משיחת יתר: גלריית רחוב

תערוכת היחיד של אמן הרחוב Zero Cents, שתיפתח ביום שישי הבא, 5 במרץ, בגלריה פלורנטין 45, ממחישה עד כמה מקבל שוק האמנות את העשייה החתרנית והאנטי־ממסדית שנקראת אמנות רחוב. ז'אנר זה, שנולד במרחב הציבורי, נמכר היום בסצינה הבינלאומית במחירים של עשרות אלפי דולרים, וגם בשוק המקומי המחירים עולים. גילת נדיבי, בעלת הגלריה, מספרת שלפני חמש שנים נעו מחירי עבודותיו של Zero Cents בטווחים שבין 200 ל־3,000 דולר; היום הם נעים בין 1,000 ל־10,000 דולר.

"Drunk and Sunk" של Zero Cents

Zero Cents שייך לקבוצה של אמני רחוב מקומיים, בהם Ame72, Know Hope ו־Klone, שאחראים במידה רבה לעלייתה של סצינת אמנות הרחוב בארץ, שנים אחרי שזו כבר הפכה למגמה בחו"ל. את ציורי הקיר שלהם אפשר לראות בכל רחבי תל אביב, ובעיקר בדרום. לכל אחד הדמויות המאפיינות אותו ואת טביעת ידו הייחודית. לכל אחד השם הייחודי לו שאמור להגן עליו מהחוק, מאחר שציור במרחב הציבורי עדיין נחשב לפעולה בלתי חוקית.

ל־Know Hope יש דמות ייחודית נוגה, בחולצת פסים ועליה לבבות, ול־Klone יש דמות שהיא מעין שילוב של שועל ואדם. Zero Cents מרבה לצייר פורטרטים של בני משפחתו. הוא מספר שלפני כשבועיים מחקו את סבתו מקיר ברחוב אברבנאל בפלורנטין.

"Adam" של Zero Cents

במשך השנים הציגו אמנים אלו פה ושם ויצרו להם קהל אוהדים. חלק מהתערוכות הוצגו בחללים אלטרנטיביים, שכבר זיהו את הפוטנציאל, ואחרות התקיימו במרחבים ציבוריים נטושים והתנהלו במתכונת של הפנינגים תוססים וקצרי טווח.

עסקי אמנות אורבנית

אבל החיבור עם עולם האמנות יכול היה לקרות רק בתיווכם של אנשים שנטועים עמוק בתוך העולם המסחרי המקומי והבינלאומי, כגון סרג' תירוש, שהקים את חברת ההשקעה st-art והיה הראשון שהבין את הרווח המסחרי הטמון בעבודות אלו גם בשוק הישראלי. הוא גם שיזם את כניסת האמנות האורבנית למכירה הפומבית של תירוש בתחילת 2009, שזכתה להצלחה רבה. כל תשע העבודות נמכרו, חלקן אף הרבה מעבר להערכה הראשונית.

התהליך הזה הפך את אמני הרחוב לחלק משדה האמנות. הם לא הפסיקו לעבוד בחוץ, אבל אימצו לעצמם גישות שונות כדי ליצור מעין הפרדה. הדימויים נשארים אותם דימויים, אבל המצע השתנה: הקיר הופך לבד, עץ, נייר, קרטון. המראה שומר על גסות מסוימת, כזו מהרחוב, ועם זאת עובר ריכוך ועידון. הדמויות הצבעוניות, הגרוטסקיות, של Zero Cents, שמאופיינות תמיד בשורה של שיניים אימתניות, מצוירות עתה בגדלים שונים. חלקן על מצעי עץ קטנים, אחרות על ניירות ועצים.

האמנות האורבנית החלה כאקט ביקורתי שמורד במוסכמות ויוצא נגד התרבות העכשווית, ואין ספק שחלק מהאימוץ המהיר שלה על ידי השוק ביטל כמעט לגמרי את הממד הביקורתי שבה. אפשר לקשור את זה שוב לתאוותם הבלתי נלאית של הצרכנים לחמוד, לאמץ ולבלוע כל דבר חדש ובכך לבטל את חדשנותו. אך המפגש עם Zero Cents בגלריה, ביום שלישי השבוע, מעלה סיבה אפשרית נוספת, רומנטית במהותה - שזוהי רכישה שמקורה בגעגוע. ההוויה של אמני הרחוב, או לפחות הדימוי שלה, מתחברים למיתוס האמן הרומנטי שנכחד מהעולם - היוצר הגאון שחי ומת בעליית הגג מחוסר כל. שונה מאוד מדמותו של האמן העכשווי, שנראה יותר כמו איש הייטק או משקיע בבורסה.