• תפריט
פנאי

"לא תירשמו בפנקס"

בתום שנת הלימודים כינס "כלכליסט" את ראשי המוסדות שמורשים ללמד עיצוב פנים לתואר אקדמי, והפגיש אותם עם הרגולטורים לשיחה טעונה על הסדרת התחום הפרוץ

דקל גודוביץ 10:0303.07.11

התמודדות לא קלה מחכה ל־200 הבוגרים שיסיימו השנה את לימודי עיצוב הפנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, בשנקר ובמכון הטכנולוגי חולון - שלושת המוסדות האקדמיים הרשמיים היחידים בארץ המורשים להעניק את התואר מעצב. הבוגרים הטריים יצטרפו לכ־1,200 בוגרים ותיקים, שנאבקים בשוק יום יום במעצבים בעלי תעודת בוגר, שלמדו את רזי המקצוע בקורסים למיניהם.

 

התופעה הזו היא שמקוממת את ראשי המחלקות האקדמיות, הטוענים כי בוגריהם משקיעים ארבע שנים בלימודיהם, בניגוד לבוגרי קורסי אינסטנט, אך אינם זוכים להכרה מקצועית מטעם משרד התמ"ת. לרגל סיום השנה ערך "כלכליסט" פאנל בנושא הסדרת המקצוע בהשתתפות ראשי בתי הספר, רשם האדריכלים והמהנדסים ואדריכל יועץ חיצוני.

 

מימין אריה שילה, ברכה קונדה, כרמלה יעקבי-וולק, בן עמי כופר ושרגא קירשנר מימין אריה שילה, ברכה קונדה, כרמלה יעקבי-וולק, בן עמי כופר ושרגא קירשנר צילום: אוראל כהן

 

האגו האדריכלי

 

כרמלה יעקובי־וולק, ראש החוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל: "היינו הראשונים לקבל תואר אקדמי מוכר לפני 16 שנה, וקיבלנו מהמועצה ללימודים גבוהים תואר של אדריכל פנים. אבל אחרי ארבע שנות לימוד, כשבאנו לרשום את הבוגרים, החליפו את התואר במעצב פנים, כי לא הסכימו להזכיר את המילה 'אדריכל'. אבל אדריכל פנים הוא מקצוע מוכר בעולם כולו, והוא חלק מהאדריכלות, ממש כמו אדריכל נוף. אנחנו יוצאים למאבק לקבלת רגולציה למעצבי הפנים, כמו במקומות אחרים בעולם, כחלק מענף האדריכלות, ולשם כך אנחנו צריכים לבדל את עצמנו מהאלפים שמסתובבים עם התואר הזה ולא למדו דבר בתחום הבטיחות, למשל. לכן צריך שלמעצב פנים יהיה רישוי מוגדר — גם אם לא נקרא לו אדריכל פנים, כדי לא לדרוך לאדריכלים על האגו".

 

אריה שילה, חבר הוועדה המייעצת לרשם המהנדסים והאדריכלים וחבר הנהלת עמותת האדריכלים: "בישראל יש הגנה בחוק על התואר אדריכל, ולכן אסור לקרוא בשם זה או בשם דומה למי שאינו אדריכל, כי זה עלול להטעות".

 

אבל אין מי שאוכף את החוק הזה.

 

בן עמי כופר, רשם המהנדסים והאדריכלים במשרד התמ"ת: "אני הוא זה שמוסמך לאכוף, ומרגע שנכנסתי לתפקידי (השנה — ד"ג) התחלתי לפעול בנושא. שלחנו מכתבי התראה למי שמכנים את עצמם אדריכלי פנים".

 

יעקובי־וולק: "ואדריכלי נוף זה בסדר?! זו בסך הכל סמנטיקה. אם מסלול הלימודים יהיה מקצועי ויכלול נושאי בטיחות, נגישות, וסביבה, יהיה אפשר לשנות גם את התקנות לאישור אדריכלי פנים".

 

שרגא קירשנר, ראש המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר: "כדאי ללמוד על ההיסטוריה של עיצוב הפנים. את מסלול הלימודים הראשון פתח מיס ון דר רוה בשיקגו, כלימודי תואר שני לאדריכלים. הוא לא היה בכלל בוגר אדריכלות, אף על פי שהוא אחד האדריכלים החשובים במאה העשרים. בהמשך זה התפתח ללימודי תואר ראשון באירופה כ'סטיילינג' — במובן היפה של המילה. תחום האדריכלות כיום רחב ומורכב מכדי שהאדריכל יוכל להקיף את כל האספקטים שלו. לכן יש צורך במקצוע שהוא חלק מהאדריכלות ומתרכז רק בעיצוב הפנים ולא בתכנון המבנה".

 

יעקובי־וולק: "גם חזיתות המבנים הן כיום עניין מורכב, שמעצבי הפנים יכולים להשתלב בתכנונם".

 

ברכה קונדה, ראש המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון: "וגם מבנים לשימור".

 

קירשנר: "בפריז אדריכלי הפנים עוסקים גם בהוצאת רישיונות עסק לחנויות, כי האדריכל לא יכול לרדת לרזולוציה הזאת. גם בארצות הברית יש רגולציה קשוחה בתחום הפנים. לכן הנחנו עוד בימיו של אהוד אולמרט כשר התמ"ת הצעה להסדרת המקצוע בחוק".

 

יעקובי־וולק: "הבעיה היא שאין כיום תקנות שמגדירות את תחומי האחריות והפעולות המיוחדות למעצבי פנים. במשרד התמ"ת יש, למשל, קורס הכשרה למתכננים מורשי נגישות (תכנון עבור אנשים בעלי מוגבלויות — ד"ג). לקורס יכולים להירשם אפילו עובדים סוציאליים, אבל מעצבי פנים שלנו שניסו להירשם, כי כתבתם שאפשר, נידחו. והם תכננו, למשל, גן חושים לילדים מאותגרים בעבור בית הספר אילנות. אז איך זה יכול להיות?".

 

קונדה: "צריך לפתח תודעה ציבורית לצריכת עיצוב פנים. חשוב לדבר על 'מותר האקדמיה' על כל הקורסים הקיקיוניים והממותגים היטב, עם שלטי חוצות ותקציבים שאין לנו באקדמיה. זו תרבות אינסטנט שסבורה כי אפשר בתוך כמה חודשים של קורס להכשיר מעצב או אדריכל פנים".

 

שילה: "לכן אתם צריכים לדאוג למיתוג המקצוע שלכם בהשוואה לקורסים לשרטוט וקישוט, שהאזרח התמים לא יודע להבדיל בין בוגר שלהם לשלכם. וזה מסוכן".

 

הגאונים שלא למדו

 

מה כל כך מסוכן במעצב פנים שלא למד? כמו שמיס ון דר רוה היה אדריכל שלא סיים את לימודיו, ישנם גם בארץ מעצבים שלא למדו, אלא רכשו ניסיון בחנויות רהיטים, כמו דניאל חסון ואריק בן שמחון שעבדו אצל קסטיאל.

שילה: "תמיד יש כמה גאונים שיוצאים מן הכלל, אבל אי אפשר לנתק את הכישרון מהפרקטיקה".

 

ובכן, כבוד הרשם, נדמה שכדור הסדרת המקצוע בידיים שלך.

כופר: "הבעיה היא שאתם רוצים להירשם בפנקס שלא תצליחו להיכנס אליו. אתם לא אדריכלים ולא מהנדסים, ולכן לא תירשמו בפנקס הזה!".

קונדה: "ואדריכלי נוף?".

יעקובי־וולק: "אז תפתח פנקס אחר".

כופר: "אני לא אשנה את החוק, אבל כרגע אני מוביל עבודה שנועדה לבדוק אילו תחומים צריכים להיות רשומים. למשל: מאמנים אישיים, מסגרים ומנתחי מערכות. אנחנו מוודאים שזה לא יפגע בחופש העיסוק, כי אם יהיה רישום, צריך להגדיר מי יכול להיכנס לרשימה ומי נשאר בחוץ ונפגע כתוצאה מכך".

 

יש מועד לסיום הפנקסים החדשים?

כופר: "אני מקווה שעד סוף 2011".

שילה: "רישום בפנקס מבלי שתהיה תקנה שמגדירה את הפעולות הייחודיות — אין לו כל ערך. אני כרגע מכין עבודה למועצה להנדסה ואדריכלות על ייחוד פעולות ל־12 תחומים חדשים".

 

גם עיצוב פנים?

שילה: "הנושא עדיין חסוי, וחשוב לזכור שאסור לפגוע בחופש העיסוק, אלא אם כן מדובר בתכלית ראויה. זה לא מידתי לקבוע שמישהו לא יכול לשרטט תוכנית".

כופר: "אני לא אפתח פנקס למקצועות שאין להם ייחוד פעולות".

המדינה מאשרת לסטודנטים ללמוד עיצוב פנים במשך ארבע שנים, ואז לא רושמת אותם.

כופר: "המועצה להשכלה גבוהה מאשרת הרבה מקצועות, אבל אין לה המבט אם מישהו יעבוד בזה או לא. מאשרים למשל ללמוד זואולוגיה".

 

אם כך, למה בכלל להירשם ללימודים המוסדרים?

יעקובי־וולק: "כי עיצוב פנים נוגע באדם, מתערב בחייו ומשנה אותם. בהתחלה הגיעו אלינו בעיקר מועמדים שלא התקבלו לאדריכלות, אבל היום המועמדים שלנו הם כאלה שבאמת רוצים ללמוד עיצוב פנים ולא אדריכלות. אנחנו לא רואים בעיצוב פנים תחום הדוניסטי, אלא עשייה שקשורה לאחריות סביבתית וחברתית, ואמורה לשים דגש על מי שאין להם תקציבים לעיצוב".

קונדה: "אצלנו עיצוב פנים הוא חלק מפקולטה רב־תחומית לעיצוב, שמתקיים בה דיאלוג עם עיצוב המוצר ותקשורת חזותית. השנה נושא־העל היה 'קיימות' — התערבות בבניינים קיימים, שימור, אקולוגיה וזהות תרבותית".

קירשנר: "אנחנו דוגלים בשיתוף בין התעשייה לאקדמיה. עיצוב נגזר מאמנות ומדע, ולכן צריך להשתמש בטכנולוגיה ככלי מחקר, וכל מקצוע אצלנו מנותח בכלים אנליטיים דיגיטליים.

 

האם אתם, כנציגי הרגולציה, מרוצים ממה ששמעתם עכשיו?

כופר: "אין לי עדיין מספיק ידע לשפוט. את הלימודים צריך להשתית על צרכים בתחום עיצוב הפנים שיוגדרו על ידי המדינה ועל פי המקובל בעולם".

שילה: "אני מופתע לטובה. חשבתי שזה יותר שטחי, אבל זה נשמע שמעורבת כאן רמת מחקר גבוהה. לא מדובר בדקורציה של חנות, משרד או דירה, אלא באוונגרד".

 

לימודי תעודה: מה אומרים מנהלי הקורסים הלא אקדמיים?

 

דפנה קסטיאל: "חנות העיצוב קסטיאל פתחה לפני שנתיים קורס לעיצוב פנים שאותו סיימו כבר שמונה מחזורים. הקורס כולל 31 מפגשים חד־שבועיים בני שעתיים, שבסופו מקבלים תעודה. בקורס לומדים חשיבה אדריכלית ותכנון חללים של חדרי מלון, משרדים ודירות, מתמקדים בחומרים השונים, ושומעים הרצאות מפי טובי האדריכלים בארץ: אילן פיבקו, אלכס מייטליס, אלון ברנוביץ ועוד.

 

"אנחנו מרכזים רק את הדברים החשובים והמשמעותיים, ומי שסקרן ומתעניין יכול להתחיל לתכנן בסוף הקורס. גם אחרי ארבע שנות לימוד עדיין יש שאלות כשעוברים לביצוע. אני ממליצה לעשות במקביל ללימודים אצלנו קורס בהדמיות מחשב — זה המפתח להצלחה".

 

אדר' אמיר נבון, מייסד ומנהל 6B: "אנחנו מלמדים במשך שנה אקדמית אחת לימודי תעודה, שבמהלכם מתכננים שלושה פרויקטים. מגיעים אלינו בעיקר אנשים סביב גיל 35, שיש להם כבר מקצוע אחר ומשפחה, והם התנסו בעיצוב פנים בצורה כלשהי. אנחנו נותנים להם גישה מעשית ומלמדים אותם את העבודה. לבני פחות מ־30 אני ממליץ ללמוד ארבע שנים באקדמיה, שם מקבלים השכלה רחבה ומעמיקה.

 

"אנחנו היחידים שכתבו ספר שניתן לכל בוגר עם כל תקני הבטיחות ומידות ארגונומיות. דווקא באקדמיה מדברים פחות על מידות ויותר על קונספט, היסטוריה, אור וחומר. אני לא מתנגד לרישום ולהסמכה המוסדרים של התחום, וצריכות להיות מספר דרגות הכשרה. למשל, לעיצוב פנים של מבנה ציבור או מעל שטח מסוים תהיה הכשרה גבוהה יותר. תכנון חלל פרטי לארבעה־שישה אנשים לא מצריך לימודים של ארבע שנים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x