מחאה בחלל המוזיאון
עצומה הקוראת לשינוי הוועדה למינוי מנכ"ל ואוצר למוזיאון תל אביב, שתוגש בימים הקרובים לרון חולדאי, היא חלק מהמאבק של האמנים הפלסטיים. ומעל כל אלה מרחפת השאלה אם המוזיאון יעלה את מחיר הכניסה לאחר השיפוץ
10:2723.08.11
מאבק האמנים הפלסטיים מחריף ומתפצל לשני כיוונים: כיוון אחד הוא מחאה כללית שעוסקת ביחס לתרבות, בתקצוב הדל ובסדרי העדיפויות הלקויים. בהקשר הזה כבר מתוכנן ב־7 בספטמבר כינוס חירום שיעסוק בפגיעה ההולכת ומתמשכת בהוראת האמנות בבתי הספר של משרד החינוך.
המאבק השני והלא פחות חשוב הוא שינוי הוועדה שאמורה לבחור מנכ"ל ואוצר חדש למוזיאון תל אביב, ובתוך זה גם מאבק לשינוי השליטה של בעלי ההון בתרבות המקומית. בשבוע האחרון נאספות חתימות על עצומה המיועדת לראש העיר רון חולדאי, ובה הם מבקשים לשנות את הרכב הוועדה, "שאינה לגיטימית בהרכבה הנוכחי ואף חשודה בניגוד עניינים", הם כותבים ונותנים דוגמה: "בוועדת המינויים הנוכחית יושבים לפחות שני אספני אמנות ותורמי פרסים, דורון סבג ועירית רפפורט, שלזהותו/ה של המנכ"ל/ית הבא/ה עשויה להיות השפעה על יוזמות פרטיות שיקדמו בתחומי המוזיאון". העצומה, שעליה חתמו עד היום כ־400 אמנים, תוגש לראש העיר בימים הקרובים.
כזכור, לפני כעשרה ימים נערכה ברחבת מוזיאון תל אביב הפגנת המחאה הראשונה. כ־250 אמנים הגיעו למקום ובהם בכירי האמנים המקומיים: עדו בר אל, נחום טבת, מיכל היימן, רועי רוזן, תמי גטר ואחרים. לאחר כחצי שעה של נאומים כבר התרחש הפיצול הראשון הלא מתוכנן: האוצר וההיסטוריון גלעד מלצר קרא לאמנים לנקוט בפעולה אקטיבית ואגרסיבית ולהיכנס למוזיאון מבלי לשלם.
השומרים השכילו לאפשר לקבוצה שלמה שהלכה אחריו להיכנס, להתיישב במעגל בחלל הראשי ולנהל דיון. קבוצה נוספת של אמנים, שראתה בצעד זה אקט מתריס שאינו משרת את מטרותיה, העדיפה להמשיך את הדיון ברחבה שבחוץ. חבל שכבר באירוע הראשון שכחו האמנים כי הכוח הוא במאבק המשותף ולא בהתנהלות של יחידים.
אגב, בהקשר הזה כדאי לשים לב להערה שפרסם בשבוע שעבר האמן יורם קופרמינץ בפייסבוק. תחת הכותרת "בדק בית" הוא כתב לאמנים המוחים: "אני אבוא לדגדג למוזיאון כשתתחילו לעשות סדר ויושר אצלכם באקדמיות ובוועדות הפרסים, ובכל הכיבודים שאמנים ורק אמנים לוקחים בהם חלק. החונטות והקליקות והחברים והסכינים זה הרעל הראשוני. מוזיאון זה שטויות, הוא רק משתמש במה שאנחנו עושים אחד לשני. שנתחיל לדבר על דוגמאות? על שלטונות בצלאל? על שלטונות המדרשה? שנדבר על פרס האמן הצעיר ועל פרס ההתפנות? כולכם יודעים על מה מדובר. צר לי. מאוד צר לי".
מחאת האמנים הפלסטיים. כינוס חירום ב- 7 בספטמבר צילום: מרב מרודי מחיר חדש
ובזמן המחאה בחוץ נמשכות ההכנות האחרונות לטקס חנוכת האגף החדש של מוזיאון תל אביב, שיתקיים ב־30 באוקטובר. 50 מיליון דולר הושקעו בחללי הענק המרווחים, בקירות הבטון המרשימים ובחלונות המשולשים הממוקמים בהם ומאירים את המבנה.
העיצוב הנהדר (בתכנונו של האדריכל האמריקאי פרסטון סקוט כהן) גם נושא הבטחה: שלושה חללים מרכזיים מיועדים לתצוגת אמנות ישראלית, כשאחד מהם ישמש חלל לתצוגת קבע של אמנות ישראלית משנות העשרים ועד היום. קשה להאמין אבל עד היום לא היה חלל במוזיאון שהוקדש לאמנות ישראלית, וגם במוזיאון ישראל נחנך חלל שכזה רק לפני כשנה במסגרת הפתיחה המחודשת.
ועכשיו, כשיש חלל, הדבר הבא הוא לדאוג לרכישה קבועה של אמנות ישראלית. גם במקרה הזה אפשר להביא דוגמה ממוזיאון ישראל: שם פועלת בשנתיים האחרונות הקבוצה "כאן ועכשיו" שהקימה אגודת ידידי מוזיאון ישראל. מאז הקמתה רכשה הקבוצה 20 יצירות בסכום כולל של 1,240,000 אלף שקל. בין היצירות שנרכשו לאחרונה עבודת הווידיאו "מלח על אגם קפוא" של סיגלית לנדאו, שנוצרה השנה לכבוד תערוכתה בביאנלה בוונציה.
בעבודה נראים זוג נעליים מכוסה מלח שוקע לאטו באגם קפוא במרכז אירופה. עבודת הווידיאו צולמה בעיר גדנסק "כדי ליצור זיקה גם להיסטוריה הקרובה יותר ולעורר הזדהות עם מעמד הפועלים באמצעות נעלי העבודה", אומרת לנדאו. מוזיאון ישראל לא היה מוכן לחשוף כמה שילם עבור העבודה, שעלותה כ־50 אלף יורו.
אגב, לידיעת מעמד הפועלים, שחלקו נמצא עכשיו באוהלים וכניסה למוזיאון עבורו היא כמעט סוג של מותרות: ל"כלכליסט" נודע כי מוזיאון תל אביב מתכוון להעלות את מחיר הכניסה לאחר חנוכתו של האגף החדש (בדומה למוזיאון ישראל שהעלה מ־42 שקלים ל־48). אולי מחאת האמנים, שדורשים בין היתר את הורדת מחיר הכניסה ויום כניסה חינם, תניא אותו מהצעד הזה. "אין עדיין החלטה אם יעלו את מחיר הכניסה ובכמה", נמסר מטעם המוזיאון.
עבודות למכירה
מי שמאוד אהב את מיצב הפרחים של צדוק בן דוד, שהוצג במוזיאון תל אביב לפני כשנה וחצי, ומחפש אתנחתא קלה, כדאי שייסע לסדנה לתחריט בקיבוץ כברי. שם מציגים ומציעים למכירה תחריט צילומי ענק, "למיטב ידיעתנו הגדול ביותר בעולם לדימוי בודד”, שהכין בן דוד לאותו המיצב. בסדנה מוצגים שני הדפסים, אחד בשחור־לבן והשני צבעוני, גודלו של כל אחד מהם 330x660 ס"מ והוא מורכב מ־18 לוחות ברזל. מדובר בשתי עבודות ייחודיות ללא העתקים נוספים והמחיר בהתאם: 130 אלף דולר מחירו של הצבעוני ומאה אלף דולר מחירו של התחריט בשחור־לבן.
