בחירות בארה"ב: הפחד הכלכלי עורר את השדים של אמריקה

"הממסד הפוליטי הביא להרס המפעלים שלנו ומקומות העבודה שלנו, שברחו למקסיקו, לסין ולמקומות אחרים בכל רחבי העולם. מדובר במבנה כוח גלובלי שאחראי להחלטות הכלכליות ששדדו את מעמד העובדים שלנו והעבירו את הכסף לכיסם של קומץ תאגידים גדולים ויישויות פוליטיות. הדבר היחידי שיכול לעצור את המכונה המושחתת הזאת הוא אתם. הכוח היחידי שיכול להציל את המדינה שלנו הוא אנחנו".

כך, בטונים אפוקליפטיים, בחר דונלד טראמפ לחתום את קמפיין הבחירות שלו, בתשדיר המצייר את אמריקה כאומה על סף חורבן כלכלי. כאן לכאורה מצוי כוח המשיכה של ׳מיליארדר הצווארון הכחול׳. טראמפ, לפי הסבר זה, מבטא את החרדה הכלכלית של עובדי המפעלים, הכורים, ושאר בני המעמד העובד באמריקה.

גם הילרי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית, משתמשת במונחים דומים: ״אני מכבדת את הפחד, החרדה, ואפילו הכעס שהרבה אנשים חשים, בגלל שהתקדמות הגלובליזציה והטכנולוגיה החליפה הרבה מקומות עבודה, או ערערה את עתידם״, אמרה לאחרונה בראיון.

אומרים בקול את מה שפעם רמזו

לא כולם קונים את ההסבר הכלכלי. ראשית, מצב המשק האמריקאי לא רע. שיעור האבטלה חזר לרמתו ערב המשבר (4.9%), העובדים שבתחתית הסולם רואים סופסוף עלייה בשכר, ומדד אמון הצרכנים בארה״ב עומד על יותר מ־90 נקודות – כמו באמצע שנות התשעים העליזות. וכמובן, אף שטראמפ קורא לשינוי, הסקרים האחרונים מראים על יתרון קל לקלינטון, שמייצגת במידה רבה המשך של ממשל אובמה.

אם לא הכלכלה, מה מסביר את התמיכה בטראמפ? יש לא מעט כלכלנים ופרשנים שמשוכנעים שהתשובה ברורה: גזענות. הרי לא כל בני מעמד העובדים, המעמד שאכן שילם במידה רבה את מחיר הגלובליזציה, תומכים בו. התמיכה הגבוהה ביותר בטראמפ מגיעה מקבוצה מאוד ספציפית: בוחרים לבנים נטולי השכלה גבוהה.

יש מי שסבור שכאשר טראמפ יוצא נגד מהגרים לא חוקיים או קורא לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב, הוא פשוט אומר באופן גלוי את מה שפעם נאמר ברמיזה. לפי הכלכלן זוכה הנובל פול קרוגמן, "כל הדחפים התת קרקעיים שהניעו את ההצבעה הרפובליקנית במשך עשורים יוצאים לפני השטח". ההסבר הזה מתכתב היטב עם תשדיר הבחירות האחרון של טראמפ. כאשר הוא מדבר על "אלה ששולטים במנופי הכוח", "האינטרסים המיוחדים הגלובליים", ו"קומץ תאגידים גדולים", מופיעות על המרקע תמונותיהם של הפיננסייר ג׳ורג׳ סורוס, יו״ר הפדרל ריזרב ג׳נט ילן, ומנכ״ל גולדמן זאקס לויד בלנקפיין. שלושתם יהודים, כמובן.

יו"ר הפד ג'נט ילן וסגן יו"ר הפד סטנלי פישר. מסמן יהודים צילום: בלומברג

המשותף לילן, סורוס ובלנקפיין

ועדיין, גם אם הגזענות משחקת תפקיד בקמפיין של טראמפ, נשאלת השאלה למה עכשיו? יש מי שטוען שהתשובה היא בכל זאת כלכלית, או ליתר דיוק מעמדית. נכון, בני המעמד העובד הלבן אינם היחידים שסבלו מהמשבר הכלכלי. אבל, כפי שמסבירים חלק מהפרשנים בארה״ב, בני המעמד הזה, במיוחד הגברים, ראו כיצד קבוצות אחרות, בהם שחורים והיספאנים – וגם נשים – טיפסו בשנים האחרונות בסולם הכלכלי, בשעה שהם דרכו במקום.

טראמפ, לפי הסבר זה (אותו מציע, למשל, ההיסטוריון והפרשן המשפיע תומאס פרנק), נתן קול לקבוצה הקובלת על אבדן מעמדה, ועל כך שלא זכתה לתשומת לב מספקת מהאליטה התאגידית שמושלת במפלגה הרפובליקנית, או מהאליטה המקצועית איתה מזוהה הנהגת המפלגה הדמוקרטית. אין גם פלא שהם סולדים מקלינטון, מועמדת הממסד.

המשבר הכלכלי הוליד את תנועת מסיבת התה, שהחלה בעצם את ההתקוממות בשורות המפלגה הרפובליקנית. התנועה הזו יצרה את הרגע הנוכחי, בו הסקרים מציבים מועמד בלתי סביר בעליל כמו דונלד טראמפ במרחק טעות דגימה מהבית הלבן.

אבל הבחירות אינן סיפור של אינטרסים כלכליים נטו. אפשר להבין את הרגע הזה כרגע התעוררות - שהואצה על ידי המשבר הכלכלי – של קבוצת אוכלוסייה שעד לא מזמן נחשבה לעמוד השדרה של ארה״ב, ומוצאת את עצמה נדחקת לשוליים על ידי תהליכים גדולים ממנה. העיתונאי והסופר ג׳ורג׳ פאקר, ניסח זאת היטב כשכתב הביטוי ׳המעמד העובד הלבן׳ מערבב יחד גזע ומעמד לתרכובת נפיצה, שבה פרביליגיה וקיפוח נדחסים יחד למשפט אחד״. סביר שהבחירות האלה יביאו לכך שהמערכת הפוליטית תקדיש למעמד הזה יותר תשומת לב. אבל כאשר דונלד טראמפ מציע לבני הקבוצה הזו ׳להחזיר את אמריקה לגדולתה׳, ספק אם זה אפשרי, וספק אם זה יקרה - ולו רק בגלל שאותן הקבוצות שרשמו התקדמות בעשורים האחרונים, מבני המיעוטים ועד הנשים, לא ימהרו לוותר על ההישגים שלהם. וגם להם יש זכות בחירה.