משיחת יתר: צ'יק קוריאה

אפשר לראות בשתי התערוכות החדשות בתל אביב - האחת של אמנות וייטנאמית, שנפתחה בסוף השבוע בגלריה מינוטאור (בן יהודה 100), והשנייה של אמנות קוריאנית, שתיפתח ב־16 במרץ בחלל התצוגה של בית סותביס (יהודה הלוי 11) - מבשרות כמעט רשמיות של סוף המיתון. אין ספק שליוזמי התערוכות חזרה ההרגשה שיש שוב למי להציע אמנות מהמזרח - זו שסומנה טרום המיתון כנתיב נכון וראוי להשקעה.

האמנות הסינית - הכוח העולה בשנים שלפני המיתון - ספגה מכה קשה שעוד ייקח לה זמן להתאושש ממנה. עבודות של אמנים שנקנו במיליוני דולרים שוות היום במקרה הטוב כמחצית. אך האמנות של מדינות המזרח הנלוות לה עוד לא הספיקה לעלות באופן כזה שגם יהיה לה לאן ליפול; זו עדיין מצטיירת כמקור השקעה אפשרי ויחסית זול עבור משקיעים מהמערב.

"קונטרסט 31" של ווי דונג יון, 9000 דולר

עדיין אין מה להשוות בין שני השווקים. לאמנות הווייטנאמית עדיין אין שוק: עד עתה לא הוצגה במערב תערוכה בינלאומית חשובה שמציגה אמנים וייטנאמים עכשוויים, ולא נרשמה אף מכירה מסעירה. לעומת זאת, ניצנים של עלייה בשוק האמנות הקוריאני אפשר היה לראות כבר לפני המיתון, במכירה שערכה כריסטיס בהונג קונג ב־2007, שבה רשמו עשרה אמנים קוריאניים שיאי עולם. אך רק כדי להדגיש את המרחק בינה לבין האמנות הסינית: העבודה הקוריאנית היקרה ביותר במכירה, של הונג הונג קיונג טאק, נמכרה בחצי מיליון דולר, בזמן שבאותה מכירה נמכר ציור של האמן הסיני זאנג פנז'י ב־75.4 מיליון דולר.

גם תערוכות חשובות כבר היו: ביולי בשנה שעברה הוצגה בגלריה של סאצ'י בלונדון תערוכה גדולה של אמנות קוריאנית, ובימים אלו מוצגת תערוכה של אמנות קוריאנית במוזיאון לאמנות LACMA בלוס אנג'לס.

סצינה בפריחה

את התערוכה "מעבר ליופי", שתיפתח בסותביס, יזמה חברת ארטלינק, גוף הפועל בשטח יותר מעשור ומשקיע באיתור ומכירה של אמנים עולים. זוהי התערוכה השנייה של אמנות קוריאנית שיוזמת החברה בישראל. הראשונה, "Korea Now", שנערכה בסותביס בספטמבר 2008, היוותה מעין תערוכת מבוא למה שמתרחש בשוק הקוריאני.

בתערוכה הנוכחית מציגים שלושה אמנים קוריאנים, והמחירים נעים בין 2,800 ל־15,500 דולר. הידועה מבין השלושה היא דבי האן, "ומאחר שזו הפעם הראשונה שהיא מוצגת בארץ, מחיריה יהיו נמוכים בכ־20% מהמחירים שבהם היא נמכרת בעולם", נמסר על ידי המארגנים. נדמה שמדובר בהצעה אטרקטיבית למדי, אך מבדיקת מחירי עבודותיה בשוק המכירות עולה שחלקן הגדול לא הצליח להימכר בבתי המכירות.

"Red Lips" של דאנג טאו נגוק, 2009, 2500 דולר

"הן לא נמכרו במכירות, אבל העבודות עצמן כן נמכרות בגלריות או בדרכים אחרות", אומר טל דנאי, מייסד ומנהל ארטלינק, "לאספנים המערביים עדיין אין מספיק מידע על האמנים מהמזרח, ועדיין אין להם שוק מוסדר. מדובר בשוק בהתהוות".

דנאי עצמו אוסף אמנות קוריאנית כבר שמונה שנים וגם מוכר אותה לאספנים. "לדעתי, זו אחת הסצינות המעניינות ביותר בעולם. ובאשר לכדאיות של ההשקעה - התשובה היא שכמו בכל שוק מתפתח, אם קונים את הדבר הנכון זה כדאי. קניתי לא מעט אמנות בטווחים שבין 500 לעשרת אלפים דולר. היום זה נמכר בין 3,000 ל־80 אלף יורו".

ומה עם האמנות הווייטנאמית? דנאי אמנם רוכש פה ושם עבודות של אמנים וייטנאמים, אך אין לו תשובה לגבי כדאיות ההשקעה. "אין מספיק תשתית, אין בתי מכירות מקומיים, ואין שחקן בשוק הבינלאומי שלקח על עצמו לקדם את השוק הזה", אומר דנאי. "לוקח הרבה מאוד זמן ללמוד שוק, ואפילו אני עוד לא יודע להגיד באופן ודאי שהמחיר שאני משלם הוא מחיר נכון".

כך או כך, ההימור לא כל כך גדול. מחירי העבודות בתערוכה "פנים אל מול פנים" בגלריה מינוטאור, שבה מוצגים ציורים של חמישה אמנים וייטנאמים עכשוויים, נעים בין 2,500 ל־5,000 דולר. רחל עזרן, אוצרת התערוכה ואספנית של אמנות וייטנאמית, מאמינה בשוק הזה. לכך אפשר להוסיף את העובדה שהיא מוצגת בגלריה מסחרית במרכז תל אביב, אצל ירון לביט, אספן וסוחר, שמבין היטב באמנות ובמכירות.