אהבה בימי כולרה: איך הופכים רומן רב מכר לסרט קולנוע
הבמאי ראדו מיכאיליאנו מספר על האתגר שבעיבוד רב-המכר של ניקול קראוס "תולדות האהבה" לסרט. "רציתי לספר על אהבה בעולם דפוק", הוא אומר בראיון
מרגע שראה אור ב־2005 והפך להצלחה גדולה, במאים רבים שמו את עיניהם על רב־המכר "תולדות האהבה" שכתבה ניקול קראוס. היה ברור שעיבוד קולנועי יהיה רק עניין של זמן, ובסופו של הדבר נחתו הזכויות בידיו של הבמאי היהודי רומני־צרפתי ראדו מיכאיליאנו ("הקונצרט"). "מעבר לכך שזה ספר נפלא, הוא נגע בי בהמון מקומות", מספר מיכאיליאנו ל"כלכליסט" לקראת ההקרנה בפסטיבל הקולנוע היהודי שמתקיים השבוע בירושלים בין 24 ל־29 בדצמבר. הסרט יוקרן ביומיים האחרונים של הפסטיבל. "בעיקר התחברתי אליו כי הדמות הראשית, זו של לאו גורסקי, דומה לאבא שלי. הוא בן 95, שרד את השואה, את סטאלין, את צ'אוצ'סקו, ועל אף כל זאת הוא תמיד האמין באהבה, והנחיל לנו אותה. זו המורשת שלו. רציתי לספר סיפור על אהבה בזמנים קשים, כשכל דבר בעולם נראה דפוק. אנשים כיום כבר לא מאמינים באהבה ובעתיד, וחשוב לי להגיד להם 'אף פעם אל תאבדו אמון בה', כי היא הדבר הכי חשוב".
קראוס לא התערבה
עלילת הספר והסרט מתפרסת על פני שתי תקופות: האחת בימים שהקדימו את מלחמת העולם השנייה, ובמרכזה לאו גורסקי, צעיר יהודי־פולני אשר מאוהב עד כלות בבת כפרו, עלמה; השנייה היא ניו יורק של ימינו, ובה חייו של גורסקי הקשיש (דרק ג'קובי) מצטלבים עם אלה של נערה מתבגרת, גם שמה הוא עלמה, שמחפשת שידוך לאמה החד־הורית.
"אין ספק שהיה בי חשש מעיבוד הספר, גם בגלל הפופולריות שלו וגם בגלל מבנה הסיפור", מתוודה מיכאיליאנו (58). "בספר אתה יכול להפוך בחזרה את הדפים ולקרוא שוב, אבל הסרט לא עוצר ואי אפשר לעשות זאת. האתגר היה לשמור על הנרטיב המיוחד שלו, על העוצמות שלו, ולא לבגוד בו. שאלתי את עצמי איך אפשר לייצר איזון בין שני קווי העלילה, ולגרום לכך שאף אחד מהם לא יהיה חשוב יותר מהשני, ושהם יתמכו זה בזה. הייתי גם חייב לקצר לא מעט כדי שאוכל להכניס את זה למסגרת של סרט. אם הייתי מעבד את הספר אחד לאחד, הקהל היה הולך לאיבוד".
קראוס ביקשה שלא להתערב בהפקה, לא לקרוא את התסריט ולא להיות על הסט, מכיוון שכבר נכוותה בעבר מהניסיונות האחרים להפוך את ספרה המצליח לסרט. "אלפונסו קוארון היה אמור לביים את זה", מספר מיכאיליאנו, "אבל הוא פרש כדי לעשות את הסרט 'כוח משיכה', וזה ייאש אותה. ברגע שהיא נתנה לי את האישור, יכולתי לעשות את הסרט שאני רציתי, על ההיסטוריה שלי, על אבא שלי, על השואה ועל ההגירה. כך החלטתי שבניגוד לקדרות של הספר, אני אלך על מקום אופטימי יותר". קראוס שלחה למיכאיליאנו מייל לאחר שצפתה בסרט והביעה את שביעות רצונה. "היא לא הגיעה לפרימיירה, אז לא יכולתי לדבר איתה פנים אל פנים. אני בעיקר מסוקרן מאיך הגיבה לסוף הסרט".
לא ביקור ראשון בישראל
מיכאיליאנו ינחת מחר בישראל כדי ללוות את הקרנות הסרט, אבל זהו בהחלט לא ביקורו הראשון כאן. לא רק שיש לבמאי משפחה בישראל, הוא גם ביים פה את סרטו השלישי "תחיה ותהיה" מ־2005, אחד הסרטים הישראליים הבודדים שהתעסקו בקהילה האתיופית. סירק מ. סבהאט הפך בזכות הסרט לשחקן האתיופי היחיד שהיה מועמד לפרס אופיר.
"ישראל היא אחת מיצרניות הקולנוע הטובות בעולם כרגע", אומר מיכאיליאנו. "יש פה במאים מצוינים שעושים סרטים כמעט בלי כסף, ושחקנים עם לב גדול. נהניתי מאוד מהצילומים של הסרט, אבל זה גם היה מאוד קשה. קודם כל בעקבות המצב הביטחוני הלא יציב, אבל האמת היא שמה שהיה הכי מתסכל בצילומים היה הרעש מהמטוסים מעל תל אביב. כל רגע היינו צריכים לעצור ולחכות שהרעש יסתיים".
בנוסף, יצר מיכאיליאנו בארץ סרט תיעודי בשם "מבצע משה" שאת זכויותיו תרם למוסדות תרבות של יוצאי אתיופיה. "יש פה אנשים נפלאים," הוא מסכם. "הדבר שאני הכי נהנה ממנו כשאני נוחת בישראל הוא מהאתיופים שעובדים בשדה התעופה ומזהים אותי מהסרטים שלי".
