$
פנאי

שפה משותפת

אסף שגיא מאתר דורבנות מוציא את הבלשנות מהאתר לחיים האמיתיים בערב דורבנות השני על שפה, אינטרנט וכיף. ל"כלכליסט" הוא מספר למה הוא לא מבקר בתיאטרון, למרות שהיה רוצה

ענת טוריסקי 08:2103.08.11
"בפי.סי מגזין כתבו שאם מובראק לא היה מכבה את האינטרנט, אף אחד לא היה יוצא לרחוב", מספר אסף שגיא. "כשיש לאנשים אינטרנט הם כמו בטטות, תכבי להם את האינטרנט והם יוצאים החוצה. כמו ביום כיפור כשאין טלוויזיה ואנשים יוצאים".

 

אבל מחאת האוהלים התחילה באינטרנט, בפייסבוק.

"היא לא התחילה בפייסבוק, היא התחילה באוהל. דפני ליף לא כתבה 'בואו נצא החוצה ונקים אוהלים', היא כתבה 'אני בחוץ באוהל'. מחאות אחרות כמו 'לא שולחים סמסים' או 'לא מתדלקים' לא עברו, וגם מחאת הקוטג' לא הצליחה לדעתי כמו שפורסם. כשאת אומרת 'עשיתי ככה בואו תצטרפו אלי' זה אולי יקרה".

 

שגיא (24) מיישם את הטענה שלו ומוציא את קהילת האינטרנט שלו לרחוב. הערב (ד') הוא עורך בתל אביב אירוע הרצאות על שפה ואינטרנט שצמח מקהילת האתר שהקים, "דורבנות".

 

אתר דורבנות הוקם בנובמבר 2008, קצת לפני ששגיא השתחרר מהצבא. "בצבא הייתי שולח מילים חדשות לחברים במייל. היו לי 100 או 200 מנויים, ולקראת השחרור חשבתי שיהיה חבל שהכל ייעלם - אז החלטתי להעביר את זה לאינטרנט. לא האמנתי שיהיו לזה קוראים". כמעט שלוש שנים אחרי, עולים כעת לאתר 6 ביטויים חדשים ליום, ביניהם "נוער הגדרות" לתיאור הרוב הדומם והאדיש, "מזופם" לתיאור גבר עם זיפים, או "מבוזגז" - משקה תוסס שיצאו לו כל הגזים. הגולשים תורמים מילים ופירושים, שגיא בורר, עורך ומתפעל. "הגולשים בדורבנות הם לא טוקבקיסטים", הוא מבהיר, "אלא כאלה שיש להם מה להגיד ומתכווחים על אטימולוגיות ומקורות של מילים".

 

ההצלחה הצמיחה את ערב דורבנות הראשון, שנערך בשנה שעברה בבית יד לבנים ברעננה. "היה היסטרי", מספר שגיא. 350 איש הגיעו לאולם שכלל 250 כסאות. "עשרות אנשים עמדו בכניסה. לא היה להם מקום ובסוף הם ויתרו. אחרים התיישבו על המדרגות, על הרצפה, הכניסו כסאות פלסטיק פנימה. המשפחה שלי ישבה על הבמה ואני ישבתי מתחת לבמה".

 

הפעם אמרו בבית יד לבנים שאסור להכניס כמות כזו גדולה של אנשים לאולם, והאירוע נדד לבית בארבור בתל אביב. בלוגיסטיקה - שכירת האולם והדפסת סטיקרים עם מילים מהאתר, מטפל שגיא לבדו. נכון לעכשיו, כל הכרטיסים לאירוע כבר "הוזמנו". האירוע אמנם לא עולה כסף, אבל מי שרוצה להגיע צריך לעבור את הטרחה של "להזמין" כרטיס במערכת הזמנות באינטרנט, ולא רק לעשות אטנדינג בפייסבוק".

 

"השנה רציתי להפוך את ההרצאות ליותר עממיות", מסביר שגיא. "פחות אקדמיה, יותר שפה וכיף. הדרישה שלי היא שלאירועי דורבנות לא יצטרכו לבוא עם ידע מוקדם, כדי שגם הבלשן וגם הפועל במפעל יוכלו ליהנות".

 

אסף שגיא אסף שגיא צילום: תומי הרפז

 

המרצים השנה יהיו יובל פינטר, בלשן ובעל האתר "מקפים לוהטים", ששגיא הכיר דרך "דורבנות". הוא ירצה על חלופות לכתב העברי, ועל מה היה קורה אם לא היינו משתמשים בכתב שלנו ואילו פתרונות הוצעו במקום, כמו למשל שימוש באותית לטיניות. כרמל ויסמן, חוקרת תקשורת, תדבר על שפה וזהות באינטרנט, וגיא שרת, שתרגם את הספר "טינגו" על מילים מיוחדות במינן בשפות שונות בעולם ("יש למשל 27 מילים שונות לשפם באלבנית", מדגים שגיא), יספר על עבודת התרגום והתוספות העבריות לספר.

 

עוד ידבר גידי ויגו, שהקים את האתר "לעז" בו בו גולשים מתרגמים שירים מאנגלית לעברית ("יש כאלה שמתרגמים יפה ומקפידים על המשקל והמשמעות, ויש כאלה שמתרגמים מילולית, או עם בדיחות, כמו הוטל קליפורניה שהפך למלון אשקלונה או באד של מייקל ג'קסון שהפך לערס"). הוא יסביר על התרגומים ויערוך שירה בציבור. כל הרצאה תימשך כחצי שעה.

 

טווח הריכוז של דור האינטרנט יכול להתמודד עם שעתיים של הרצאות?

"ההרצאות מאוד דו־כיווניות, יש השתתפות מהקהל ומדהים לראות איך הם יכולים לדבר עם המרצה. ולגבי הדור - הקהל שהגיע בפעם שעברה כלל חיילים במדים, סטודנטים, חברים של ההורים שלי בגילאי 50 פלוס ואפילו קשישים. יש גם בני 40, 50 ו-60 שקוראים וכותבים באתר ומרגישים בו בבית, לא רק בני 20 פלוס".

 

זו לא הפעם הראשונה ששגיא מעורב בפעילות תרבותית שצמחה מהאינטרנט. יחד עם גיא חג'ג' מהבלוג "עונג שבת" הוא ארגן את ערבי 11:11, ערבים חינמיים של "הרצאות קצרצרות לאנשים סקרנים". "האירוע הבא של 11:11 יהיה ב־11 בנובמבר 2011", מספר שגיא. "זה יתקיים ביום שישי בצהריים כדי שיוכלו להגיע גם דתיים. אני רוצה לעשות אירועים כאלה גם מחוץ לתל אביב. רצינו בבאר שבע, אבל אין שם נפש חיה בזמן חופשת הסמסטר. אנחנו מכוונים גם לירושלים".

 

עוד יוזמה ששגיא פעיל בה היא "פאוורפוינט קריוקי" יחד עם אהוד קינן, אלתור הסברים למצגות קריוקי מחוץ לקונטקסט לו נועדו. המשותף לאירועים האלה, מלבד הקשר שלהם לאינטרנט, הוא הנגישות שלהם - כולם זולים מאוד עד חינמיים.

 

אתה רואה קשר בין תרבות חינמית למחאה החברתית?

"זה לא בהכרח קשור למחאה, אבל זה כן משהו שחשוב שיתקיים, ולא רק בתל אביב. אירועים כאלה היו גם לפני המחאה, אבל אני יכול להגיד בתור מי שחי במעמד שנשחק, והמדינה לוקחת לו 40% מהמשכורת, שאני מתחבר יותר לאירועים שעולים 20 שקל מאשר לכאלה שעולים 80 שקל - אפילו אם זה אומר ירידה באיכות. זו הסיבה שאנשים בגילי לא הולכים יותר להצגות ולקונצרטים, שהפכו לנחלת גיל הזהב".

 

זה לא מפני שתיאטרון ומוזיקה קלאסית נתפסים כמיושנים?

"לא, עובדה שחיילים נהנים כשלוקחים אותם לשם בתרבות יום א'. חברים שלי לא הולכים להצגות, אז אני לא יודע את מי להזמין ולאיזו הצגה ללכת. תשאלי אותי מה מציג עכשיו בבית ליסין - אין לי מושג. למרות שאני מאוד רוצה לדעת וללכת, אין על זה שיח. אני לא אלך לתיאטרון רפרטוארי לפני שאלך להצגה של בוגרי בית צבי. קודם אלך לזול, לנגיש, למה שחברים שלי עושים. אירועים חינמיים הם נגישים - ברגע שאנשים יכולים ללכת אליהם, הם גם מדברים עליהם, וכשיש שיח על משהו, אנשים יבואו."

 

הפעילות התרבותית היא תוצאה של השיתופיות והדמוקרטיה באינטרנט?

"גם אם זו לא תוצאה ישירה, מדובר באותם אנשים. זו דמוקרטיזציה של מידע, דמוקרטיזציה של תרבות. ברגע שזה לא מופע בבית ליסין עם כוכבי ענק, ברגע שזה לא סרט הוליוודי עתיר תקציב, אם זה סרט עצמאי או ערב הרצאות של אנשים צעירים בבמה פתוחה ולא הופעה של עדי אשכנזי באמפי שוני, זו תרבות צעירה. יש מקום לשני הדברים, לא צריך לסגור את אמפי שוני. טוב שיש תוכן במיצוב גבוה, ואני מבקר בו, אבל חשוב שיהיה גם משהו לאנשים סקרנים שרוצים להיכנס לעולם הזה. זה לא בא במקום וזה לא נגד, כמו שדורבנות לא בא נגד האקדמיה ללשון. יש מקום לגופים גדולים כמו מוסדות תרבות וממשלה, ויש מקום למה שאנשים רוצים לכתוב ולהגיד".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x