הבחירה בשני צלמים שיאצרו את האירוע הכתיבה פסטיבל המודע מאוד למקום ולצורכי הצלם ולחשיבות השיח הצילומי. כך, למשל, נולד הרעיון המקורי להזמין עשרה צלמים שיאצרו תערוכות בעשרה חללי תצוגה במקום. הצלמים שנבחרו בחרו צלמים נוספים להציג איתם ונוצרו צמדים מעניינים כגון אנג'ליקה שר שהזמינה את פסי גירש; מיכה ברעם שיציג את עבודותיו לצד אלו של הצלם האמריקאי החשוב רוברט קאפה, שניתנו באישורו; וגיא רז שיאצור תערוכה משותפת לו ולצלם הוותיק זולטן קלוגר, שתיעד את המפעל הציוני בראשית דרכו. כך התגבשו מיני־תערוכות שמצביעות על דיאלוג והשפעות בין יוצרים ויותר מכך: הן מביאות תמונת מצב של הצילום העכשווי ויוצרות גניאולוגיה של הצילום המקומי. במתחם אחר תאצור איה לוריא את תערוכת הצילום העכשווי "הקיץ האחרון", שבה יציגו מיטב צלמי האמנות בארץ.

צילום של פסי גירש

בחלל המכירה המקורי "סופר ארט מרקט" תהיה לחובבי הצילום הזדמנות לנבור בצילומים ישנים ובטסטים של צלמים מקצועיים, שיימכרו תמורת 450 שקל. אף על פי שהפסטיבל ניחן בכל הסממנים של יריד, רפאלי מתעקש שלא לכנותו כך. "התצוגה באה ממקום שמתייחס לחלל, לעבודה ולאמן. לא יסתובבו במקום דיילות מכירה כמו באירועים אחרים", הוא מבטיח.

מה המשמעות של פסטיבל כזה בתקופה שבה הצילום המקצועי נמצא במשבר?

"זה נכון שהצילום המקצועי הגיע לרוויה ואני מאמין ששאלות לגבי המשך דרכו יעלו בתצוגה. עם זאת, זהו המדיום השימושי ביותר היום. כל אחד מצלם עם הטלפון הנייד והמצלמה שלו. השיח הצילומי מתקיים על כל גווניו, מהדימוי הכי פשוט של טלפון סלולרי שנהפך לשערים של 'ניוזוויק' ו'טיימס' עד הרשת המטורפת שיש בה תנועה אינסופית של דימויים".