ניירות ערך
רוברט טימן, הבעלים של מגזין העיצוב והוצאת הספרים "Frame" והעורך של המגזין המוביל, מגיע לשבוע העיצוב בחולון. ל"כלכליסט" הוא מספר מדוע יש לקנות את המגזין ולא לקרוא באינטרנט, למרות מחירו הגבוה
"בשנים האחרונות קשה לזהות טרנד ברור בעולם העיצוב", אומר רוברט טימן (46), עורך מגזין העיצוב "Frame". "לפני שלוש־ארבע שנים היה עיצוב אמנותי, אבל היום הוא כבר לא נחשב. פעם היו מעצבי־על, אבל היום חברות הרהיטים מעסיקות מעצבים פחות מוכרים. בגזרת החומרים, חשיבות הפלסטיק ירדה מעט, ובצבעים הכל הולך".
טימן ההולנדי הוא מהנדס כימיה במקצועו, שעבר לעולם התקשורת שבו עבד כקופירייטר וכעורך. ב־1997 החליט להקים עם שותף באמסטרדם את מגזין עיצוב הפנים והמוצר "Frame". אל המגזין התווספו הוצאת ספרי העיצוב Frame ב־2001, מגזין האדריכלות "Mark" ב־2005 ומגזין האמנות "Elephant" ב־2009. הוא מגיע לישראל במסגרת "שבוע העיצוב הישראלי חולון", שיתקיים בעיר ב־5–15 במאי, ביוזמת עיריית חולון, מוזיאון העיצוב חולון וקהילת המעצבים הישראלית. ביום חמישי הוא ירצה במדיטק בחולון על מגמות עכשוויות, במסגרת יום עיון בנושא "ניהול עיצוב כמנוף כלכלי - קניין רוחני כנכס אסטרטגי".
אם אין טרנד בולט, מה עניין אותך בתערוכת סלון הריהוט במילאנו?
"אישית עניין אותי עיצוב תעשייתי אמיתי. ראינו הרבה עיצוב כזה השנה, למשל בחברות Magis ,kartell ו־Plank. תיעוש הוא הדרך היחידה לייצר עיצוב טוב בכמויות גדולות ובמחיר זול. לכל החברות הללו היה אומץ לעשות ייצור תעשייתי אמיתי".
כיסא Avus של חברת פלאנק בעיצוב קונסטנטין גרסיק השאיר עליו רושם מיוחד במילאנו. הכיסא עוצב בהשראת עולם הספורט: החזית מרופדת בעור שנראה מיושן, בסגנון לאונג' משנות השבעים, ואילו מאחור ומהצד הכיסא מכוסה במעטפת פלסטיק ABS קשיחה ומפתיעה בעיצוב הייטקי חדשני. "הם הציגו רק כיסא אחד. זה אומר שיש להם חזון, שהם מאמינים במוצר שהשיקו ושהם ישקיעו כדי שיצליח", אומר טימן. "לעומתם חברות אחרות הציגו 10–20 רהיטים שונים, שרק חצי מהם יגיעו בכלל לשוק, והשאר הוא בזבוז. לדעתי אפשר גם לפתח ולרענן מוצרים קיימים עם וריאציות חדשות, אבל במילאנו יש תעשייה של אופנה, וזה לא מדבר אליהם".
טימן ביקורתי גם כלפי הולנד, מדינתו, שנתפסת בעולם כגן עדן לעיצוב ולאדריכלות. "בהולנד יש הרבה עיצוב סטודנטיאלי, אמנותי או קונספטואלי שזוכה לפרסום. אבל מבחינת עיצוב תעשייתי היא לא מעניינת".
"אני לא אוהב יותר מדי עיצוב", הוא אומר לאחר שאני שואל אותו איך נראה ביתו של עורך מגזין עיצוב. את רהיטיו הוא קונה בחנויות יד שנייה ובאיקאה, ומוסיף להם פריטים בודדים כמו מנורת מיס סיסלי של פיליפ סטארק, כורסה של קפליני וספרייה של האחים בורולוק.
כעורך ותיק, איזו כתבה רצית לעשות ולא הצלחת?
"רציתי לכתוב על הצד הכלכלי של העיצוב, אבל היצרנים הגדולים לא מגלים פרטים. הסתובבתי במילאנו וחשבתי לעצמי: חנויות העיצוב מראות רק תלבושת חיצונית, אבל מה מסתתר מאחורי הרהיטים המפורסמים? חברות העיצוב עושות את הכסף הגדול שלהם מדברים אחרים. למשל מריהוט של ספינות קרוז, שזה מאוד משעמם וחסר תהילה".
על איזו חברה אתה מדבר?
"צריך להיזהר כשמדברים על זה בעיתון, אבל אני קיבלתי מידע, לא ממקור ראשון, שחברת מורוסו היא בין החברות שעושות זאת".
נראה שאתה מאמין שהדפוס עדיין חי גם בעידן האייפד והאינטרנט.
"מ־2007 יש למגזין שלנו גרסה דיגיטלית, אבל יש לה רק כמה מאות מנויים. האייפד לא השפיע, כי המגזינים שלנו הם לא עוד מגזין רגיל. לכן הם גם עולים כמו ספר, כ־20 יורו לגיליון. אנחנו אורזים את המגזין יפה, יש לנו תמיד כריכה מיוחדת מחומר שונה, כריכה מטאלית למשל, ובד פשתן כרוך מסביב. יש תמונות באיכות מעולה, דפים איכותיים, גרפיקה יפה. היום אנשים רוצים יותר מתמונות באינטרנט, ולזה יש שוק יציב".
המגזינים של טימן יוצאים אחת לחודשיים, ולדבריו "Frame" נמכר ב־34 אלף עותקים, "Mark" ב־20 אלף, ו"Elephant" ב־16 אלף. קהל היעד הוא צעירים שרוצים להתעדכן ולקבל השראה. החזון לדבריו הוא "לעשות את העולם מקום יפה וטוב יותר לחיות בו".
"Frame" מתורגם לטורקית ולרוסית. כמו כן הוא מתורגם לסינית ובקרוב גם לקוריאנית, מה שמצביע על נדידת מוקד העיצוב למזרח. לעברית עדיין אין תרגום, אך המגזין נמכר גם בישראל.
שקלת לפרסם בהוצאה שלך ספר על עיצוב מוצר ישראלי?
"אנחנו לא חושבים לפי מדינות, אלא לפי נושא. למה לקנות ספר על עיצוב ישראלי, גרמני או פולני? לעומת זאת בספר על כיסאות כולם מתעניינים".
ויש לכם ספר על כיסאות?
"לא", הוא צוחק.
ואיך היה נראה ספר כזה?
"מעניין להראות את הקונספט הראשוני של הכיסא, לעומת איך שהשתמשו בו בסוף, וכל מה שבדרך. סיפור כזה, של 100 כיסאות למשל, טרם נכתב".
