השבוע: שערורייה

הממשלה לא תיפול, כמו שחקירה פלילית נגד נתניהו וישי לא תחל, כמו שוועדת חקירה לא תקום, כמו שלפוליטיקאים במדינת ישראל אין בושה. שבועיים אחרי האסון בכרמל ראש הממשלה הטיל את כל כובד משקלו כדי למנוע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. הח"כים "המתנדנדים" בוועדה לביקורת המדינה הצביעו נגד.

ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי מתעקש ש־21.8 מיליון שקל שהשיג לישיבות ההסדר אינם נגועים בהצבעתו. אשרי המאמין. אנחנו עם אדיש אבל לא מטומטם. והאדישות הציבורית היא הסיבה לכך שמה שמאיים (אולי) על שלמות הממשלה הוא לא אסון הכרמל אלא חוק הגיור הצבאי. ליברמן שלף את החשבון, ששמר לימים גשומים מימי פואד, אצל הטורקים. נתניהו שב לחזר אחרי אלי ישי כאילו לא היתה שריפה, כאילו לא ראינו במו עינינו, מבעד לגזוזטרה באוניברסיטת חיפה, מה הוא באמת חושב על ישי.

שטייניץ בדרכו הזחוחה בחר לתקוף את הכבאים. לשיטתו אין כסף לציוד כי הכבאים מבזבזים את הכסף על משכורות. לו היה לכבאים כסף הם היו יכולים לפרסם מודעה באדום־שחור על עמוד שלם בעיתון, כמו שפרסמו השבוע חברות הגז עתירות המשאבים. "בגללך", הם היו כותבים לשטייניץ, "הכרמל נשרף". בגללך ובגלל ראש הממשלה ובגלל שר הפנים, שיושבים בממשלה שסדרי העדיפויות שלה הם שערורייה. ממשלה שמקבלת החלטות רק בשעות חירום. ממשלה מנופחת שיש בה שלושה שרים בלי תיק ושר לאיומים אסטרטגיים, ואין שר בריאות אחד ואין שר שירכז את מערך החירום וההצלה.

משפחות שכולות הן לא כוח פוליטי וכבאים לא מעסיקים לוביסטים שיפרסמו בעבורם מודעות בעיתון. הלובי שלהם הוא השריפות שלנו. והשריפה בכרמל היא הלובי האכזרי ביותר שידענו.