משיחת יתר: צבע הכסף
חלק מהעבודות ביריד האמנות "צבע טרי" נמכרו עוד לפני הפתיחה הרשמית. בין הרוכשים: איש העסקים והאספן יגאל אהובי, שקנה את ציור המחאה של זויה צ'רקסקי שבו מונצח סמי עופר בפוזה לא מחמיאה
בצהרי יום שלישי, כמה שעות לפני הפתיחה למוזמני יריד האמנות "צבע טרי" (שהסתיים אתמול), כבר הופיעו כמה מדבקות אדומות לצד חלק מהעבודות, שהעידו שהן כבר נמכרו. לשאלתי כיצד נרכשו עבודות עוד לפני הפתיחה ענתה יחצנית האירוע שלנותני החסות של האירוע - בנק לאומי, האספן ואיש העסקים יגאל אהובי (שהעניק את הפרס הנושא את שמו לאמן המבטיח בסכום של 20 אלף שקל, לדרור דאום) ולאומי קארד - קדימות בבחירה.
אחת מהנקודות האדומות הופיעה לצד העבודה הפרובוקטיבית ביותר ביריד - ציור של זויה צ'רקסקי שבו נראה בעל ההון סמי עופר עם שפתיים אדומות, מעט פעורות, ושורת שיניים לבנות. צ'רקסקי ציירה את העבודה לפני כמה שנים כמחאה על הקשר בין הון לשלטון, שבא לידי ביטוי בהסכם בין עופר למוזיאון תל אביב. כזכור, עופר התחייב לתרום למוזיאון 20 מיליון דולר לבניית האגף החדש בתמורה לקריאת המוזיאון על שמו ושם רעייתו אביבה. המחאה הציבורית שקמה בעקבות ההצעה גרמה לעופר לחזור בו, והשלט הורד מחזית המוזיאון.
הציור הוצג במתחם של גלריה רוזנפלד (אחת מ־12 הגלריות המסחריות שהשתתפו ביריד) ונרכש על ידי יגאל אהובי תמורת 1,200 דולר. מהם מניעיו של בעל הון אחד לקנות ציור שמציג מבט קצת אחר על בעל הון אחר? נדמה שאותה מחאה אמנותית נהפכה למעין בדיחה פרטית המובנת רק למי שקשור לסיפור.
כנהוג בירידים בעולם, לצד האירוע המרכזי מתקיימים אירועים נלווים, ובהם אירוח של האורחים החשובים (אוצרים, מבקרים, אספנים ואמנים) בבתי אספנים. כזה היה האירוע שהתקיים ברביעי בערב בביתו היפואי של סרג' תירוש, אספן, סוחר והיזם של חברת ההשקעה ST-ART באמנים צעירים. תירוש מאתר אותם, קונה כמות מסוימת של עבודות, משקיע ומלווה את האמנים, ולאחר כמה שנים מנסה לממש את ההשקעה.
בארבע הקומות של הבית המרווח המשקיף לים הוצגו אלה לצד אלה עבודות של אמנים צעירים ועבודות של אמנים מוכרים מאוספו של תירוש. בקומה הראשונה הוצגו בעיקר עבודות של הצעירים, בהם אמני הרחוב Know Hope ו־Klone, אנגליקה שר, ארתור יעקובוב ויונתן אולמן. קשה לומר שמשהו כאן הוביל לריצה לקומת המטבח, ופסיחה על הגבינות, הזיתים וכוסות הקאווה, לעבר עמדת המוכרות.
בקומות העליונות הוצגו עבודות של אמנים יותר מבוססים מהאוסף: מיכל רובנר, פיליפ רנצר, מיכל הלפמן, סיגלית לנדאו, גיא זגורסקי ועוד. אך הפנינים האמיתיות של התצוגה היו בחדרי עליית הגג: עבודות נייר קטנות ויפות של לאה ניקל, עבודות משעשעות של יאיר גרבוז וציורים מקסימים של רפי לביא.
באופן מפתיע דווקא היצירה העכשווית הדגישה את איכויותיה הלא תמיד מוערכות של היצירה המקומית הוותיקה. אולי בעוד כמה עשרות שנים, כשאותם אמנים עכשוויים יוצגו לצד האמנים העכשוויים הבאים, נוכל להעריך יותר את יצירתם.
