שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
פייננשל טיימס
גג עמוד פייננשל טיימס חדש לבן

FT

הצרכן הסיני סגר את הארנק דווקא כשבייג'ינג צריכה אותו

המעבר של סין למשק מבוסס צריכה פרטית רשם הצלחה מסחררת, אבל ההאטה בכלכלה העולמית חשפה את הבעייתיות בכך. בשעה שהחברות הבינלאומיות חוששות מצמצום הוצאות הצרכנים, הן גם תולות תקוות בדור ה־Z הסיני, שמבזבז יותר מהוריו

טום הנקוק, פייננשל טיימס 12:1005.03.19

ג'יאנג רונג תמיד היתה זו שאחראית על הפיננסים במשפחתה. אבל בשנים האחרונות היא מודה שהמשמעת שלה התרופפה. המורה בת ה־44 אומרת שהיא "בזבזה בלי לחשוב" ונזכרת ברכישות כמו מוצרי קוסמטיקה יפניים ושמפו מדרום קוריאה. "הכסף נשפך כמו מים", היא מתארת.

 

ג'יאנג רונג לא לבד. הצרכנים הסינים הוציאו 4.7 טריליון דולר ב־2017, כך לפי נתוני לשכת הסטטיסטיקה המרכזית של סין. רק חמש שנים לפני כן היו ההוצאות נמוכות בכשליש ונאמדו ב־3.2 טריליון דולר.

 

אבל למרות הזינוק בהוצאות הצרכנים, הצטברות נתונים מהחודשים האחרונים מלמדת כי הסינים החלו להדק את החגורה, דווקא בתקופה שבה כלכלת סין והכלכלה העולמית כולה זקוקות לכספם יותר מתמיד.

 

הצמיחה בהוצאות הצרכנים בסין אינה חדשה. אבל בחמש השנים האחרונות חל מפנה אדיר בחשיבות הצריכה הפרטית לכלכלה הסינית. לראיה, ב־2017 הגיע חלקה בתמ"ג ל־54%, זאת בהשוואה לפחות ממחצית ב־2011.

 

אתגר מרובד

 

לראשונה מאז שנות השמונים, קצב הצמיחה בצריכה בסין היה מהיר יותר מזה של היצוא ושל ההשקעות. צריכת הסחורות והשירותים היתה אחראית ל־76% מהפעילות הכלכלית החדשה שנרשמה ב־2018 לעומת 47% ב־2013.

 

 

ג'ים אוניל, לשעבר הכלכלן הראשי של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, מגדיר את הצרכן הסיני כ"דבר החשוב ביותר בכלכלה הגלובלית" ומסביר ש"ב־40 השנים הבאות הצמיחה הגלובלית תהיה תלויה בצרכן הסיני. מאוד לא סביר שנראה מדינה אחרת שצרכניה ישחקו תפקיד מרכזי כל כך".

 

אבל, אחרי שנים שהשקעות בייצור היו הבסיס להתפתחות הכלכלית של סין, כלכלנים מעריכים שההישענות על צריכה פרטית תנפק צמיחה אטית יותר. ואמנם, המפנה לווה בהאטה בצמיחה, שירדה לרמה הנמוכה ביותר שלה מאז 1990 - 6.6%.

 

בייג'ינג, אפוא, צריכה להתמודד עם אתגר לא פשוט בשעה שהיא מנסה למנוע נחיתה כואבת של הכלכלה: ההשקעות ממשיכות להיות קריטיות לצמיחה והאטתן במהירות רבה מדי עלולה להנחית מכה כואבת לצרכנים. אבל אם הצריכה תישאר ברמתה הנוכחית, כלומר נמוכה מדי לפי השוואה בינלאומית, אז השקעות לא מנוצלות וביקושים נמוכים מדי יגררו את הכלכלה מטה בכל מקרה.

 

קניון בבייג'ינג קניון בבייג'ינג צילום: בלומברג

 

החשש ממשבר כלכלי בסין גרם לטלטלות בשוקי המניות בחודשים האחרונים, ומראה עד כמה רבה חשיבות הצרכנים הסיניים לענקיות בינלאומיות — מתעשיית הרכב ועד תעשיות הטכנולוגיה והתרופות.

 

בייג'ינג יכולה לספוג האטה בטווח הקצר כדי להבטיח צמיחה איתנה בטווח הארוך. "המטרה בשינוי מודל הצמיחה הסיני מעולם לא היתה העלאת קצב הצמיחה, אלא יצירת צמיחה שתחזיק בת־קיימא". אומר פיטר בוטלייר, פרופסור בתוכנית לכלכלה בינלאומית של קרן קרנגי.

 

ההכנסה השנתית של משפחתה של ג'יאנג נאמדת ב־90 אלף יואן (13,443 דולר) ומהווה עדות לכך שמרבית הצרכנים הסינים הם עדיין עניים לפי סטנדרטים של מדינות מפותחות. ההכנסה החציונית למשק בית בסין אפילו נמוכה יותר, ועומדת על 69 אלף יואן. לאחר תיאום של כוח הקנייה, מדובר ב־23 אלף דולר בשנה, לעומת הכנסה חציונית של 31 אלף דולר למשק בית בארה"ב.

 

עם זאת, הכנסת משקי הבית בסין גדלה בקצב מהיר בהרבה מאשר בעולם המפותח בשנים האחרונות. ההכנסה הפנויה לנפש זינקה ביותר מ־9% בכל שנה בין 2011 ל־2017. הזינוק הזה נשען, בין היתר, על שינויים טכנולוגיים שהעלו את פריון העבודה.

 

סומכים על עצמם

 

השינויים האלה חושפים גם מגמות בשוק התעסוקה הסיני. חלקו של שכר העבודה בתמ"ג עלה מ־46% ב־2007 ל־60% ב־2016. זו התקופה שבה החל מספרם של המשתתפים בשוק העבודה הסיני לרדת, ותעשיית השירותים התרחבה. המשכורות עלו בהתאם למחסור בעובדים והשינוי באופי העבודות.

 

כשהכלכלה הגלובלית מקרטעת, והמחלוקות בנושאי סחר בינלאומי מתלהטות, סין לא יכולה לסמוך על ביקושים מעבר לים כפי שעשתה בעבר. היא חייבת לחזק את הצריכה הפנימית. למזלה, היא מספיק גדולה כדי לעשות זאת. "סין לא חייבת להסתמך על מסחר בינלאומי כפי שעושות שכנותיה באסיה", אומר ניקולס לארדי ממכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בוושינגטון. "השוק הפנימי שלה גדול מספיק גם כדי לתמוך בכלכלות אחרות".

 

אבל בדיוק בתקופה שסין צריכה שתושביה יוציאו יותר כסף, הם נעשו זהירים יותר. מכירות כלי הרכב בסין ירדו בשנה שעברה ב־2.8% לעומת 2017, כשבמהלך השנה נרשמו שישה חודשים רצופים של ירידות במכירות. זו הפעם הראשונה שזה קרה מאז שנות התשעים. כלל המכירות הקמעונאיות צמחו בקצב של 8%, הנמוך ביותר זה 15 שנה.

 

כשמלחמת הסחר בין ארה"ב לסין יוצרת אי־ודאות, והגבלות על אשראי מצד הממשלה מובילות לצמצום ההשקעות במגזר הפרטי, הצרכנים מקצצים ברכישות של מוצרים כמו מכוניות או מוצרי חשמל ביתיים.

 

מנגד, מבט מקרוב מגלה שהחשש מהירידה בצריכה הפרטית בסין הוא מוגזם. הסיבות מאחורי הירידה במכירות כלי הרכב הן לעתים קרובות קשורות לענף זה בלבד, כמו ביטול של הטבות ממס לרוכשי מכוניות חדשות. גם נתוני המכירות הקמעונאיות לא מספקים תמונה מהימנה שכן הם כוללים גם רכישות קמעונאיות שביצעו עסקים, ולא רק משקי בית. גורם נוסף שלא מובא בחשבון הוא הגדלת חלקן של ההוצאות על שירותים על חשבון ההוצאה על סחורות. במשפחת ג'יאנג, למשל, כ־15% מההוצאה השנתית מוקדשים לתיירות. גם ההוצאה על חינוך הבת היא גדולה.

 

חלוקה מחדש

 

אבל ישנו איום נוסף על הצמיחה בצריכה - העמקת אי־השוויון בסין. נכון לשנת 2015, העשירון העליון של הסינים החזיק ב־65% מהון משקי הבית במדינה. החציון התחתון החזיק בפחות מ־10% מהון משקי הבית. חלק מהסיבה לפער הוא שיעור החיסכון הגבוה יחסית של משקי הבית בסין, שנאמד ב־37% מההכנסה. ריסונו הוא הכרחי כדי לקדם את איזונה מחדש של הכלכלה.

 

קרן המטבע הבינלאומית הזהירה בדו"ח שהיא פרסמה לאחרונה מפערים בין הכנסות משקי הבית לבין ההוצאה הצרכנית, וטענה שיש עוד מקום לצמיחה בהוצאות הצרכנים. "התמ"ג לנפש בתיאום כוח קנייה בסין זהה לזה של ברזיל, אבל הצריכה לנפש זהה לזו של ניגריה", נכתב בדו"ח. "אם משקי הבית בסין יצרכו ברמה זהה לזו של משקי הבית בברזיל, ההוצאה הצרכנית במשק הסיני תכפיל את עצמה".

 

היבט אחר של אי־השוויון הוא החלוקה מחדש המצומצמת יחסית של הכנסות. מסי הכנסה בסין מהווים אחוז זניח מהכנסות הממשלה, שבינתיים מעכבת גם השתת מסים על נכסים.

 

רוב החלוקה מחדש של כסף בסין מתרחשת, אם כך, בתוך המשפחות. דור Z הסיני, שנולד אחרי 1998, אחראי לכ־10% מהוצאות משקי הבית במדינה לעומת 2% בלבד בבריטניה ובארה"ב. העובדה הזו מעוררת תקווה בקרב חברות מקומיות ובינלאומיות כאחת, שמצפות לדור צרכנים חדש ובזבזני. 

 

 

 

לכל כתבות "פייננשל טיימס" לחצו כאן
בטל שלח
    לכל התגובות
    x