שירת הברבור של ענף הסלולר

מניות התקשורת נסחרות ברמות שיא והדיבידנדים זורמים כמים, אבל עתידן נתון לחלוטין בידיו של משרד התקשורת. אם המשרד יעמוד במטרות שהציב לעצמו, שנת 2010 תיזכר כשירת הברבור של עולם הסלולר הישראלי.

שני שינויים בעלי פוטנציאל הרסני לחברות התקשורת הוותיקות אירעו לאחרונה: מכירת מירס והחקיקה לטובת מפעילים וירטואליים. בחישוב ארוך טווח, ההתפתחות החשובה ביותר בשוק הסלולר היתה מכירת מירס לאיש העסקים פטריק דרהי תמורת כ־170 מיליון דולר.

קניית מירס על ידי דרהי מוסיפה מתחרה רעב לשוק רווי שעתיד להפר את שיווי המשקל הנוח ששרר בשוק עד כה. חברת מירס, כמחוללת שינוי, מצטרפת לאפשרות לכניסה של MVNO - מפעיל סלולרי וירטואלי עם פעילות שיווק וטלפונים עצמאית אך ללא רשת סלולרית משלו. המפעיל קונה דקות בסיטונאות ממפעיל קיים ומוכר אותן בקמעונאות לצרכן.

אין ספק שמירס, עם בעלות על רשת סלולר מודרנית, מסוכנת הרבה יותר מ־MVNO, וזאת מאחר שמירס תהווה תחרות קשה גם בתחום הלקוחות העסקיים ולא רק בתחום הצרכנים הפרטיים ולכן עלולה לשנות לחלוטין את מבנה המחירים הקיים בשוק.

כמו כן, בניגוד למפעיל MVNO, שחייב לקנות דקות ממפעיל קיים, מירס תיקח נתח שוק מהמפעילות הקיימות ללא מתן פיצוי כספי כלשהו. מצד שני, מפעילים וירטואליים צפויים להתחיל לפעול בשוק כשנתיים לפני שהרשת החדשה של מירס תושק.

התוכניות של דרהי במירס

למירס יש כיום 450–500 אלף לקוחות, כלומר נתח שוק של כ־5%. כיום החברה משתמשת בטכנולוגיית iDEN - טכנולוגיה ישנה של מוטורולה המספקת שירות ווקי טוקי. בהתאם לכך, לקוחות החברה הם בעיקר ציי משאיות, נהגי מוניות, שירותי ביטחון וכדומה. בכל אופן, הרשת אינה מתאימה לצרכן שירותי סלולר מודרני בגלל יכולת העברת נתונים מוגבלת והיצע טלפונים מוגבל עוד יותר.

אמנם מקובל להניח כי דרהי ירצה לשדרג את הרשת הוותיקה של מירס לרשת HSPA, המקבילה לרשתות של שאר החברות, אולם לדעתנו ייתכן שהוא יחליט לעשות קפיצת מדרגה תחרותית וללכת ישר לרשת 4G־LTE. השדרוג לרשת מתקדמת יכול להתבצע בהקדם מאחר ש־12 מפעילים (וביניהם ורייזון) מתכננים לפרוש רשתות מתקדמות כבר ב־2010.

היתרון העיקרי של רשת 4G הוא במהירות העברת נתונים. מדובר על קצב הורדת נתונים של יותר מ־100 מגה־ביט לשנייה לטלפון. ברור שאם מירס תפרוש רשת כזו, הדבר ייתן לה יתרון תחרותי מכריע. לקפיצת מדרגה כזו יש משמעויות ברורות גם מכיוון ההוצאות ההוניות שייכפו על פרטנר, סלקום ופלאפון. אגב, לאחרונה פורסם בעיתונות כי פרטנר שוקלת להשקיע גם היא ברשת החדשה. לא מן הנמנע שפרטנר שוקלת להקדים תרופה למכה.

לוחות הזמנים של מירס

המכשלה העיקרית שעומדת בפני דרהי היא הצורך לבנות אנטנות סלולריות נוספות כדי לבנות רשת חדשה. בכך הוא נמצא בנחיתות גדולה לעומת פלאפון, שבמהלך בניית הרשת החדשה פשוט השתמשה באנטנות הקיימות של הרשת הישנה.

הרשת הקיימת של מירס נמצאת בעמדת נחיתות ביחס למתחרות בכל הנוגע לתחנות בסיס, ויש בה 500 אנטנות לכל היותר, לעומת הצורך ב־2,000 תחנות בערך, כך שכרגע היא אינה יכולה לתמוך ברשת החדשה.

משרד התקשורת כמובן ער לבעיה הזאת, ולכן הקים ועדה ממשלתית שמיועדת לקצר תהליכים אם על ידי רגולציה שתאפשר ואף תכפה שיתוף אנטנות בין החברות ואם על ידי קיצור ההליכים הביורוקרטיים הנחוצים לבניית אתרים חדשים.

לאחרונה גם התבשרנו על כניסתה האפשרית של חברת החשמל לשוק התקשורת, שם להערכתנו הערך האמיתי של החברה הוא ביכולת להשתמש בתשתית העמודים והסיבים האופטיים הרחבה שלה כדי לעזור למירס או לכל חברת סלולר חדשה להקים רשת במהירות.

כך או אחרת, מדובר בתהליך ארוך שלהערכתנו יביא בסופו של דבר להשקת רשת חדשה לקראת 2012. המסקנה הזאת מוליכה אותנו לנקודה הבאה: הערכת לוחות הזמנים של המפעילים הווירטואליים.

המפעילים הווירטואליים

בניגוד למירס, שם יש צורך בהליך מורכב שכולל בנייה פיזית או שיתוף אתרים (שגם הוא מורכב למדי), המודל העסקי של המפעיל הווירטואלי מוגדר בבירור, נוסה פעמים רבות בעולם ונשען על רגליים רגולטוריות מוכרות ויציבות.

המכשלה העיקרית, ואולי היחידה, היא הצורך לקבוע את המחיר שבו המפעיל הוורטואלי יקנה דקות שיחה מאחד משלושת המפעילים בעלי התשתית. משרד התקשורת קבע תהליך של שישה חודשי משא ומתן בין המפעילים לקביעת המחיר. אם המו"מ יסתיים בחוסר הסכמה, ייכנס המשרד לעובי הקורה ולבסוף יכפה מחיר. כלומר, מבחינת לוחות הזמנים אנו מניחים שיש סיכוי סביר שמפעיל וירטואלי יתחיל לפעול בישראל עוד ב־2010, שנתיים לפני שתושק הרשת החדשה של מירס.

סביר להניח שהמפעילים הקיימים ינסו לעכב תהליכים על ידי פנייה לערכאות משפטיות, אולם יש לזכור כי הדרך היחידה לעכב את התהליך היא על ידי שכנוע בית המשפט להוציא צו עיכוב מינהלי. הסיכוי להוצאת צו כזה הוא נמוך כי הנזק שנגרם לכאורה לחברות התקשורת הוא כספי בלבד.

כאשר מנתחים את ההשפעה של המפעילים הווירטואליים על השוק, אחת הטענות שמובאות היא שהשוק הישראלי קטן מדי או הומוגני מכדי לאפשר למפעילים מסוג זה להצליח לטווח הארוך. זה אולי נכון, אבל זה גם לא רלבנטי.

החשש הגדול של חברות הסלולר הוא לאו דווקא שהמפעילים החדשים יוכלו להביא לירידת מחירים חדה בשוק - נניח של 20%. הבעיה האמיתית היא שעל פי הניסיון בשווקים אחרים בעולם, מחירי תקשורת שיורדים, לעולם אינם עולים עוד.

גם אם המפעילים הווירטואליים יגלו שהשוק הישראלי קטן מלהכיל אותם, או שהחברות הקיימות יבריחו אותם לאחר שהן בעצמן יורידו מחירים בפראות, הנזק שייגרם מבחינת המחירים לצרכן יהיה בלתי הפיך.

מחכים למשרד התקשורת

מניותיהן של סלקום ופרטנר נסחרות בשיאים היסטוריים וייתכן ששוק המניות מאמין כי משרד התקשורת לא יצליח להעביר רגולציה משמעותית. האמונה הזאת עלולה להיות מוטעית. בגרף למעלה ניתן לראות עד כמה דומיננטי שוק הסלולר בישראל, גם מבחינת גודלו היחסי וגם מבחינת הצמיחה העקבית והמרשימה של הסקטור בעשור האחרון. ברור כי מבחינה ציבורית, וגם מבחינה מהותית, שוק הסלולר הוא המדד החשוב ביותר להצלחה של משרד התקשורת, וב־2010 המשרד ישקיע את כל מרצו בשינוי השוק הספציפי הזה.

משרד התקשורת אמנם הצליח בתחילת השנה לפרסם את הרישיונות למפעיל הווירטואלי, אולם עליו להציב עוד שתי אבני דרך חשובות: האחת, חברות המעוניינות להיהפך למפעילים ווירטואליים צריכות לקנות את הרישיונות ולהתחיל להשקיע, כלומר לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים. כאן נראה שיש לצפות לחדשות טובות לצרכן.

נראה שחברות חזקות עם פלטפורמה שיווקית כמו רשות הדואר, רשתות שיווק גדולות, חבר, וחברות תקשורת מתכוונות ברצינות רבה למהלך הזה.

אבן הדרך השנייה תהיה מבחנו האמיתי של משרד התקשורת. הנקודה החשובה ביותר מבחינת המפעיל הווירטואלי היא המחיר שבו הוא קונה דקת שיחה ממפעיל תשתיתי. היכולת של משרד התקשורת לכפות מחיר נוח שיאפשר למפעיל הווירטואלי להתקיים היא זו שתקבע אם הצרכן הישראלי יוכל סוף סוף ליהנות ממפעילים ווירטואליים, כפי שיש בדרך זו או אחרת כמעט בכל מדינה מערבית, או שמא הבוננזה של פרטנר, סלקום ופלאפון תמשיך להתקיים לפחות עוד כשנתיים, עד שמירס תגיע.

מי שמשקיע בשלב זה בחברות הסלולר חייב להניח שמשרד התקשורת והשר משה כחלון ייכשלו כישלון חרוץ בכל הנוגע ליעדים שהציבו לעצמם ביחס לשוק התקשורת.

זוהי הנחה מסוכנת ושגויה. למשקיע שעדיין רוצה ליהנות משוק התקשורת אך פוחד מהצלחת הרגולציה יש פתרון — בזק משלמת דיבידנדים כמו אחיותיה הסלולריות, אולם בניגוד להן יש לה תמהיל עסקים הכולל פעילות קווית ופעילות אינטרנט. בהתחשב בסיכונים הרגולטריים המיידיים לצד הסלולרי, בזק מהווה פשרה סבירה מאוד.

גילי כהן מכהן כמנהל ההשקעות הראשי של אקסלנס נשואה, וגלעד אלפר מכהן כאנליסט בכיר במחלקת הברוקראז' של אקסלנס נשואה. חברות מקבוצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסיים המוזכרים בכתבה. הכתבה אינה מהווה המלצה לרכישת ני"ע ואינה מתחשבת בנתונים האישיים של כל אדם