מתכננים חמישה מלונות תחת המותג לאונרדו בוטיק, וכבר מחפשים לוקיישן באיירפורט סיטי, למשל.

(מימין) משה קסטיאל, ליאורה עופר וארי שאלתיאל. הוא שורט, היא מחזירהצילום: נמרוד גליקמן

כשאנו מתכנסים באחד מחדרי הישיבות במלון לאונרדו רחובות, עופר פותחת: "התמזל מזלי לעבוד בקבוצת בתי מלון וקניונים שבה נושא העיצוב מתחבר. ארי הוא אדריכל מופלא. ומשה", היא פונה לידידה קסטיאל, "את משה לא צריך להציג. ביחד אנחנו צוות, אנחנו משלימים זה את זה, מדברים באותה השפה".

ומה את מביאה לשותפות?

"את הפרקטיקה ואת הניסיון מבתי המלון שלנו, וכן את הידע על בעיות שחיקה ותחזוקה".

מתי את מתפנה לתחביב הזה?

"מאוד קשה להתפנות, ולכן ארי עושה 99% מהעבודה. תמיד טוב שיש מישהו שאתה סומך עליו".

עם פתאל החל הרומן ב־1996, עם פתיחת מלון מרידיאן באילת, שנמצא בבעלות משפחת עופר עד היום. פתאל היה אז מנהל המלונות באפריקה ישראל, שניהלה את המלון עבור הקבוצה. היום מנהלת חברת פתאל גם את מלון קלאב מד האילתי עבור המשפחה.

מדובר בחבורה עליזה - עופר וקסטיאל חברים טובים שנים רבות, צוחקים כל הזמן. שאלתיאל יושב מהצד השני של השולחן, ומתמוגג. "ודאי שמת לב שליאורה כל הזמן אומרת חבר, חברנו. אנחנו חבורת עיצוב", אומר קסטיאל, "נכון שליאורה שייכת לחבורת עתירי ההון, אבל כאן זה משהו אחר. עם כל בעל מקצוע היא תדבר". "אני חושד שיש לה מטר ופלס בתיק, האשה הזאת רואה הכל", מוסיף שאלתיאל.

לובי מלון לאונרדו רחובות. תחושה ביתיתצילום: אלעד שריג

השראה מפרדסים

המעבר מלאונרדו בתל אביב הסוערת לסניף ברחובות המנומנמת מפתיע. "ביום הראשון שלי ברחובות הרגשתי בגלות", אומר קסטיאל. "אחר כך גיליתי שיש פה חיי לילה ומסעדות, רחובות קרובה לתל אביב, ומספיק רחוקה ממנה. אחרי הניסיון שלנו בלאונרדו בתל אביב חזרנו כמעט על אותם תכנים בעיצוב. השטחים המשותפים קטנים. מתומצתים, אבל מתאימים לאורח החיים האורבני. הורדנו מתח של תאורה, שלא תהיה דרמה של אור וצל, ובחרנו להשלים בצבעי פליז חיוורים, גוונים של אפור ונחושת, שמשרים אווירה טובה".

"גרעין הבניין שהיה משרדי כבר נקבע", מוסיפה עופר, "וארי, שהיה מופקד על תכנון הבניין, הביא פתרונות למעברים ולתקרות הנמוכות, נתונים שהיו יכולים להרוס. הוא מאוד חזק בתחום של החומרים".

כשנכנסת לחדר ביררת אם אני עומדת לשאול על הצבעוניות הגברית. את כאן גם בשביל העין הנשית?

"כשנכנסתי ללאונג' רציתי להוסיף טול לבן. 'שחור לי מדי' זה מסוג הדברים שאני יכולה להגיד. שחור הדאיג אותי. התחזוקה בעייתית, רואים כל שריטה וכל לכלוך. אבל באיזשהו מקום הכוח והאווירה שהוא מכתיב נכונים. אנחנו חיים במדינה שבה האור צורב ומתיש רוב הזמן, ואני מאמינה בחללים אפלים יותר. מקום מוחשך הוא מקורר, עוטף, ובתנאי שהוא לא אפל מדי. מובן שיש פה גם עניין של אופנה. לפני השחור היה הרבה לבן ובז', בשנות השבעים היו החומים והצהובים. אחד הדברים שאנחנו מביאים בחשבון בעיצוב מלון הוא שאחת לחמש או שש שנים מחדשים".

מה היו מקורות ההשראה שלכם בעיצוב המלון?

שאלתיאל: "סוג האוכלוסייה שמגיעה לפה מחפשת תחושה ביתית וצבעים רכים. יש פה הרבה אנשי עסקים, אבל גם הרבה מדענים. הסביבה היא פחות של עיר סואנת ויותר רגועה, ואת ההשראה קיבלנו מהשדות ומהפרדסים שסביב. לכן יש צבעים זהובים, כשבלאונרדו בתל אביב שחור עד הסוף. גם האמנות שמלווה מתאימה - תמונות של רחובות הישנה עם שרטוטים מדעיים. האנשים שיבואו לכאן מיד יידעו לקשר".

מה לגבי השפעות מהעולם?

"חזרתי עכשיו מסיור ב־30 בתי מלון בלונדון, ואני יכול להגיד שיש כאן אווירה בינלאומית. כל העולם הולך בכיוון הזה, של מלונות בוטיק קטנים ומעוצבים. תייר רוצה להרגיש בבית כמה שיותר מהר, ואת זה הוא מוצא בפרטים הקטנים. לכן גם במלונות גדולים רואים עיצוב בוטיקי. פחות דגש על חללים גדולים, למשל".

מאיפה הפריטים בחדרים?

קסטיאל: "מכל מיני מקומות. את רוב הריהוט אנחנו מעצבים והוא מיוצר בעולם, מארון ועד מנורה. ככה זה ייחודי יותר. עכשיו אנחנו משפצים מלון של ליאורה באילת, יש דברים שאנחנו מייצרים בבולגריה, בטורקיה. הריהוט למלון הבא כבר יהיה מיוצר במפעל החדש שלנו בקריית גתעופר טוענת שהחברות והקשר הטוב עם פתאל מאפשרת לספק תוצאות אופטימליות. "המטרה היא אחת - טובת הפרויקט והצלחתו. אנחנו מוגבלים בתקציב, בלחץ זמנים, ויש המון טעויות ושינויים. אם לא יהיה פרגון, יהיה עינוי. העבודה שלנו עם פתאל הופכת את החיים הדחוסים והקשים לנעימים".

"פתאל נותן דרור", מרחיב קסטיאל. "אנשים אחרים שאנחנו עובדים איתם מפריעים, פתאל נותן להמשיך הלאה. כולם מתפעלים מלאונרדו תל אביב. בזמן שבו הוא נפתח, נפתח גם ממילא בירושלים. מבלי להחניף, שמעתי ביקורות על שני המלונות. הטון היה אותו טון של אהדה, ואנחנו השקענו עשירית".

"חלק מהפרגון בינינו הוא לדעת לא להיעלב. אנחנו לא נעלבים מביקורת אחד של השני", אומרת עופר, ומסתובבת אל קסטיאל, "הוא שורט - אני מחזירה". כולם צוחקים, וקסטיאל מוסיף: "השריטה שלה היא עיצוב".

עופר: "אני לא יודעת אם יש הרבה מלונות שחורים כמו לאונרדו תל אביב. פתאל סמך עלינו ובטח בנו, ואחרי ההצלחה שם הוא סומך ובוטח אפילו יותר. אבל לא נלך עם השחור לנצח", היא מחייכת, "לא הכל שחור בחיים.