סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן נחת בארץ השבוע במטוס אייר פורס 2 עם אשתו ועם המזוודה הגרעינית. בשבוע שבו חילקו את האוסקר פנטזתי את כתיבת "מטען הכאב 2". להלן סקיצת התסריט.

החוליה של דובאי מגיעה למלון מצודת דוד באישון לילה (אין ברירה, הם יכולים לעבוד עכשיו רק בארץ); בחשאי ובלי להרוג את סגן הנשיא סוחבים 27 הסוכנים את המזוודה הגרעינית. המזוודה צריכה להגיע למשרד ראש הממשלה לטיפול קל, והיא אמורה להיות מושבת לביידן מבלי שיחוש בהיעלמה. בטעות מתגלגלת המזוודה הגרעינית למשרד החוץ, ואל תשאלו מה קרה אחר כך - "מטען הכאב" של ביגלו חיוור לעומת התסריט שלי.

ביידן ונתניהו. אם מישהו בסביבת ראש הממשלה ביקש לעצבן עוד קצת את אובמה הוא הצליח	צילום: MCT

בסרט של וודי אלן יוצרי "עג'מי" יכולים היו להזדהות עם ח"כ רותם. גם הם השתדלו מאוד לזכות באוסקר. אפילו הצליחו ליצור סרט שמציג את ישראל ממש רע, ובכל זאת לא זכו. נראה שבהוליווד לא מתרגשים מסרטי גטאות, יש להם מספיק משלהם. התאכזבנו? לא בטוח.

סכנדר קובטי, אחד מיוצרי הסרט, הכריז שהוא לא מייצג את ישראל. לכל האנשים שנעלבו, אכן ההערה מיותרת וחסרת טקט. אם כך אין צורך להתאכזב, שסכנדר יתאכזב לבד. ובכל זאת חבל - סכנדר כבר לא יידע לעולם איזו הרגשה מופלאה מתפשטת בגופך כשמדינה שלמה מתאכזבת איתך.