$
פנאי

תוצרת גרמניה: איך זה משפיע על העיצוב המקומי

איך השפיע היטלר על האמנות הישראלית ואיך משפיעה גרמניה היום על העיצוב המקומי? על שאלות סבוכות אלו ורבות אחרות ינסו לענות בכנס גר־מאניה שיתקיים בשבוע הבא בבצלאל

דקל גודוביץ' 09:5206.05.08

שואה, אופנה, היטלר, עיצוב ואמנות נדמים כשילוב קטלני במיוחד. הדבר נכון פי כמה בעיר שבה נאומה של הקנצלרית אנג'לה מרקל בגרמנית בכנסת עורר זעם רב. אלא שזה בדיוק התבשיל שרקחו מארגני הכנס גר־מאניה — הכנס השנתי שתערוך המחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל שבירושלים ביום ראשון הקרוב

(11.5). סמיכותו של האירוע ליום השואה, מיקומו בירושלים הרצינית והרשמית, עיר שההומור זר לה, ונושאיו של הכנס יוצרים כולם מערך שלם שנע על הגבול העדין שבין פרובוקציה לביקורת.

 

שלושה מהפאנלים הפרובוקטיביים ביותר הם ללא ספק "ייצוגי נאציזם באמנות הישראלית העכשווית", "עבודה גרמנית" ו"מאוס הולך לאושוויץ: השואה בקומיקס ובאנימציה". בהם ובשישה אחרים תוכלו לשמוע (הכניסה חופשית) כ־40 הרצאות שלחלקן כותרות כמו "דם וחלל, גזע ותלת־ממד!" של ד"ר רחל רפפורט; "שואה ואופנה — הילכו השניים יחדיו?" של ד''ר שוש מרזל; “I Hitler" של בועז ארד; "אתה אווה בראון" של רועי רוזן; "הרגתי את אדולף היטלר" של צחי פרבר; ו"אמנות או נמות?" של נעמי תרזה שלמון מאוניברסיטת באוהאוס, ויימאר.

 

החיפושית של אדולף

פאנלים נוספים, פרובוקטיביים מעט פחות, עוסקים ביחסי הגומלין שבין האמנות והעיצוב הישראליים לאלו הגרמניים. מוזר ככל שזה יישמע, יש סברה שאת אחד המוצרים הגרמניים המוצלחים ביותר מאז ומעולם עיצב לא אחר מאדולף היטלר. הצורר שכבש חצי עולם הוא, ככל הנראה, אותו אחד שהתווה את הסקיצה הראשונה למכונית החיפושית המפורסמת, שכבשה גם היא חצי עולם והפכה במרוצת הזמן לסמל על־זמני. ייצורה המחודש בשנים האחרונות רק מחזק זאת.

 

"הסיבה שמוצר הופך להיות על־זמני קשורה לדעתי להרכב חד־פעמי של חדשנות. הראשון שעושה זאת כמו שצריך ברגע הנכון יישמר לנצח", טוען פרופ' עזרי טרזי, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שגם ירצה בכנס. "לדוגמה הווקמן הראשון של סוני, או האייפוד של אפל — הם היו ראשונים לנסח מהו הדבר החדש הזה. כשזה קורה המוצר הופך לאייקון, לתופעה שלמה. החיפושית סימנה את המעבר בין רכב שמיוצר מחלקים למוצר שלם. במפתיע היא גם הפכה אחר כך בגלל אמינותה ומחירה לסמל של ילדי הפרחים (בעיקר בגרסת הטרנזיט). הנוער שקנה אותה בתקופת בחרותו הפך לבן 50 עם אקזיט של הייטק, והוא רצה את החיפושית שלו חזרה בלי הבעיה של התשלומים. לכן החיפושית החדשה צמחה בסדנאות העיצוב של פולקסווגן באמריקה ולא באירופה. האירופים לא רצו את הפרויקט וניסו לגנוז אותו, אבל קליפורניה ניצחה, וכך נולדה החיפושית החדשה".

 

לעצב ולא לשכוח

הסיפור של החיפושית הוא דוגמה קלאסית לתהליך הגלובליזציה: מתחיל בגרמניה, ממשיך בקליפורניה, ועולם שלם נסע ונוסע בחיפושית.

 

בעולם גלובלי יש בכלל הבדל בין שפת העיצוב הישראלית לגרמנית?

 

"לא", פוסק טרזי נחרצות. "השפה הסגנונית שכולם רוצים לדבר בה כיום היא 'עכשווית'. זה כמו האנגלית הקלוקלת שהפכה להיות השפה המדוברת ביותר בעולם. 'עכשווית' אומר שכולם רוצים להיות בקצה של איפה שכולם נמצאים, ובגלל האפשרות החדשה של האינטרנט אפשר לקיים אותה הלכה למעשה בכל יום. יש כמובן הבדלי תרבות מסוימים, אך המעצב במאה ה־21 הוא תבנית נוף המועדפים בדפדפן שלו.

 

"כולם רואים את כולם כל הזמן. ולכן יש מעצבים ישראלים שיימשכו לסגנון 'פוסט־באוהאוסי', ויש גרמנים שיימשכו לסגנון 'הך פטיש' — גישה ישירה לחומרים ממוחזרים ואימפרוביזציה בהם, האופיינית למעצבים ישראלים רבים. בערים הגדולות יושב ערב רב של תרבויות. בברלין יש יוצרים בעיצוב מבריטניה, טורקיה וישראל. בתערוכות כמו סלון הלוויון במילנו, שהשתתפנו בו השנה, אי אפשר להבחין מהיכן הגיע הביתן של המעצבים הצעירים שיושבים בו. באחד הביתנים אפשר היה למצוא יפנית שעמיתה לסטודיו הוא ישראלי. מהי השפה שהם מדברים בה? עכשווית".

 

החיפוש אחרי המקומיות והאותנטיות אל מול תהליכי הגלובליזם הוא גם הנושא שיעמוד במרכז הרצאתה של המעצבת התעשייתית הצעירה רומי טרקמן, שהתחילה את לימודיה במכון הטכנולוגי בחולון והשלימה אותם בגרמניה. "העיצוב בעיניי משמש כראי של חברה והתרבות הצרכנית שלה, החל במסורת וכלה בדימוי העצמי המתהווה", אומרת טרקמן, "ההצלחה של מוצר טמונה לא רק בשילוב כוחות של יזמים ומשקיעים, אלא בראש ובראשונה בשילוב המוחות. הרי תמיד יש מקום ללמוד אחד מהשני — כל אחד מומחה בתחומו הוא".

 

סיפורה של טרקמן עצמה כסטודנטית הוא דוגמה לנושא שיעלה בהרצאתו סבסטיאן בוליטה, מעצב מוצר גרמני ומרצה באוניברסיטת שוואבך גמונד. בהרצאתו ייבחנו חילופי סטודנטים בינלאומיים כאחד האמצעים המוצלחים להכנתם להתמודדות עם סביבת עיצוב גלובלית, תוך עידוד ההכרה בהבדלים התרבותיים ופיתוחם. בשיחה עם סבסטיאן הוא מציין כי הסטודנטים הגרמנים שמקיימים חילופים בישראל נהנים ולומדים בעיקר מההתלהבות הפועמת ומאורח החיים הייחודיים לישראל.

 

אלא שכל ניסיון לדבר עם בוליטה וטרקמן, החיים בגרמניה, על חלקו של הכנס המתעסק בשואה ובהיטלר נדחה בתרעומת. טרקמן מדגישה: "המוטיבציה שלי היא לא לשבת בפאנל המקביל על השפם של היטלר, אלא בדיוק לתת נקודת מבט אחרת על הדברים היום. את השואה אסור לשכוח, אבל חייבים לתת מקום להתחלה חדשה. היחסים הכלכליים בין גרמניה לישראל או הסטודיו שלי הם דוגמאות להתחלות חדשות. חשוב שמי שיבוא לכנס ישמע את ההרצאות שלי ושל בוליטה, שמראות מה קורה היום בגרמניה שחשוב לבניית הקשר בין גרמניה לישראל. דוגמה נוספת לכך היא מפעל המגנזיום של ים המלח, שבחלקו הגדול בבעלות פולקסווגן".

 

והנה גלובליזם במיטבו בחסות חברת פולקסווגן: התחלנו את הכתבה עם החיפושית בגרמניה וסיימנו אותו בישראל בים המלח. האם זו אפשרות להתחלה חדשה? האם לעיצוב יש כוח ויכולת להביא להתפייסות ולשלום?

 

"לא", פוסק לסיום טרזי, "עיצוב לא יביא שלום. עיצוב, כמו טכנולוגיה, כמו מדע, הוא אדיש למוסר. עיצוב יכול לשרת את החברה ואת ערכיה, אבל לא לשנות את כללי המוסר. כל עוד מה שכובש את לבם של אנשים הוא לאומיות מוגזמת, דת קנאית או פאשיזם ודיקטטורה, מעצב או אמן אינו יכול לשנות דבר".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x