ביקורת אלבום: פסקול טריינספוטינג 2 - לבחור בחיים, שוב

אחד השירים הכי מזוהים עם “טריינספוטינג” הוא “Lust for Life” של איגי פופ — שיר מ־1977 שהוא כתב עם דיוויד בואי. אף שהוא ישן, המנון הגראז’־רוק המלוכלך הזה ביטא את מהות הסרט טוב יותר מכל שיר אחר, והוכיח שהסיסמה “צ’וז לייף” היא לא כל כך אירונית כפי שניתן לחשוב. אם הבורגנות היא מוות, אז דווקא ההתמכרות להרואין ולהרס עצמי מבטאת את התשוקה לחיים. הפסקול החדש נפתח ברמיקס של הפרודיג’י ל”Lust for Life”. כך אנחנו מקבלים רטרו ניינטיז בריבוע: גם שיר מזוהה מהפסקול המקורי וגם רמיקס אלקטרוני של להקת ניינטיז מובהקת.

כמו הסרט המקורי, גם זה החדש משלב מוזיקה חדשה לצד להיטי ענק מהעבר. יש בו הרבה הרכבים עכשוויים ולא מאוד מוכרים כמו להקת האינדי הלונדונית האווירתית Wolf Alice והרכב ההיפ הופ הסקוטי האלטרנטיבי Young Fathers שמגיע מאדינבורו, העיר שבה הסרטים מתרחשים. הניסיון למצוא להקות בריטיות חדשות שמביאות איתן איזושהי רוח חתרנית ראוי לציון, אבל השירים של מיטב להקות הבריטפופ של התקופה בפסקול של הסרט הראשון היו מוצלחים וממוקדים יותר. הפסקול החדש פשוט לא לוכד את רוח הזמן של 2017 באותו האופן שבו זה המקורי לכד את 1996.

הפסקול נגמר ברמיקס חדש ל"(Born Slippy (NUXX" - ההמנון האלקטרוני של אנדרוורלד. כלומר, הפסקול של “טריינספוטינג 2” מתחיל ונגמר בגרסאות חדשות של שני להיטי הפסקול המקורי, שאמורות לגרום לנו להתאהב בשירים הללו מחדש, בדיוק כמו שבסרט החדש אנחנו אמורים להתאהב בגרסאות חדשות, מבוגרות יותר, של רנטון, ספאד, סיק בוי ובגבי. זאת משימה לא קלה.

לצד הלהיטים הקלאסיים אפשר למצוא פה גם את להיט האייטיז הענק “Relax” של פרנקי הולך להוליווד וגם את בלונדי, קווין, ראן די.אם.סי והקלאש. כל שיר מלמיליאן, אבל קשה לשפוט כרגע. להכניס קלאסיקות לפסקול זו לא חוכמה. רק אחרי שנראה את הסרט, נדע אם השירים הללו מתחברים אליו בצורה מושלמת ומעניקים לו עוד נדבך של משמעות, כפי שעשה בזמנו איגי פופ.

שורה תחתונה: געגועים לשנות ה-90.