עזרת נשים

מחר ייפתח ברחובות הפסטיבל הבינלאומי ה־8 לסרטי נשים, ביוזמת עמותת "נשים בתמונה" ועיריית רחובות. בפסטיבל, שיימשך שבוע, יוקרנו כ־60 סרטים שבוימו על ידי נשים, 35 מתוכם סרטים של יוצרות ישראליות. "כלכליסט" שוחח עם ענת שפרלינג, יוזמת ומנהלת הפסטיבל, על הצורך בתמיכה בקולנוע נשי, ההתגייסות של הוליווד למטרה, והאפשרות לצרף נשות עסקים בישראל לפרויקט.

השנה יש שמונה פיצ'רים ישראליים שבוימו על ידי נשים, בעוד שעד כה נעשו בין אפס לשלושה סרטים על ידי יוצרות ישראליות מדי שנה. איך זה קורה?

"זה אירוע תקדימי עם חשיבות היסטורית. השנה יצרנו לראשונה את פרס הבימוי לסרט עלילתי באורך מלא, פשוט כי עד כה לא היו מספיק סרטים כדי להתמודד. אני רוצה לקוות שזה מעיד על שינוי. אין ספק שהזכייה של קתרין ביגלו באוסקר לפני שנתיים הביאה למהפך סימבולי; כשאשה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר זה נתון שאי אפשר להתעלם ממנו".

איזה סוג של קולנוע נשי הפסטיבל מעודד?

"לסרטים שיש בהם קול נשי ייחודי צריך לתת תקציבים כדי שהם בכלל ייעשו. השאלה היא כמובן מיהו הקהל. סרטים כמו אלה של נורה אפרון מכוונים לצפייה קלה, כי הקולנוע נשאר בידורי במקום לקרוא לשינוי חברתי. אותי מעניינים סרטים שמעוניינים לשנות סדרים בחברה, כמו 'תלמה ולואיז', שמדבר על שחרור נשים באופן שלא הכרנו בעבר".

רייצ'ל וייס ב"חשופות", סרט הפתיחה של הפסטיבל, העוסק בסחר בנשים

אפשר לומר שסרט הפתיחה של הפסטיבל, "חשופות", הוא דוגמה לסרט כזה?

"לגמרי. הבמאית לריסה קונדרקי, שזהו סרטה הראשון, הבינה שהנושא של סחר בנשים לא ממש סוחף אם לא מספרים אותו באמצעי הקולנוע המיינסטרימי. היא שכנעה אולפן הוליוודי לשים כסף על הנושא, ותרגמה בעיה חברתית לסיפור של מתח ואקשן. בעיניי כוחו של הסרט בכך שהוא מגיע לקהל רחב, ומצליח לגרום לו לחשוב עוד שתי דקות על תופעה חברתית עגומה".

להשמיע קול צעקה

118 יוצרות הגישו השנה בקשה לקבלת מענק פיתוח לכתיבת תסריט מטעם הפסטיבל, בסכום של 50 אלף שקל, אבל רק אחת תזכה לקבל את המענק. "החשיבות של המענק גדולה, ובכל שנה אני מצטערת שאין לנו מספיק כסף לתת ליוצרות נוספות", מסבירה שפרלינג. "חלק מהנשים ששולחות בקשות הן מהשורה הראשונה של הסופרות בישראל. זה נתון מדהים, כי אם הן באמת צריכות את המענק הזה, זה אומר שהן נבלמו על ידי שאר גורמי המימון. איך זה קורה? נשים צריכות להשמיע קול צעקה!".

אילו עוד צעדים את מתכננת כדי לתת כסף לנשים יוצרות?

"אני מתכננת להקים קרן פילנתרופית שתזרים כסף לטובת קולנועניות בישראל. הקרן לא תפעל מתוך 'רחמים', אלא מהבנה שיש כאן ריבוי של מבטים נשיים, שאם לא נתמוך בהם הם ייכחדו. היא תישען על בעלות הון מתחום העסקים ותבקש מהן להיות חלוצות. יש בזה סוג של תהילה: הסרט שהן יתמכו בו יביא אותן אולי לשטיח האדום בקאן. זה גם נכון אידיאולוגית: להשקיע בקולנוע הישראלי זה להשקיע בדבר הבא. הוא בחזית העשייה העולמית, רענן, רדיקלי ומעניין".

נשמעת הטענה שנשים יוצרות סרטים "קטנים" יותר מגברים. לא אימה, אקשן או מדע בדיוני. זה נכון?

"אני ממש לא חושבת שנשים צריכות לכוון נמוך. צריך לכוון הכי גבוה ולא להסתפק בתקציבים נמוכים. השנה יש סרטים בתחרות הישראלית שלדעתי יש להם פונטציאל מסחרי גבוה, אבל אין להם שקל להמשיך את ההפצה. לבמאיות כמו קרן ידעיה קל יותר, כי כבר יודעים מה הן עשו. אבל קח לדוגמה את מיה דרייפוס. לפני כמה שנים היא עשתה סרט בשם 'ביקור חולים', שזכה בפסטיבל קאן ובאינספור פרסים בעולם. אז איך ייתכן שהיא לא מצליחה כבר ארבע שנים להשיג מימון לסרט ראשון באורך מלא? לנשים קשה לגייס כספים יותר מאשר לגברים. אנחנו מחמיצים החמצה גדולה בכל דקה שעוברת כשמיה דרייפוס לא עושה את הסרט שלה".

שאאחל לך שבעוד כמה שנים לא יהיה יותר צורך בפסטיבל הנשים?

"לגמרי! אשמח מאוד אם יום אחד לא נצטרך לקיים יותר את הפסטיבל, ונוכל לומר ששינינו את הייצוג של הקולנוע הנשי בישראל. הלוואי שנגיע ליום שבו לא יהיה יותר צורך בזרקור, בתמיכה, במאבק. מתי זה יהיה? כשנדע שיש ייצוג שוויוני בתעשיית הקולנוע".

שפרלינג. "השנה יש סרטים בתחרות הישראלית עם פוטנציאל מסחרי גבוה, אבל אין להם שקל להמשיך את ההפצה" צילום: מירב היימן

סרטים מומלצים בפסטיבל

"חייבים לדבר על קווין" (בריטניה/ארה"ב, 2011): סרטה החדש של הבמאית המוערכת לין רמזי, שלה יקדיש הפסטיבל מסגרת מיוחדת, הוא מותחן פסיכולוגי מטלטל על ניסיונה של אם (טילדה סווינטון) להשלים עם פשעיו החמורים של בנה.

"חשופות" (גרמניה/קנדה, 2010): סרט הפתיחה של הפסטיבל מביא את סיפורה של שוטרת אמריקאית שאפתנית המחפשת עניין בחייה ונוסעת לבוסניה מטעם האו"ם. מהר מאוד היא מגלה שהארגון שבו היא עובדת מבצע פשעים חמורים שאף אחד לא נותן עליהם את הדעת.

"בוערת" (גרמניה, 2011): אשה נאנסת בדרכה לביתה לאחר ערב במועדון ריקודים סלוניים, אך מתעקשת לשוב מיד לשגרה. כשנודע לה כי הפוגע לא יועמד לדין מחוסר ראיות היא יוצאת למסע עצמאי בדרך אל האמת.

"אורחים לרגע" (ישראל, 2011): סרט הבכורה המקסים של מאיה קניג מביא את סיפורה של נערה מופנמת (אליה ענבר) אשר מנסה לשקם את יחסיה עם אביה (גור בנטביץ') לאחר פרידה ארוכה.

"ג'ו + בל" (ישראל, 2011): הזדמנות נוספת לצפות בסרטה העצמאי והמרשים של רוני קידר אשר מפגיש בלדרית סמים מתוסכלת (קידר) עם חולת נפש צעירה (סיון לוי) במסע הזוי ומופרך.