שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בחירות בארה"ב 2020
באנר בחירות בארה"ב דסקטופ

כך מאתגר טראמפ מסורת בת 250 שנה בפוליטיקה האמריקאית

מבית המשפט העליון, דרך הדואר - ועד סירובו להצהיר כי יקבל את הכרעת הבוחרים: נשיא ארה"ב פתח במתקפה על אחת ההצלחות הגדולות של הדמוקרטיה האמריקאית - הליך העברת השלטון

ויקי אוסלנדר, ניו יורק 12:0027.09.20

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוא בחור לעניין. בלי הרבה פילטרים הוא אומר את מה שהוא חושב ועושה את מה שהוא מצייץ. הוא לא מסתיר או מעדן את הכוונות והאינטרסים שלו, לא משנה כמה שומטי לסתות הם. כך, כשנפתח המירוץ למילוי המושב הריק שהותירה רות ביידר גינסבורג בבית המשפט העליון, טראמפ לא התבייש להסביר את המניעים שלו בפני עיתונאים. אלו מתברר לא רק קשורים לתפקידו, אלא לחוסר המוכנות לקבל את האפשרות שאולי לא ינצח בבחירות. "אתם תזדקקו לתשעת השופטים", הוא אמר לפני שטס לעצרת בחירות בפיטסבורג, "אני חושב שזה יהיה מאוד חשוב בגלל מה שהם עושים. זו תרמית עם פתקי ההצבעה. הם שולחים עשרות מיליוני פתקי הצבעה בדואר, לא לאן שמבקשים, אלא פשוט שולחים. וזו תרמית. ואנחנו נזדקק לתשעה שופטים".

 

טראמפ מתייחס להצבעה בדואר (Absentee Voting), שיטת הצבעה מקובלת בארה"ב, ש-84% מבעלי זכות ההצבעה (198 מיליון) רשאים להשתמש בה, כולל טראמפ שהצביע באמצעותה לא אחת. בבחירות 2016, חמישית מהמצביעים השתמשו בשיטה זו ולפי הערכות בבחירות הקרובות מספרם יוכפל נוכח החשש מהתקהלות בימי קורונה. הערכות אלו מטרידות את טראמפ, שחושש כי הצבעה מאסיבית באמצעות דואר תשחק לידיו של יריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן. לכן הוא טוען, ללא כל ביסוס, שמדובר בשיטה בדוקה להונאת בוחרים שתוביל ל"בחירות המושחתות בהיסטוריה של ארה"ב". לטענה זו כאמור אין הוכחות. שיעור ההונאה בהצבעות בדואר נאמד ב־0.00004%-0.0009%, שהם 55-1,250 איש ממצביעי בחירות 2016. מחקרים הראו, אגב, שהצבעה בדואר אינה מסייעת למפלגה ספציפית, אלא רק מעודדת יותר אנשים להצביע.

 

החובה שעומדת לפני טראמפ, כך לפיו, היא למלא את המושב הפנוי בבית המשפט העליון מהר ככל הניתן, מאחר שאם יתברר ב-3 בנובמבר כי ביידן זכה, בית המשפט יצטרך להתערב ולקבוע את זהות הזוכה "האמיתי" בבחירות.

 

נשיא ארהב דונלד טראמפ מציג את המועמדת שלו לבית המשפט העליון איימי קוני בארט נשיא ארהב דונלד טראמפ מציג את המועמדת שלו לבית המשפט העליון איימי קוני בארט צילום: אם סי טי

 

אם זה נשמע כמו פרשנות יתר של חבורת ליברלים רדופים, טראמפ עצמו הבהיר לפני כמה ימים שהוא מסרב - שוב - להבטיח כי אם יפסיד הוא יעביר בשלווה את השלטון. "נצטרך לראות מה יקרה", אמר לאחר יד, כאילו הוא לא יוצר כאן הזדמנות למשבר חוקתי, "תיפטרו מההצבעות בדואר ותהיה לכם שלווה... לא תהיה לכם העברה למען האמת, תהיה לכם המשכיות".

 

נקיטת מניפולציות בחירות באמצעות כלים מנהליים ופוליטיים היא מסורת אמריקאית ארוכת שנים. המפורסמת מכולן היא דיכוי הצבעת שחורים שמתקיימת פחות או יותר מ-1870, אז ניתנה (בערך) זכות ההצבעה לגברים שחורים ונוכחותה המצערת קיימת עד היום ובאה לידי ביטוי בתקנות שונות מקומיות. כלי אחר, פופולארי לא פחות, הוא הגרימנדרינג (gerrymandering) הידוע לשמצה. אומנם גם הוא נחשב לסוג של דיכוי בוחרים, אך כזה שמבוסס לא רק על גזע אלא שיוך פוליטי מובהק. גרימנדרינג היא חלוקה מנהלית של אזורי בחירות, כלומר שרטוט מפות הצבעה באופן מניפולטיבי, שיעניק יתרון לא הוגן למפלגה אחת אל מול השנייה תוך דריסה מוחלטת של עיקרון שלטון הרוב.

 

אלו נושאים מהותיים לניהולה של דמוקרטיה מתפקדת, אך מעולם לא הפכו למשבר חוקתי. אלא נשמרו במרחבים של התפלפלויות משפטיות ופוליטיות. ואף שלפרקים משמעותיים בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית נושאים אלו הכריעו בחירות, הם מעולם לא הביאו מועמד זה או אחר להצהיר כי לא יקבל את תוצאות הבחירות. למעשה, גם כשהיו קולות שמפלגה כזו או אחרת "גנבה" את הבחירות (קנדי ב-1960 ובוש ב-2000) ב-250 שנות קיומה של ארה"ב לא העז שום מועמד לסרב לקבל את התוצאות או לא להעביר את שרביט השלטון בשלום. טראמפ הוא הראשון מנשיאי ארה"ב שמודיע שאצלו הדבר יהיה אחרת ו"נראה מה יקרה".

 

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שהנשיא מטיל ספק בתוצאות בחירות בהינתן קרב צמוד. ב-2018 כשהיה נראה שהמושל הרפובליקאי המכהן בפלורידה רון דסנטיס עומד להפסיד את מושבו – שישה ימים אחרי יום הבחירות עצמו, טראמפ הכריז כי מספיק זה מספיק. "צריך להכריז על רון דסנטיס מנצח משום שמספר רב של הצבעות הגיחו משום מקום והצבעות רבות הן חסרות או מזויפות", הכריז בלי שום בסיס. "ספירת קולות כנה כבר אינה אפשרית - פתקי הצבעה נגועים בצורה מאסיבית. חייבים ללכת עם תוצאות ליל הבחירות!" כשדסנטיס בסוף ניצח, טראמפ לא טען לכל מרמה.

 

טראמפ בעצרת בחירות טראמפ בעצרת בחירות צילום: רויטרס

 

זו גם אינה הפעם הראשונה שטראמפ מזהיר כי הוא עשוי שלא לקבל את תוצאות הבחירות לנשיאות. בדצמבר אמר הנשיא בעצרת בפנסילבניה שהוא יעזוב את תפקידו בעוד "חמש שנים, תשע שנים, 13 שנה, 17 שנה, 21 שנה, 25 שנה, 29 שנה". כשנשאל טראמפ בראיון לרשת פוקס ביולי האחרון אם יודה בתבוסה במקרה של הפסד, הוא השיב: "אני חייב לראות. תראה, אתה - אני חייב לראות. לא, אני לא אומר פשוט 'כן'. אנחנו לא נגיד וגם לא אמרנו בפעם האחרונה". את המוטיב המשיך בכנס הלאומי הרפובליקני באוגוסט כשהזכיר ש"הדרך היחידה שהם יכולים לקחת מאיתנו את הבחירות האלה היא אם מדובר בבחירות מפוקפקות".

 

שיטת טראמפ לזעוק "זאב" כל אימת שהתוצאות לא מוצאות חן בעיניו (גם אם טרם התקבלו), דחפה אותו לקרוא לתומכיו לפצוח בניסוי קטן בהונאת בחירות. "צפון קרוליינה", הוא צייץ באמצע ספטמבר, "כדי לוודא שההצבעה שלכם נחשבת, חתמו ושלחו אותה מוקדם (בדואר, ו"א). כשהקלפיות נפתחות, גשו אל הקלפי כדי לראות אם ההצבעה נספרה. אם לא, הצביעו!". אף שמדובר בציוץ שהוא הפרה בוטה של חוקי ההצבעה הפדרליים ושל מדינת צפון קרוליינה, טראמפ את שלו עשה - הניח את התשתית המשפטית לערער על תוצאות הבחירות, ואולי בעייתי מכך, החל ביצירת קונצנזוס בקרב רבים במערכת הפוליטית והציבור הרחב שלפיו אין בכלל קונצנזוס לגבי זהות המנצח בבחירות, חוסר ודאות אותו הוא עלול לנצל כדי לנסות להמשיך להחזיק בשלטון.

 

כל זה, אגב, אינו דיון תיאורטי שמכניס את המערכת הפוליטית לסחרור על שום דבר, אפילו שלטראמפ יש סיכוי טוב מאוד לנצח בבחירות. ראשית, ההיסטוריה מלמדת שגם ניצחון לעיתים לא מספק אותו. בבחירות 2016, אחרי שטראמפ החזיק בידיו את כל האלקטורים הנדרשים כדי שיוכרז מנצח, אך התברר כי קיבל 2.8 מיליון קולות פחות מיריבתו הילארי קלינטון, הוא סירב לקבל את תוצאות הספירה וטען ללא כל בסיס כי "לפחות 3 מיליון מהגרים הצביעו באופן לא חוקי" עבור קלינטון. שנית, את טראמפ, שכהונתו רצופה באירועים "ראשונים" ש"מעולם לא קרו" בפוליטיקה האמריקאית, שהיתכנותם היתה "לא ממשית" ו"לא מתקבלת על הדעת", כבר למדו לקחת ברצינות תהומית.

 

כל אלו הביאו פרשנים רבים להעריך כי לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות, טראמפ יכריז על ניצחונו. ואף שיש עוד זמן עד הבחירות, תוצאתן והעברת השרביט (20 בינואר), כבר עכשיו טראמפ עושה שוב את מה שלא יעלה על הדעת: פותח במתקפה על אחת ההצלחות הגדולות של הדמוקרטיה האמריקאית - הליך העברת השלטון.

x