גברים בעבודה: ביד חזקה ובזרוע נטויה

גברתני העולם כולו זורמים לניו יורק לקראת פתיחת ה־Empire State Golden Arm, האליפות הפתוחה ה־33 במספר בהורדת ידיים, שתחל מחר.

המונח "הורדת ידיים" חרג כבר מזמן מתחום הספורט ומשמש כקלישאה נפוצה בבואנו לתאר מאבקים בכל תחומי החיים. אנו, לעומת זאת, נחזיר אותו כאן להקשרו המקורי, אל השאלה הפשוטה "מי חזק יותר?", שאלה שנולדה שניות ספורות אחרי שהיושב במרומים ברא את הטסטוסטרון.

יחזקאל בּוּצְקי, שנודע כ"בוצקי משיגינער", היה האדם החזק ביותר בכפר חסידים, יישוב חקלאי קטן ליד חיפה. בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת היה בוצקי, מכונאי במקצועו, כוכב מופעי בידור שכללו כיפוף מוטות ברזל עבים. הוא נחשב לנפיל של ממש - התנשא לגובה של יותר מ־1.90 מ', ואת חזיתו פיארה כרס אימתנית חבוקה דרך קבע בגופייה אפורה ומוכתמת המדיפה ניחוחות של שמן מכונות, דג מלוח וזיעה. גבר שבגברים.

עיקר גאוותו היתה על שרירי זרועותיו האדירים, והוא התגאה בכך שמעולם לא הפסיד בתחרויות הורדת הידיים שנערכו במוסך שלו. לתחרויות הללו הוזמנו גברתני העמק, והן לוו תמיד בשתיית וודקה מבקבוק שניצב בין כלי העבודה שבמוסך. בוצקי היה גם אמן לוחמה פסיכולוגית שכללה טראש טוק ביידיש. השורה החביבה עליו היתה, בתרגום חופשי: "עוד פעם אתה מתאמץ ככה, ויברח לך במכנסיים". כל העסק היה לוקח פחות מ־30 שניות, ויריביו היו נופלים שדודים כמו שיבולים בעת הקציר.

האליפות הפתוחה בהורדות ידיים. להצמיד את זרוע היריב למשטח במלוא אורכהצילום: אי פי אי

וכך יכלה האגדה להימשך אלמלא הסתכסך בוצקי עם מי מתושבי הכפר, והלה החליט לנקום ואף להלבין את פני המשוגע ברבים. אותו פלוני הגניב בחשאי לבקבוק הוודקה הנ"ל גלולה בעלת השפעה מאוד מסוימת על מערכת העיכול. כטוב לבו של גיבורנו במשקה, התיישב אל שולחן העץ, הציב את זרועו האימתנית וחיכה לקורבן הבא. לא נכביר כאן מילים; תוך שניות ספורות הוכרעה ההתמודדות, כשהמשוגע נס מן השולחן אוחז בבטנו ובמכנסיו המוכתמים תוך שאגות וקללות ביידיש. שבוע לא יצא מפתח ביתו מפאת הבושה, ואחרי ימים מספר עזב באישון לילה את הכפר על מנת שלא לשוב לעולם.