אוצר עד הסוף

פרופ' מוטי עומר, מנהל מוזיאון תל אביב, לא יזכה לראות את פתיחתו של האגף החדש במוזיאון, שייפתח באוקטובר. עומר, שנכנס לתפקידו כמנהל וכאוצר ראשי ב־1995, נפטר ביום שישי בגיל 70 ממחלת הסרטן. עומר הקדיש את חייו לאמנות, ובמיוחד לאמנות הישראלית. האגף החדש היה הבייבי שלו. אף אחד לא העלה בדעתו שהאגף ייחנך בלעדיו.

עומר, יליד חיפה, היה אחת הדמויות המרכזיות בשדה האמנות כאוצר, כחוקר, כמרצה וכאיש אקדמיה. הוא למד לתואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטה העברית והמשיך לתואר שני באוניברסיטת קולומביה. באוניברסיטת מזרח אנגליה כתב דוקטורט בנושא הציור הרומנטי האנגלי. בשנים 1967־1971 עבד במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. כשחזר לישראל החל ללמד בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב, שם כיהן בראשית שנות השמונים כראש החוג לתולדות האמנות.

ב־1977 הקים את הגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל אביב ופיתח תוכנית לימוד יוקרתית בתחום המוזיאולוגיה, שאותה ניהל עד מותו. הוא היה בין החוקרים המרכזיים והמעמיקים של ההיסטוריה המקומית - עובדה שבאה לידי ביטוי במחקרים ובקטלוגים שפרסם ובתערוכות רטרוספקטיביות מקיפות שאצר לוותיקי האמנות הישראלית, בהם יוסף זריצקי, יצחק דנציגר, דני קרוון, מנשה קדישמן, אריה ארוך ואביגדור אריכא.

שרית שפירא, בעבר אוצרת אמנות ישראלית במוזיאון ישראל ובשנים האחרונות אוצרת אוסף אהובי, עברה כברת דרך ארוכה עם עומר: "במקרה של מוטי מה שאפיין אותו היה האינטנסיביות. הכמות היתה האיכות", אומרת שפירא, "היתה כמות עצומה של תערוכות של אמנות ישראלית ואמנים בני דורות שונים, מאריה ארוך ומיכל נאמן ועד לאמנים צעירים. פרס גוטסדינר לאמן צעיר נוסד בתקופתו.

סערה ציבורית

בינואר השנה קיימה הפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב טקס להשקת ספר שהוציאה לאור לרגל פרישתו של עומר לגמלאות. האנתולוגיה, שראתה אור באנגלית, כללה 780 עמודים ובהם מאמרים, מחקרים ודיוקנאות של עומר שיצרו אמנים שונים.

מוטי עומר. פרס גוטסדינר נוסד בתקופתו

לעומר היו הרבה מעריצים וגם לא מעט מבקרים. לצד הערכה רבה על מסירותו ותרומתו לחקר האמנות המקומית ועל הידע הרב, היו שראו בו מנהל שמרן וריכוזי. לפני כחמש שנים תמך בקריאת המוזיאון על שם אביבה וסמי עופר (שנפטר גם הוא בשבוע שעבר), תמורת תרומה של 20 מיליון דולר להקמת האגף החדש. העסקה בוטלה בעקבות הסערה הציבורית שעוררה.

עומר אושפז בינואר השנה, לאחר שאובחן כחולה בלוקמיה, ומאז לא עזב את בית החולים. במהלך התקופה נוהל המוזיאון במעין מתכונת חירום, כשעומר מעורב בנעשה ממיטת חוליו. לפני כחודש חלה הטבה במצבו, אך גופו קרס לאחר השתלת מוח עצם בשבוע שעבר.

הלוויתו התקיימה בבית העלמין בהר המנוחות בנוכחות אמנים, אנשי מקצוע ומשפחה. אחייניתו כינתה אותו בלוויה "דוד של שבתות וחגים”. יתר זמנו הוקדש לאמנות ולמוזיאון. עידית עמיחי, מנהלת המחלקה למוזיאונים במשרד התרבות, ספדה לו: "הוא היה תרומה יוצאת דופן לעולם האמנות בארץ”. נדמה שעל כך אף אחד לא יחלוק.