עמוק בבוץ
שוניות האלמוגים אולי נעלמות לאטן אבל עדיין יש מספיק מהן בעולם. אז למה בוויילס מתעקשים לצלול דווקא בתעלות ניקוז מלאות בזבל?
עמדתי מפוחד בקצה שולחן האלמוגים של השונית, נתתי מבט אחרון בפני המים הכחולים והצלולים ביותר שראיתי עד אז, טבלתי רגל מהססת של ילד בן 12, היטבתי את אחיזת השנורקל בפי וקפצתי אל תוך מימיו המזמינים של דרום מפרץ אילת, קפיצה ששינתה את חיי. שניות של הסתגלות לקרירות הנפלאה ואחריהן דממה. שקט שמפר רק קול נשימותיי דרך צינור הפלסטיק, המחבר אותי אל העולם שמעל פני המים. השנה היתה 1975, כמה שעות קודם לכן סיימנו מסע שהחל לפנות בוקר בגוש דן המהביל של אוגוסט, חלף על פני אילת וטאבה נטולת הגבול והדאגות, והסתיים כעבור שמונה שעות נסיעה בחופים הבתוליים של דרום סיני. מאז אני מכור לעולם התת־מימי, החף ממירוץ החיים המעיק, ויפה ככל שיופי יכול להתבטא בצורות ובצבעים.
כמה מפתיע לגלות שבדיוק בחודש שבו אנו נהגנו להדרים אל סיני, בצירוף מקרים קוסמי שומרים בוויילס על המסורת לפיה אוגוסט שווה שנורקל ומשקפת צלילה. שם, בסמוך לעיירה Llanwrtyd Wells, מקיימים בסוף השבוע הראשון של החודש השמיני את אירוע השנירקול השנתי הקרוי בשם המבטיח Wales Bog Snorkeling Championship.
בעולמנו פזורים אתרי צלילה מרהיבים לרוב. מריף המחסום הגדול באוסטרליה ועד האיים הקאריביים, ממפרץ אילת ועד המלדיבים ליד סרי לנקה. אבל אולי בגלל קשיי תקציב, ואולי מסיבות של "בואו נראה מה יקרה אם..." בחרו הוויילשים לטבול דווקא בתעלות המים הפזורות באזורים החקלאיים ומפרידות בין שדה אחד למשנהו. מובן שאין מדובר בתעלות מים זכים או מי מעיינות צלולים. נתיבי הבוץ והסחי הללו מנקזים אליהם את מיטב גועל הנפש החקלאי, שהוא שילוב מבורך ועכור של מים, זבל המשמש לדישון השדות, אצות דביקות וריחניות וסתם טינופת היוצרת מרקם של מרק חום כהה ומזמין מאין כמוהו.
נתיב המירוץ הוא תעלת ניקוז שאורכה בסך הכל פחות מ־60 מטר, והאתגר הוא לצלוח אותה מבלי להוציא את הראש מהמים. בדרך תפגשו קרקע בוצית וטובענית, צמחי מים, גרוטאות למכביר ומים צלולים כמו קיר בטון. כמו כל עץ בריא המצמיח ענפים, גם באירוע הנ"ל לא קופאים על השמרים והנה צץ לו תת־ענף חדש - שנירקול בתעלות העמוקות יותר תוך כדי רכיבה על אופניים. כלל הברזל נשאר כשהיה, הוצאת ראש - נפסלת. איזה כיף שתמיד יש מי שמרענן ומחדש.
ובניחוח לוקאלי - לא יכולנו להתאפק, אז שאפו לראש עיריית תל אביב יפו מר רון חולדאי על הקפיצה המרהיבה לירקון ועל אימוץ התחביב של שכשוך במקווי מים עכורים ורעילים, כפי שצולם ונראה בחדשות ערוץ 2 בשישי בערב. בשדות בוויילס ממתינים לך מר חולדאי. זה הזמן לחתום באפסנאות העירייה על שנורקל ומשקפת, ב־31 בחודש יש עוד תחרות. החניה בשפע.
