$
קורונה

משבר הקורונה

קרנות ההשקעה בארה"ב מנצלות וזורקות עובדים

קרנות פרטיות מזרימות מזומנים לקמעונאיות בקריסה - אבל גם גורמות למינוף גבוה ומתנערות מהעובדים

ויקי אוסלנדר, ניו יורק 08:2014.05.20

ענף הקמעונאות האמריקאי היה מצוי במשבר עוד לפני הקורונה. הגורמים המוזכרים בדרך כלל הם חוסר יכולתן של הרשתות המסורתיות להתחרות בהתחזקות המסחר המקוון, והיחס העצום של מ"ר מסחרי לתושב. בארה"ב עומד הנתון על 7.2 מ"ר לאדם, לעומת פחות ממ"ר אחד באירופה. אף שמדובר בקשיים ממשיים, מחקרים מצביעים על סיבות מהותיות נוספות. מסתבר שקרנות ההשקעה הפרטיות מקשות הרבה יותר מבעיית התחרותיות.

 

"אסור לבזבז משבר טוב", אומר הפתגם השחוק, ובכלל זה, משבר הקמעונאות. בזמן שג'יי. קרו, נימן מרקוס, ג'יי.סי פני ואחרות מכריזות על פשיטות רגל, ענקית האחזקות ברוקפילד הודיעה כי תשקיע 5 מיליארד דולר בקמעונאיות שונות. הספתח היה כבר בפברואר, אז רכשה את השליטה ברשת הקורסת פוראבר 21. ברוקפילד לא לבדה, כבר שבועות ארוכים ששתי חברות השקעה פרטיות נוספות — סילבר לייק ואפולו גלובל — מבצעות השקעות דומות ומתוקשרות. אך מה שנראה כמו חבל הצלה, אינו סממן מעודד בראייה היסטורית. 

סניף ג'יי. קרו בניו יורק, לפני הקורונה. כל המותגים סובלים מיחסי ציבור רעים סניף ג'יי. קרו בניו יורק, לפני הקורונה. כל המותגים סובלים מיחסי ציבור רעים צילום: שאטרסטוק

 

לפי מחקר של המכון לדמוקרטיה פופולרית מ־2019, בעשור האחרון השתלטו קרנות השקעה פרטיות על 80 קמעונאיות גדולות בארה"ב. שליטה זו הובילה לאובדן של 1.3 מיליון משרות ושימוש בפשיטות רגל ככלי להתנער מההתחייבויות הכלכליות כלפי העובדים. בנוסף, 10 מתוך 14 פשיטות הרגל המתוקשרות והגדולות ביותר מאז 2012, כמו סירס וטויס אר אס, התרחשו בשליטת קרנות השקעה פרטיות שלא מחפשות להשביח השקעה, אלא רק למצוץ ממנה כל ערך ולזרוק אותה.

 

הן עושות זאת באמצעות אסטרטגיית רכישה ממונפת שסובלת מרמות חוב גבוהות ותאריך תפוגה. לפי הכלכלניות איילין אפלבאום ורוזמרין באט, קרנות השקעה מעמיסות את הרשתות בחובות, ומשתמשות בהון כדי לרכוש מניות ולנפח את ערך המניה. בינתיים, הריביות חונקות את הרשתות וגוזלות מרווח תמרון שיאפשר להתחרות במציאות הדינמית. שיטה אחרת היא הפיכת הנדל"ן שבבעלות החברה לישות נפרדת וחיוב תשלומי שכירות למשכיר החדש, הון שזורם הישר לבעלי המניות בצורת דיבידנדים.

 

כל המותגים הגדולים בארה"ב סובלים מיחסי ציבור רעים. ג'יי. קרו נחשב מותג של יאפים, ג'יי.סי פני זול ועצוב ונימן מרקוס יקר ואטום. אך לצד כל אלה, מדובר במותגים שהיו בעבר סמל להצלחת האינדיבידואל והעבודה הקשה. אלו לא רק מותגים איקוניים, כי אם גם מעסיקיהם של עשרות מיליוני עובדים שחייהם על הכף. בזמן שהשוק נכנע לכסף גדול ולמונופולים, הוא חוזר על אותה טעות היסטורית שמעשירה את העשירים והופכת את העניים למובטלים.

 

x