$
פנאי

אוצר נולד

החלל העצום שהותיר אחריו מוטי עומר במוזיאון תל אביב יתמלא על פי הערכות בשני נושאי תפקידים - מנהל ואוצר ראשי. "כלכליסט" מסמן את חמשת המועמדים למשרת האוצר היוקרתית והמשפיעה

דנה גילרמן 12:0928.06.11

לאחר מותו של מוטי עומר אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את שדה האמנות היא מי יתמנה לאוצר ראשי במוזיאון תל אביב. עומר שימש כמנהל וגם כאוצר ראשי, אך כעת נבחנת אפשרות לפצל בין התפקידים, כפי שהיה נהוג לפני כניסתו לתפקיד. מועצת מנהלי מוזיאון תל אביב הקימה ועדה לאיתור מחליף. ההנחה

היא שלתפקיד מנהל המוזיאון מחפשים איש ניהול מהזירה הבינלאומית, דוגמת המודל של ג'יימס סניידר, מנהל מוזיאון ישראל. סניידר שימש לפני כן כסמנכ"ל המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ונחשב להצלחה בתחום הניהול ובעיקר בגיוס הכספים.

 

לתפקיד הנחשק של האוצר הראשי נקשרו שמותיהם של חמישה אוצרים ותיקים. תמי כץ פריימן, שניהלה בשנים 2005–2010 את מוזיאון חיפה בהצלחה, ובשנה האחרונה נמצאת במיאמי בעקבות שליחות של בעלה. כץ פריימן מזוהה עם אמנות עכשווית בינלאומית, וידועה כאוצרת עם יד על הדופק שיודעת לזהות מגמות בשדה האמנות ברגע התרחשותן. היא אוצרת תערוכת גדולות, ומקושרת היטב לאספנים ולאמנים ברחבי העולם.

 

המועמדת הנוספת היא שרית שפירא, ששימשה כאוצרת לאמנות ישראלית בסוף שנות התשעים במוזיאון ישראל, ונחשבת לאחת האוצרות המבריקות בשדה האמנות. שפירא החלה את דרכה כתלמידת ואסיסטנטית של עומר. לאחר כמה שנים של התרחקות, לאחרונה הם שבו לעבוד ביחד על תערוכה מאוסף יגאל אהובי, אותו היא אוצרת היום. בנוסף היא משמשת כחלק מצוות אוצרים במוזיאון הנחשב Magasin 3 בשטוקהולם. יש לה טביעת עין מצוינת, והיא יודעת לאתר אמנים צעירים שיהפכו בעתיד לאמנים מרכזיים. כך, למשל, היא הציגה את סיגלית לנדאו, גיל שני, קרן רוסו ואוהד מרומי ב"פרק": סדרת תערוכות שאצרה לאמנים צעירים במוזיאון ישראל. אחת התערוכות הבולטות שאצרה בשנים האחרונות היתה הרטרוספקטיבה לרפי לביא.

 

מחקר ושחזור

 

ד"ר דורון לוריא, משמש כרסטורטור הראשי במוזיאון תל אביב ואוצר לאמנות המאות ה־16–19. את תחילת דרכו עשה כבוגר המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל. אחר כך למד רסטורציה באמסטרדם וברומא, ובהמשך עשה דוקטורט בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. במוזיאון החל לעבוד ב־1997.

 

לוריא מוכר לקהל הרחב מתחומי תרבות נוספים: הוא היה אחד מהעורכים והמגישים של "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, ובמשך שנים רבות שר במקהלה הפילהרמונית תל אביב ופרסם שני ספרים מצליחים. קלף נוסף של לוריא היא אשתו, איה לוריא, אוצרת לאמנות עכשווית. היא אצרה במשך שנים את אוסף דורון סבג, ניהלה עם עומר את לימודי המוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומשמשת כיועצת באוסף שלום שפילמן. יש האומרים שאם לוריא יבחר לתפקיד, איה תשמש כיד ימינו.

 

שם נוסף ברשימה הוא ד"ר גליה בר אור, אוצרת ומנהלת המשכן לאמנות בעין חרוד מ־1985, ואחת הדמויות היותר מסורות לאמנות הישראלית. בתערוכה "עבודה עברית", שאצרה בסוף שנות התשעים, היא הציגה והחזירה לשיח אמנים שהורחקו מהקאנון של האמנות הישראלית, וביניהם נפתלי בזם, משה גת, ליאו רוט ויוחנן סימון. לצד זה, בר אור אצרה תערוכות מקיפות, שיטתיות ומחקריות על כמה מחשובי האמנות המודרנית בישראל, ביניהם אביבה אורי והנרי שלזניאק, וכן תערוכות של אמני קיבוץ ואמנים עכשווים. הקיבוץ, ובעיקר הארכיטקטורה הקיבוצית, הם הנושא המרכזי בתערוכה שאצרה עם האדריכל יובל יסקי בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה בשנה שעברה. ב־2007 זכתה בפרס האוצר מטעם משרד התרבות.

 

ולבסוף, קשה שלא לחשוב בהקשר הזה על שרה ברייטברג סמל, מהאוצרות הייחודיות והמשמעותיות בשדה. ברייטברג סמל עבדה כאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב בשנים 1977–1989, ובשנים אלו אצרה את אחת התערוכות המשפיעות ביותר עד היום: "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית". בתערוכה הזאת היא ניסחה את התכנים והחומרים המאפיינים את האמנות הישראלית החילונית, התל־אביבית. לאחר מכן ועד 2004, היא ערכה את מגזין האמנות "סטודיו". המגזין היה לגורם בעל משמעות רבה בשדה האמנות, אך גם זכה לביקורת רבה על היותו מגזין אליטיסטי. ב־2005 זכתה ברייטברג סמל בפרס האוצר מטעם משרד התרבות. תערוכת הרטרוספקטיבה שאצרה לאחרונה למשה גרשוני במוזיאון תל אביב הדגישה את חסרונה בזירה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x