לידיעת המנהלים: גם בימי מיתון, אין פיטורים הכרחיים

ב־12 בספטמבר 2001 קורקעו כל הטיסות המסחריות בארצות הברית ולא היה ברור מתי יחודשו, או כמה לקוחות יעלו אליהן. חברות התעופה היו צריכות להתמודד הן עם הטרגדיה של פיגועי הטרור במרכז הסחר הבינלאומי בניו יורק, הן עם כניסת הכלכלה למיתון.

התגובה המיידית של כל חברות התעופה, למעט אחת, היתה להכריז על פיטוריהם של עשרות אלפי עובדים. כיום אותה חברה יחידה שעמדה בפרץ, סאות'ווסט, עדיין שומרת על מוניטין של חברה שב־40 שנות קיומה מעולם לא ביצעה פיטורים המוניים. כפי שראש כוח האדם לשעבר של החברה הסביר: "אם אנשים הם הנכס החשוב ביותר שלך, מדוע להיפטר מהם?".

אולם בימינו גישה זו נדירה במיוחד בקרב המנהלים. בעוד הכלכלה האמריקאית נחלצת מהמיתון, תושבי המדינה ממשיכים לסבול משוק העבודה הגרוע ביותר זה שנות דור. שיעור האבטלה אמנם ירד בינואר 2010 מ־10% ל־9.7%, אך מקומות העבודה פוחתים. מספר המובטלים בארה"ב עומד כיום על 14.8 מיליון, נתון שלא כולל את העובדים שנואשו מלמצוא עבודה או את אלו המסתפקים בעבודה זמנית משום שאינם מצליחים להשיג עבודה במשרה מלאה – המגיע ל־9.4 מיליון אמריקאים מחוסרי עבודה. קצב הפיטורים אמנם הולך ונחלש ככל שהכלכלה מראה יותר סימני התאוששות, אך היעדר משרות חדשות נותר התזכורת הבולטת ביותר לכך שעבור רוב האוכלוסייה המיתון הגדול עדיין כאן.

מאז ומתמיד פנו חברות לקיצוצי עובדים בזמנים של האטה כלכלית, אך במהלך שני העשורים האחרונים פיטורים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי התאגידים. כיום חברות מקצצות באופן שגרתי בכוח האדם אפילו כאשר הרווחים עולים. יתרה מכך, ישנן כמה תעשיות במצוקה שנראה שנמצאות תמיד באווירת קיצוצים. תעשיית הרכב האמריקאית, לדוגמה, מקצצת בעובדים באופן עקבי זה עשורים.

ישנן כמובן נסיבות שבהן הפיטורים הכרחיים להישרדות של החברה, למשל כאשר התעשייה נמצאת בהתכווצות מתמשכת. לעתים שינויים בטכנולוגיה או העדפת כוח עבודה זול מחוץ למדינה מצד המתחרים גורמים לפיטורים להיתפס כאפשרות היחידה, אך מרבית הקיצוצים שנערכו בכוח אדם במיתון הנוכחי אינם תוצאה של מודל עסקי מקולקל. וכך, החברות מקצצות במשרות כדי למזער את הפגיעה ברווחים ולא כדי להבטיח את ההישרדות שלהן.

הטעות הגדולה של המנהלים

מנהלים רבים חשים שפעולות מסוג זה בלתי נמנעות, אך לעתים קרובות מדובר בטעות גדולה. למעשה, יותר ויותר מחקרים אקדמיים מצביעים על כך שחברות מקבלות על עצמן עלויות גבוהות כשהן מחליטות לקצץ בכוח העבודה. חלק מהעלויות הללו מובנות מאליהן, כגון כספי הפיצויים, וחלקן אינטואיטיביות כמו ההשפעה על המורל והפרודוקטיביות, שלא לדבר על החרדה שמהלכים מעין אלו יוצרים בקרב שאר העובדים.

מחקרים אמפיריים מצביעים על כך שגמישות בשוק העבודה אינה בהכרח מועילה למדינות. מחקר שערכו לאחרונה שני חוקרים הולנדים בקרב 20 כלכלות החברות ב־OECD (ארגון המדינות המפותחות) במשך 20 שנה מצא שצמיחה בפריון בעבודה היתה גבוהה יותר בכלכלות שבהן קיימות יותר הגבלות על פיטורי עובדים.

המחקר מצביע על כמה מיתוסים שהתפתחו כדי להצדיק את הדחף של ההנהלה לפטר. לדוגמה, בניגוד לאמונה הרווחת, חברות שמודיעות על פיטורים לא נהנות מעלייה במחירי המניה, לא מיד ולא לאורך זמן. בכמה מחקרים שנערכו לאורך תקופה ארוכה נמצאו תשואות שליליות במניות, להצהרת החברות, ופיטורים מסיביים יותר מובילים להשפעות שליליות אף יותר.

כמו כן, פיטורים לא מגבירים את פריון העבודה של האינדיבידואל בחברה. מחקר שבדק את השינויים בפרודוקטיביות בין 1977 ל־1987 ביותר מ־140 אלף חברות אמריקאיות מצא שהסיכוי של חברות שנהנו מהעלייה הגדולה ביותר בפרודוקטיביות לגייס עובדים חדשים היה זהה לסיכוי שלהן לפטר. מיתוס נוסף גורס כי פיטורים מעלים את הרווחיות, אולם מחקר נוסף גילה שהקיצוצים למעשה פגעו ברווחיות, וההשלכות השליליות של המעשה היו בולטות במיוחד בתעשיות המבוססות על מחקר ופיתוח ובחברות שחוו עלייה במכירות. וכך מסתבר, כי פיטורים אפילו לא חוסכים בוודאות עלויות, שכן מבין העובדים שנשארו הטובים ביותר מעדיפים לחפש אופציות במקומות אחרים.

ההנהלה נוטה גם להוריד מההשפעה שיש לפיטורים על המוראל של העובדים ועל הגברת החשש בקרבם. כשיש עובדים לחוצים ולא מרוצים, עולה הסבירות שיגנבו מהמעסיקים שלהם - בעיה גדולה במיוחד עבור הקמעונאים, תחום שבו גניבת העובדים עולה על גניבת הלקוחות.

אפשר למזער את הנזק

ישנן דרכים שחברות יכולות לנקוט כדי למזער את הנזק בעת הפיטורים. לדוגמה, עדיף לא להכריז על פיטורים בלי להסביר מי יושפע מכך, כדי שלא כל העובדים (כולל הטובים ביותר) יפחדו מחרב הפיטורים. סביר מאוד כי חברות שמתנהגות באנושיות - מספקות חבילות פיצויים נדיבות ומאפשרות לעובדים המפוטרים להיפרד כמו שצריך - יספגו פגיעה קטנה יותר במוראל.

עד כמה שנדמה שהפיטורים משפיעים לרעה על החברות ועל הכלכלה, נראה שהנזק החמור ביותר הוא על האנשים עצמם. במקרה זה ההשלכות הן הרסניות, בארצות הברית למשל אדם שמאבד את עבודתו מאבד את ביטוח הבריאות שלו. מחקרים הוכיחו שקטיעה בכיסוי הפוליסה, גם אם לזמן קצר, גורמת לאנשים לדלג על בדיקות חיוניות כגון מונוגרמות.

על אף כל המחקרים על כך שקיצוצים בכוח האדם פוגעים בחברות, המנהלים ממשיכים לפטר. מכאן עולה השאלה: מדוע? התנהגות ניהולית נוטה להיות מדבקת ומתפשטת כמו שפעת בקרב החברות, אך העובדות נראות ברורות למדי. הפיטורים גרועים ברובם למקומות העבודה, פוגעים בכלכלה והרסניים עבור העובדים עצמם.