עושה קונסים

במיומנות של דוגמנית מהדסת עמליה דיין בסטילטו במורד המדרגות בגלריה החדשה שלה. “היי בובה'לה", היא מברכת לשלום את דניאלה לוקסמבורג, שותפתה, שנכנסה זה עתה לחלל העסק המשותף שלהם "Luxemburg & Dayan” הממוקם בטאונהאוס בן ארבע קומות בשכונת האפר איסט סייד העשירה במנהטן.

הן משוחחות על כתבה שהתפרסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" באותו בוקר, אחת מאין ספור כתבות בעיתונות האמריקאית שעוסקות לאחרונה בהן ובגלריה שלהן. לשתיהן קילומטראז' מרשים בשוק האמנות. לוקסמבורג היתה ממקימות סותביס ישראל, ניהלה את סותביס ציריך והיתה הבעלים של בית המכירות פיליפס, שנקרא אז פיליפס דה פורי ולוקסמבורג.

הפסל "Violet Ice" המוצג בתערוכה

 דיין, שגם העיתונות האמריקאית לא שוכחת להזכיר שהיא "דוגמנית לשעבר ונכדתו של המנהיג הישראלי האגדי", עבדה בבית המכירות תירוש בישראל, בגלריות גאגוזיאן ודייץ' הניו־יורקיות, בפיליפס (שם היא ולוקסמבורג הכירו), והקימה במשותף את גלריית ברטולומי־דיין. דיין, עם בעלה אדם לינדמן, גם נכללת זו השנה השנייה ברציפות ברשימת 200 האספנים המובילים בעולם של מגזין "ArtNews".

אמנות כוכבת הפורנו

צמד סוחרות האמנות המיומנות אמנם פתחו את שערי המקום כבר ב־2009, אבל כל הזרקורים הופנו אליהן דווקא עכשיו, בעקבות ההחלטה להציג מחדש את סדרת היצירות הפרובוקטיביות "Made In Heaven” של אחד האמנים המצליחים והנמכרים בעולם, ג'ף קונס. "הניו יורק מגזין", למשל, בחר ב"Made In Heaven” לאחת מעשר תערוכות הגלריה המבטיחות של הסתיו.

מספיק להעיף מבט בתערוכה כדי להבין על מה המהומה. לצד רהיטי מעצבים בקווים נקיים ומובייל של אלכסנדר קלדר, את המבנה הצר מקשטים פסל זכוכית אחד ותשעה הדפסי ענק צבעוניים ובהם זוג בשלל תנוחות, כולל תקריבי איברים ונוזלי גוף.

הזוג החושפני הם קונס ואשתו לשעבר, כוכבת הפורנו האיטלקייה והפוליטיקאית בדימוס אילונה סטאלר, הידועה בשם הבמה שלה צ'יצ'ולינה. הסדרה הוצגה לראשונה בביאנלה בוונציה ב־1990, וב־1991 הוצגה שוב בגלריה סונובנד בניו יורק. היא זכתה אז להצלחה גדולה מצד הקהל - עם תורים שהתפתלו סביב הבלוק, אבל גם לביקורות קטלניות.

דניאל לוקסמבורג ועמליה דיין על רק דיוקן אישי של ג'ף קונס. העבודות לא הוצגו מאז 1991

"הניו יורק טיימס" כינה בזמנו את העבודות "זולות" ואת קונס "רוכל יחסי ציבור אופורטוניסט".

“אז מה? הרבה אמנים חשובים קיבלו ביקורות קטלניות", טוענת דיין, "אלו באמת עבודות לא פשוטות. לא ידעתי איך יגיבו להן. היה מעניין לגלות שזה עדיין מזעזע עבור רוב האנשים. אני לא מדברת על חובבי אמנות שהסדרה הזו היא חלק מהזיכרון הקולקטיבי שלהם, אבל הקהל הרחב די בהלם. אנשים לא ממש מבינים למה זה אמנות ומה ההבדל בין זה לפורנו".

ומה ההבדל בין זה לבין פורנו?

"זה בכלל לא עוסק בסקס. הם גם היו נשואים וגם שיתפו פעולה, יש פה מצב שבו האמנות והחיים מתערבבים לגמרי, קורסים זה אל תוך זה בצורה מאוד טוטאלית. ג'ף תמיד מדבר על האמנות שלו ועל עצמו כמשהו נאיבי לגמרי, שאין בו שום דבר ציני, והעבודות האלה מוכיחות שזה נכון. הוא הלך על זה, הוא התחתן איתה, הוא היה לגמרי חלק מזה".

דיין, שמכירה את קונס באופן אישי, מספרת שאחרי כשנה של נישואים התגרשו השניים ונכנסו למאבק סביב המשמורת על בנם המשותף לודוויג. בית המשפט האיטלקי פסק לטובתה של צ'יצ'ולינה, וקונס כמעט ולא ראה את בנו. "רוב הפעילות הרגשית שלו ב־20 השנים האלה היתה כלפי הבן הזה, הבן האבוד", היא אומרת, "זו הסיבה שזה כל כך רגשי מבחינתו".

הקושי הרגשי הזה הביא את קונס להשמיד חלק מהעבודות בסדרה, וזו אולי הסיבה לכך שמאז 1991 לא הוצג המקבץ הזה בציבור. העבודות קובצו עכשיו אחת אחת מאוספים פרטיים באירופה ובארה”ב. אחת העבודות שייכת לאמן דמיאן הירסט, עבודה אחרת היתה תלויה במשך שנים במשרדה של הגלריסטית אילאנה סונובנד.

השקעה טובה

חלק מהעבודות מוצעות למכירה, ואף נסגרו עסקאות. בשנה שעברה, במכירה של סותביס, הוצעה אחת העבודות בסדרה למכירה תמורת 3 מיליון דולר. דיין אומרת שהמחירים של קונס לא ירדו בעקבות המשבר הכלכלי, "בטח לא של עבודות חשובות ומרכזיות". לוקסמבורג מסכימה: “המשבר היה דבר וירטואלי שנמשך עשר דקות ובכלל לא היה חשוב. המדיה המציאה את זה, אנשים המשיכו לקנות אמנות כמו קודם. בכל יום יש יותר כסף בשוק. פיקאסו, שנמכר

ב־20 מיליון דולר לפני עשר שנים, יהיה שווה היום 60 מיליון. יש המון כוח קנייה חדש, מהודו, מטייוואן, מסין, מהונג קונג, מהאמירויות. שוק האמנות מגלגל 20-30 מיליארד דולר, שיחסית לכסף שמגלגלת תעשיית הכפתורים למשל הוא בכלל לא קיים. מתוך זה האמנות העכשווית מגלגלת, אני מניחה, 4-6 מיליארד דולר. בשוק הזה, אם יש פתאום כוח של כמה מאות מיליוני דולרים שמוקצים לטובת אמן אחד, זה מיד משנה את הכל. אספן אחד חדש משנה את כל השוק".

אז המיתון לא השפיע בכלל?

דיין: "יכול להיות שעבור האמנים היותר צעירים ההיקף ירד. היום התערוכות הן לא סולד אאוט מראש ויש 20 אנשים ברשימת ההמתנה, אתה כבר לא חייב ללכת לפתיחה, אתה יכול ללכת יום אחרי הפתיחה ועדיין יהיה לך משהו לקנות".

אמנות היא השקעה טובה?

לוקסמבורג: "השאלה היא אם צריך לקנות אמנות כהשקעה, והתשובה היא לא. יש כלל זהב: אם אתה קונה אמנות כהשקעה, ההשקעה שלך רעה, אם אתה קונה אמנות מסיבות אחרות, ב־%90 מהמקרים הבחירות שלך הן מצוינות כהשקעה. אם אתה חושב, למשל, 'זו השקעה טובה כי זה קצת עקום או מהשנה הלא הנכונה אבל את נותנת לי את זה בעשרת אלפים דולר והאמן הזה שווה 2 מיליון' - התשובה היא לא לקנות. עדיף ללכת להוציא את הכסף על נעליים".