$
המזרח התיכון

טראמפ הוריד לחץ, אבל הנפט האיראני עדיין במוקד הסנקציות

מחר תיכנס לתוקפה הפעימה השנייה של הסנקציות האמריקאיות על איראן. משרד החוץ האמריקאי החריג באופן זמני שמונה מדינות מהאיסור לרכוש נפט מטהראן, אך הציבור האיראני כבר נערך לגרוע מכל והממשלה הודיעה על תוכניות סיוע

דורון פסקין 10:3004.11.18

כחמישה חודשים לאחר הודעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על נטישת הסכם הגרעין עם איראן, ייכנס מחר (ב') לתוקפו סבב הסנקציות השני שנועד להגביר את הלחץ על שלטון האייתולות. למרות ההצהרות של טראמפ בדבר הורדת יצוא הנפט האיראני לאפס, והסיסמה של הממשל הפדראלי להפעלת "מקסימום לחץ" על המשטר, ישנם סימני שאלה לגבי האפשרות שהסנקציות אכן יצליחו לכופף את האייתולות.

 

 

 

ביום שישי חשף שר החוץ האמריקאי מייק פומפיאו רשימה של 12 דרישות מטהראן, ובראשן הפסקת התמיכה בטרור, אך במקביל הודיע על פטור לחצי שנה שיאפשר לשמונה מדינות להמשיך ולייבא נפט איראני. שמן לא פורסם, אולם לפי הערכות הן כוללות, בין השאר, את הודו, יפן, דרום קוריאה, טורקיה ועיראק. מדינות האיחוד האירופי לא יזכו לפטור.

 

 

לפני נסיגת ארה"ב מהסכם הגרעין הצליחה איראן לייצא כ־2.5 מיליון חביות נפט ביום. מאז חלה ירידה ניכרת, אך בשל אמצעי ההסתרה האיראניים, קשה לאמוד את היקף היצוא בפועל. לפי הערכות, היצוא במהלך אוקטובר עמד על 1.85-1 מיליון חביות ביום. לאיראנים יש כבר ניסיון רב במציאת דרכים לעקיפת הסנקציות והתחמקות מהמעקב האמריקאי. כך, למשל, בשבועות האחרונים הם החלו לכבות את מערכות הניווט בספינות והפעילו מחדש רשת של מתווכים וסוחרים פרטיים.

 

פתח נוסף שמאפשר למשטר האיראני מידה מסוימת של אופטימיות הוא שבניגוד לסנקציות שהוטלו ב־2015, איראן לא מנותקת כיום מרשת העברת הכספים הבינלאומית SWIFT. משמעות הדבר, שהבנקים יוכלו להמשיך ולבצע עסקאות בינלאומיות - פרצה משמעותית בניסיונות הלחץ של ממשל טראמפ.

 

 

 

הכלכלה דשדשה כבר לפני

עוד בטרם נכנסו הסנקציות לתוקפן, הן עשו שמות במשק האיראני שמצבו היה רעוע ממילא. דרום קוריאה, למשל, הפסיקה את יבוא הנפט כבר בחודש יולי. אך גם מדיניות השלטונות הכושלת תרמה לסחרור שאליו נכנסה הכלכלה מאז האביב. קרן המטבע הבינלאומית צפתה בחודש מרץ צמיחה של כ־4% למשק האיראני, אך הצפי עודכן לצמיחה שלילית של 1.5% השנה והתכווצות של יותר מ־3.5% בשנה הבאה.

 

 

 

בינתיים, האינפלציה באיראן משתוללת, כאשר על פי נתוני הבנק המרכזי, היא עמדה על יותר מ־6% בספטמבר וקצב שנתי של כ־100%. גופים עצמאיים מדברים על רמה גבוהה יותר. הריאל האיראני צפוי להמשיך לאבד מערכו לאחר חידוש הסנקציות, זאת אף שבתקופה האחרונה "התייצב" שער החליפין על 140 אלף ריאל לדולר, פי שלושה בתוך שבעה חודשים.

 

האמרת העלויות במשק ונטיית האיראנים לפנות לדולר במצבי משבר יעשו את שלהן בשוק המטבע המקומי בחודשים הקרובים. האבטלה נמצאת גם היא במגמת עלייה. לפי נתונים רשמיים, שיעורה עומד על 12% אך בפועל נראה כי המצב חמור הרבה יותר. יתרה מכך, האבטלה היא מכה של ממש עבור רבבות צעירים בעלי תארים גבוהים שאינם מצליחים להשתלב בשוק העבודה בשל ההיצע הדל וצמצום פעילות המגזר הפרטי. אחד מתוך שלושה בוגרי אוניברסיטה מתחת לגיל 30 הוא מובטל, ובקרב הנשים עומד הנתון על אחת מכל שתיים.

 

במהלך החודשים האחרונים קיבלו השלטונות אינספור החלטות שהביאו להחרפת המצב. לפני כשבועיים, בפגישה שקיים בלשכתו עם כלכלנים בכירים, ספג הנשיא חסן רוחאני ביקורת נוקבת לגבי מדיניותו הכלכלית, אשר לדעתם נסמכת על "שליפות מהמותן" וחסרה ראייה לטווח הארוך. כך, למשל, התעקשות הממשלה לפעול על פי השער הרשמי של הדולר רוששה את קופת המדינה. כל דולר שנכנס לאיראן מיצוא נפט הומר על פי השער הרשמי של 42 אלף ריאל לדולר, בעוד המרתו על פי השער בשוק החופשי היתה מביאה להגדלת ההכנסות של הממשלה במטבע מקומי. בנוסף, הצפת השוק בנזילות על ידי הבנק המרכזי צפויה להותיר את המשק האיראני בפני שוקת שבורה בעתיד.

 

הזרמת הכספים נועדה לאפשר לחברות כושלות לקחת הלוואות כדי לשלם משכורות לעובדים ותשלומים לספקים. בכך, השלטון קונה לעצמו שקט. אך מאחר שהלוואות אלה לא יוחזרו, המשק יצטרך לספוג את כשליו של מגזר הבנקאות האיראני.

 

אחת הטענות המרכזיות כנגד המדיניות הכלכלית היא הקדימות שלה זוכים אינטרסים פוליטיים על פני שיקולים כלכליים טהורים. הדבר קשור לאחיזת הברזל של משמרות המהפכה במשק האיראני, ולכן ההחלטות בדרך כלל משרתות את האינטרסים של הארגון, ולא את אלה של הציבור. המחאות העממיות וניסיונותיו של רוחאני להפחית את ההגמוניה של משמרות המהפכה במשק לא הצליחו לשנות את המציאות.

 

בנקודת הזמן הנוכחית הנהגת איראן מציגה, כלפי חוץ לפחות, קו אחיד, נוקשה ובלתי מתפשר ואינה מאותתת כי היא מוכנה לחזור לשולחן המו"מ עם ארה"ב. זאת חרף המחיר הכלכלי שהיא צפויה לספוג. במקום זאת, איראן בוחרת להוריד את הראש למשך שנתיים, בתקווה שיהיו אלו השנים האחרונות של טראמפ בבית הלבן. במקביל, האיראנים רואים חשיבות בהעמקת הקרע בין ממשלות האיחוד האירופי לבין ארה"ב בנושא הסכם הגרעין, אף שגם להם ברור כי אין ביכולתה של בריסל להחיותו.

 

בנוסף לקו העיקש, נקטו השלטונות כמה צעדים כדי להתמודד עם הגל החדש של הסנקציות במטרה למנוע תסיסה עממית נרחבת. כצעד ראשון הודיעה הממשלה על תוכנית סיוע שמיועדת למעוטי ההכנסה, כמחצית מהאוכלוסייה. לפי הערכות, תוכנית זו תכלול הענקת סל מצרכי יסוד בשווי 150 דולר בחודש. כמו כן, נערכו בממשלת רוחאני חילופי גברי, כולל מינוי שר כלכלה חדש, במטרה לזכות באמון הציבור.

 

 

הנשיא חסן רוחאני. ימשיך לחייך? הנשיא חסן רוחאני. ימשיך לחייך? צילום: בלומברג

 

סעודיה עשויה לאזן את השוק

לצד זאת, נקט הציבור צעדים משלו לקראת חידוש הסנקציות במטרה להגן על נכסיו. כך, למשל, בשבעת החודשים האחרונים זינקה בורסת טהראן בכ־90%. בני המעמד הבינוני בחרו להזרים את כספם למניות, בשל החשש ליציבות המערכת הבנקאית. גם בהרגלי הצריכה חל שינוי המעיד על היערכות לקראת הגרוע מכל. בחודשים האחרונים נרשמה ירידה חדה במספר עסקאות הנדל"ן בעקבות החשש מהתחייבויות בתקופה זו. לעומת זאת, נרשמה עלייה ברכישת כלי רכב מתוצרת מקומית ביחס למותגים זרים, מתוך הערכה כי הם ישמרו על ערכם גם בתקופה של סנקציות חריפות. בטהראן מבינים היטב כי מי שייפגעו מהסנקציות יהיו בני המעמד הבינוני ומטה, בעוד האליטה הקשורה בשלטון תשמור על אורח החיים הראוותני שלה.

 

השווקים העולמיים מוטרדים יותר מכל מהשפעת הסנקציות על מחירי הנפט. הזהב השחור רשם עד כה מתחילת השנה עלייה של 17 דולר לחבית. המחיר הממוצע עמד השנה על 71 דולר לחבית לעומת 54 דולר בשנה שעברה. המגבלות על איראן צפויות להעלות את אי־הוודאות ולכן את המחירים. הערכות אפוקליפטיות אף צופות מחיר של 100 דולר לחבית.

 

 

 

אבל במזרח התיכון כמו במזרח התיכון אירוע רודף אירוע, וסעודיה, שהתנגדה להגברת התפוקה, מוצאת עצמה במציאות אחרת לגמרי לאחר חיסול העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. הרצון לפייס את המערב ובעיקר את ממשל טראמפ עשוי להיות מתורגם בממלכה להגברת אספקת הנפט והנמכת מפלס הדאגה בשווקים.

 

הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x