המלחמה הקרה החדשה תשנה סדרי עולם

"אני אוהב לגבות מכסים גבוהים!", הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשבוע שעבר, והזהיר את הסינים שכדאי להם להגיע איתו להסכם סחר עכשיו, ולא בכהונה הבאה שלו. טראמפ בונה על ניצחון ב־2020, ויש הטוענים שהסכסוך המתמשך עם סין משרת אותו.

הוא מאפשר לו לשלב קו פטריוטי ואף לאומני מצד אחד עם קו פופוליסטי המגן על העובד האמריקאי מצד שני. את ההיגיון הזה ממשל טראמפ מתרגם לעוד ועוד מכסים על תוצרת סינית, שאותם משלם, למרבה האירוניה ובניגוד לטענות הנשיא, הצרכן האמריקאי. ומהעבר השני, ביייג'ינג מטילה מכסים על תוצרת אמריקאית בתגובה.

דונלד טראמפ. קו פטריוטי ואף לאומני מצד אחד עם קו פופוליסטי צילום: שאטרסטוק

אבל המכסים הם רק חזית אחת בסכסוך. אתמול חלה הסלמה בחזית נוספת, עם הכרזתה של שורת חברות אמריקאיות, ובהן גוגל, אינטל, קוואלקום וברודקום, כי בעקבות החלטת הבית הלבן משבוע שעבר, לא יספקו חומרה ותוכנה לענקית טכנולוגיית התקשורת הסינית וואווי.

5G במקום חלל

ביחד, מכסי היבוא והסנקציות הטכנולוגיות מתחברים למה שיותר ויותר פרשנים מגדירים כ"מלחמה קרה חדשה" בין שתי המעצמות של ימינו: ארה"ב, מעצמת־העל המכהנת, וסין, מעצמת־העל העולה, הקוראת עליה תיגר. גם המטאפורות מימי המלחמה הקרה חוזרות אל סדר היום: האנק פולסון, שר האוצר של ממשל בוש, שלו קשרים ענפים בסין, מדבר על "מסך ברזל כלכלי" שעלול לחצוץ בין שתי המעצמות. במגזין "פוריין פוליסי" מדברים על "מסך ברזל טכנולוגי", ואילו בבלומברג משווים את המירוץ לפיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית וציוד תקשורת 5G למירוץ החלל והחימוש הגרעיני בין ארה"ב לברית המועצות.

את התוצאה האפשרית של המלחמה הקרה המסלימה בין ארה"ב לבין סין תיאר כבר לפני שנה פרופ' מינשין פיי, מומחה נודע לסין המלמד בקולג' קליירמונט־מקנה בקליפורניה. בראיון ל"כלכליסט" פיי הבהיר שטראמפ לא מייצג תפנית פתאומית, אלא את שיאה של התפכחות הולכת וגוברת בממסד האמריקאי לגבי סין ומדיניות החוץ האסרטיבית שלה - התפכחות שהחלה כבר לפני שנים.

אלא שלפי פיי, העולם לא צפוי לחזות במלחמה קרה בנוסח זאת שהתחוללה בין ארה"ב לבריה"מ, שגזלה משאבים אדירים וכללה מירוץ חימוש אימתני. במקום, פיי מדבר על "מלחמה קרה מינוס", שתתנהל במישור הכלכלי. גם למלחמה כזאת יהיו השלכות מרחיקות לכת, ובראשן ארגון מחדש של שרשרות האספקה העולמיות. לא עוד טלפון שמתוכנן בארה"ב ומיוצר בסין וכולל מסכים מקוריאה ושבבים מיפן. "קרוב לוודאי שבמשך 10‑15 השנים הבאות צפוי ארגון מחדש של שרשרות האספקה הגלובליות, עם הרבה פחות יעילות והרבה יותר פרגמנטציה", צפה פיי. "כרגע סין יכולה לייצר 50% מכלל הייצור העולמי. לאורך זמן וייטנאם עשויה לקחת 5%, הודו 10% וכן הלאה. התוצאה תהיה שרשרת אספקה מקוטעת, והפסד לכולם".

במצב כזה העולם עשוי להיות עד לפיצול בין מרחבי השפעה אמריקאיים וסיניים, כשבכל אחד מהם שולטות חברות שונות בתחומי מנועי חיפוש, מחשוב, תקשורת, סלולר וכך הלאה. מציאות כזו גם עשויה להכריח מדינות קטנות יותר, כמו ישראל, לבחור צד.

יש נקודת אל־חזור

אם רוצים, אפשר למצוא סייגים לתחזיות האלה. כך, למשל, כפי שהזכירו ב"ניו יורק טיימס", ייתכן שהסנקציות שהטיל הבית הלבן על וואוויי הן טקטיקת מיקוח לטווח קצר, שנועדה לכופף את ידם של הסינים ולהכריח אותם לקבל את תנאי ארה"ב בהסכם הסחר המתגבש.

צריך לזכור גם שוואווי היא מקרה מיוחד, לפחות לפי הדלפות מקהילת המודיעין האמריקאית שפורסמו ב"טיימס" הבריטי בשבוע שעבר, שלפיהן חברת התקשורת זכתה למימון מממערכת הביטחון הסינית. ואם מרחיבים מעט את היריעה, אפשר לראות את הסנקציות על וואווי כמשקפות מאבק נרחב יותר, אך עדיין מוגבל, על ההובלה בטכנולוגיית הדור החמישי בסלולר, שהיא המפתח לשליטה באינטרנט בעתיד.

בנוסף, צריך לזכור שבעודו מוביל עימות כלכלי־טכנולוגי מול סין, טראמפ מתקוטט עם שותפות הסחר האחרות של ארה"ב, והפנה עורף למאמציו של קודמו בבית הלבן, ברק אובמה, לגבש חזית אחידה מול סין. והנה עוד הבדל, מסבירים חלק מהפרשנים, בין המלחמה הקרה המקורית לגלגול הנוכחי שלה.

אלא שגם עם הסייגים האלה, וגם אם אין אסטרטגיה קוהרנטית מאחורי שלל הצעדים של ממשל טראמפ, הרי שיש להם השפעה מצטברת והולכת, ובשלב מסוים יהיה קשה לשנות כיוון. כל צעד כזה הולך מרחיק את העולם מהגלובליזציה של שני העשורים האחרונים.