• תפריט
חברה וסביבה

אין כסף, הלכה הבושה: תפריט השוחד בוונצואלה מופץ בווטסאפ

4,500 דולר לדרכון, 7,000 דולר למחיקת תיק פלילי - במדינה מוכת השחיתות והאינפלציה אי אפשר להסתדר בלי שוחד, והמאכערים חוגגים. כך יכול כל אזרח לראות כמה עליו לשלם בכדי לסדר עניינים, וממש אי אפשר בלי זה

שירות כלכליסט 10:5701.12.18

ברשת הווטסאפ בונצואלה מופצת רשימה שנראית כמו תפריט במסעדה. אבל מדובר ברשימת מחירי השוחד שנפוצים במדינה על רקע המשבר הכלכלי והחברתי החריף שפוקד אותה: 4,500 דולר לדרכון, 400 דולר לוויזה לצ'ילה, 7,000 דולר למחיקת תיק פלילי, 100 דולר עבור בול שמאשר תעודת השכלה גבוהה.

 

 

 

לפי סוכנות הידיעות בלומברג, זהו התפריט המעודכן של אחד ה"ג'סטורים" הפועלים במדינה, מעין מאכערים, שהביקוש לשירותיהם מרקיע שחקים. הם בדרך כלל לא ממש מפרסמים את עצמם, וצריך להכיר מישהו שמכיר מישהו שיכול לקשר אתכם כדי שתוכלו לבצע הזמנה. אבל העובדה שיש מהם כאלה שמפרסמים את שירותיהם במדיה החברתית, כבר מצביעה על היקף התופעה.

 

רשימת תעריפי השוחד רשימת תעריפי השוחד צילום: בלומברג

 

ונצואלה אמנם אף פעם לא הייתה מדינה תקינה במיוחד. עובדי הציבור בה מקבלים משכורות עלובות מזה עשורים, ולכן סוג שחיתות שכזה הפך זה מכבר לחלק מהמרקם החברתי. אך בימים אלה תרבות השוחד מגיעה לשיאים חדשים. היא נמצאת בכל מקום. אנשים עובדים עם ג'סטורים כמעט בכל מצב, בין אם בתורים האינסופיים בסופרמרקט, או באינטראקציה הבלתי אפשרית עם גופים ממשלתיים, בהם הבירוקרטיה הדרקונית והאמצעים העלובים היו מהממים אפילו את פרנץ קפקא. זה גם לא חדש ששוטרים בנקודות ביקורת מבקשים "משהו בשביל משקה" כדי שניתן יהיה לעבור בלי בעיות, אבל רבים כבר לא מסתפקים בבוליבר – המטבע המקומי. הם דורשים דולרים אמריקאיים. ואכן, תעשיית השוחד במדינה עוברת לדולרים. לעובדי הציבור שמצאו את עצמם בעוני לאחר הקריסה הכלכלית אין עניין במטבע המקומי שקרס בעקבות ההיפר-אינפלציה, והאזרחים - ובמיוחד אלה שאצה להם הדרך להשיג דרכון זר ולברוח מהמדינה - משתפים פעולה.

 

שכר המינימום בוונצואלה עומד על כמה דולרים לחודש. אך גם זה בלתי נמנע מכיוון שהמדיניות ההרסנית של הנשיא ניקולס מאדורו יצרה כאוס שבו רק שוחד יכול לגרום למשהו לזוז. אנדרו רוזאטי, עיתונאי זר שאיבד את תעודת הזהות שלו, מספר שנאלץ להתרוצץ בין משרדי ממשלה בכל רחבי קראקס, ולאף אחד לא היה מענה. במשרד אחד לא היו המרכיבים  להפקת כרטיס חדש, באחר לא עבדו המחשבים, ובשלישי היה תור אינסופי. ואז הגיעה ג'סטורית שהציע את שירותיה. המחיר היה 150 דולר, אבל היה צריך לקבל החלטה מהירה, כך מספר רוזאטי, כי גם היא כבר אורזת את חפציה במטרה להימלט מהמדינה. "אי אפשר לחיות במדינה הזאת", כך היא אמרה.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x