ראיון כלכליסט - אנליסט האנרגיה של אופנהיימר: "למנוע מהמוסדות הפיננסיים את ההימור על נפט"

בשוק החוזים העתידיים על נפט מושקעים כיום טריליוני דולרים, והוא מאופיין בתנודתיות שלידה אפילו שוק המניות נראה מתון ורגוע.

די להביט בשנה וחצי האחרונות כדי להבין את הנקודה: אם בקיץ 2008 הגיע מחירה של חבית נפט לשיא של 145 דולר, הרי שבסוף אותה שנה הוא צנח לשפל של 33 דולר. מתחילת 2009 נסק מחירה של חבית נפט ב־80%, וכיום הוא עומד על כ־76 דולר.

בראיון ל"כלכליסט" ניתח אחד ממומחי הנפט הגדולים בעולם, פאדל גיאט מאופנהיימר - המבקר בישראל לרגל כנס שמקיים בית ההשקעות - את הכוחות הפועלים בשוק המורכב הזה.

לגיאט ניסיון של עשרות שנים בתחום: תחילה כעובד בתעשיית הנפט וב־20 השנים האחרונות כאנליסט בכיר המסקר הן את החברות והן את המסחר בחוזים עתידיים.

"שם המשחק הוא ספקולציה. בשונה מסחורות אחרות, מחיר נפט אינו מושפע אך ורק מהיחס בין הביקוש להיצע. כיום המחיר מושפע בעיקר משער הדולר ומהמסחר הספקולטיבי של מוסדות פיננסיים שמהמרים על דולר נמוך (קיים מתאם שלילי בין הדולר לשוק הסחורות. כשהדולר יורד, סחורות רבות מתייקרות - ע"כ וע"ב). כרגע המחיר עולה אף שיש יותר היצע מביקוש בשוק".

אז אם המסחר היה מתנהל לפי כוחות ההיצע והביקוש, מה לדעתך היה המחיר של חבית נפט?

"45–50 דולר, לכל היותר. שחקנים פיננסיים ובהם קרנות גידור וקרנות פנסיה מעלים את הביקושים ומשתמשים בנפט כדי להשיג תשואות".

גיאט טוען כי צפה את ההתרסקות במחיר הנפט כבר באמצע 2008, והוא משוכנע שההתרסקות הבאה היא רק עניין של זמן. את האצבע המאשימה הוא מפנה לעבר אותם גופים פיננסיים שניצלו מפשיטת רגל במשבר האחרון.

"אפס רגולציה"

"לפני כשנתיים", אומר גיאט, "אמרתי שמחיר הנפט הולך להתרסק, וצדקתי. אמנם לא נקבתי במחיר ובמועד, אבל אם תמתח גומייה עוד ועוד - בסוף היא תיקרע ותכאיב לך מאוד. כל עוד יש לנו את בנקי ההשקעות הגדולים, שהיו על סף פשיטת רגל והמשיכו להתקיים רק הודות לכספי משלם המסים, התנודתיות וחוסר הוודאות יימשכו. עכשיו המוסדות הפיננסיים עושים רווחים שלא עשו מעולם".

אבל האם הנפילה במחיר הנפט אשתקד אינה מרתיעה כיום את המוסדות הפיננסיים?

"זה נכון שבאותה עת הם הפסידו, אבל אל תשכח שהם הרוויחו הרבה יותר. עבורם זה כסף קל והם אוהבים את זה".

איפה הרגולציה? האם ממשל אובמה אינו אמור להגדיל אותה?

"אתם שואלים איפה הרגולציה? אני אגיד לכם איפה: אין רגולציה. אפס. לא קיימת. ההבדל היחידי הוא שהחליפו נשיא לבן בנשיא שחור. המדיניות לא השתנתה. כל הרעיון של וושינגטון הוא לוודא שלא ייעשה שום דבר. אני רציני לחלוטין. לא הייתי הראשון שקרא להפסיק את המצב הקיים - אבל שום דבר לא קורה".

אם הממשל יכול לעצור את עליית המחירים, מדוע הוא לא עושה זאת?

"אני לא יודע. אני עדיין מחפש את התשובה בעצמי. כשאדע, אגיד לכם. אותם בנקי השקעות גדולים רוצים לוודא שבכל פעם הם יוכלו לנצל את המצב הקיים לתועלתם האישית. הם תמיד נמצאים צעד אחד לפנינו".

אז מדובר בחמדנות נטו.

"ללא ספק. הקפיטליזם נהפך למילה נרדפת לחמדנות בארה"ב. אין גבולות, אין בושה, גונבים מחברים, והחמדנות נהפכה לתכונה מוערכת. שום דבר לא יעצור אותם. זה דומה למצב שבו אתה גונב כסף מבנק, והציבור עומד ומוחא כפיים. אני חי את זה".

פאדל גיאט

ומאיפה הכוח של המוסדות הפיננסיים לעשות ככל העולה על רוחם?

"גם זה ברור: יש להם חברים בוושינגטון. מלבד זאת, הם מהמרים בשני הכיוונים - גם על עליית מחיר הנפט וגם על ירידתם, גם על 'עץ' וגם על 'פלי'. במצב זה איך אפשר להפסיד? זה לא אפשרי. הם לא יכולים להפסיד".

"החירות נהפכה לכאוס"

אם היית יכול לעצור את זה, מה היית עושה?

"פשוט מאוד: הייתי מונע מהמוסדות הפיננסיים להמר על נפט. זהו הימור ממש כמו שמהמרים בלוטו. לא ייתכן שאדם יעבוד 40 שנה ויחסוך לפנסיה, ואז יבואו המוסדות האלה וישימו את הכסף שלו בהגרלת לוטו".

מתי זה החל?

"לפני ארבע שנים. לאחר הפעלת לובי ארוך ומלחיץ נכנעו הפוליטיקאים בוושינגטון ואפשרו למוסדות הפיננסיים לסחור בחוזים עתידיים על נפט. כל המערכת הפוליטית מושחתת. הפוליטיקאים חיים על תרומות של הבנקאים, וככה הכל מתנהל. הפכו את החירות לכאוס".

מה גורמת התנודתיות החדה במחיר הנפט?

"היא גרועה למדינות אופ"ק וגרועה לתעשיית הנפט, ואין את מי להאשים חוץ מאת הפוליטיקאים.

"תעשיית הנפט היא עצומה, וההשקעות בחברות שמפיקות נפט הן עצומות ומגיעות למיליארדי דולרים. אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם, אקסון־מוביל, משקיעה 20 מיליארד דולר בשנה בקידוחים ובחיפושים אחר נפט. התנודתיות אינה מאפשרת לחברות לתכנן קדימה, מאחר שהן אינן יכולות לצפות את המחירים".

גיאט מסביר כי "כאשר המחירים התרסקו בשנה שעברה, ההשקעות ההוניות בנפט פשוט נעצרו לחלוטין. התנודתיות שיתקה את תעשיית הנפט. למרבה הצער, הממשלות לא עושות דבר".

ובהקשר הזה, מה מקומה של תעשיות האנרגיה הנקייה?

"לדעתי, הבעיה הגדולה ביותר של העולם ב־20 השנים הבאות תהיה הגנת הסביבה. תעשיות האנרגיה הנקייה והירוקה יצילו את העולם, ובדרך הן ירוויחו סכומי עתק. אפילו סין תצטרך לעבור לאנרגיה ירוקה, וזאת כדי להגיע לשגשוג כלכלי. בעתיד אי אפשר יהיה להמשיך ולהישען על נפט, פחם ומקורות אנרגיה קונבנציונליים אחרים" .