שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
פסובסקי בחזית
פסובסקי בחזית

"זו תהיה טעות להתמקד בצמיחה ולהניח שאי־השוויון ידאג לעצמו"

אחרי שנים שבהן הובילה קו ניאו־ליברלי קיצוני, קרן המטבע הבינלאומית מפרסמת סדרת מחקרים מטלטלים שמוכיחים מעבר לכל ספק: אי־שוויון מדכא צמיחה ואסור לחשוש מלתקן אותו באמצעות מיסוי

אורי פסובסקי 14:5304.03.14
"הגאות העולה תרים את כל הסירות" היא אחת המנטרות הכלכליות המפורסמות של העשורים האחרונים. וזה הרעיון הכללי: אם רק נדאג שהכלכלה תצמח, כולם ירוויחו. אם נגדיל את העוגה, כולם יקבלו פרוסה גדולה יותר. ואיך מגדילים את העוגה? נותנים הטבות לעשירים - הם הרי היזמים, יוצרי המשרות, האנשים שאם יהיה להם יותר כסף ישקיעו יותר בכלכלה, וכולם ירוויחו.

 

לחלופין, העלאת מסים כדי להעביר כסף ממי שיש לו למי שאין לו תדכא את היזמות וההשקעה, תוביל לצמיחה נמוכה יותר, ובסוף תוביל לכך שכולם יפסידו.

 

הרעיונות האלה, מבית היוצר של רייגן ותאצ'ר, שלטו בעשורים האחרונים בחלקים נרחבים של הכלכלה המערבית (ובמידה רבה גם בישראל). התוצאות היו מעורבות: אלה היו עשורים שבהם לאו דווקא נרשם זינוק מרשים בקצב הצמיחה, אבל כן נרשם זינוק באי־השוויון.

 

עכשיו מגיעה שורת מחקרים שבודקים לעומק את הקשר בין אי־שוויון לצמיחה, ומותחים ביקורת קטלנית על הרעיונות הכל כך שגורים האלה. והיא מגיעה מכיוון מפתיע: קרן המטבע הבינלאומית, מוסד שנודע בעבר כמשמרות המהפכה של השוק החופשי. היום נשמעות שם זמירות אחרות. כך למשל, הכריזה לאחרונה יו"ר קרן המטבע, כריסטין לגארד: "בשנים הבאות, לא יספיק להסתכל רק על צמיחה כלכלית. אנחנו צריכים לשאול אם הצמיחה הזאת מכלילה: האם הסירות הקטנות עולות עם הסירות הגדולות, או שהן פשוט נדחקות הצידה".

 

 

מהפכנים בוושינגטון

 

לחשבון הנפש שעוברת קרן המטבע אחראי במידה רבה פרופ' אוליבייה בלנשרד, הכלכלן הראשי של הקרן (ואחד מתלמידיו הבולטים של סטנלי פישר). תחת שרביטו הוציאה מחלקת המחקר של הקרן שורת מחקרים בשנים האחרונות, שמערערים על רבים מהרעיונות שבעבר היו מזוהים דווקא עם הקרן עצמה, ונודעו כחלק מ"קונצנזוס וושינגטון", מקום מושבה של המוסד.

 

בלנשרד עצמו פרסם בשנה שעברה מחקר מכה גלים, שקבע שמדיניות צנע וקיצוצים בעיצומו של משבר כלכלי מובילה רק להעצמת המשבר. כדי להבין כמה המסקנה הזו מרעישה, צריך לזכור שבשנים האחרונות הקרן בעצמה היא זו שעזרה לכפות מדיניות צנע נוקשה על מדינות אירופה מוכות המשבר. מחקר אחר, שפרסמו חוקרי הקרן בחודש שבעבר, מתבסס על מדגם של עשרות מדינות לאורך 140 שנה, וקובע שאין קשר בין חובות ממשלתיים גבוהים לצמיחה נמוכה. בכך שמט המחקר עוד נדבך מתחת לרגלי התומכים במדיניות של קיצוצים בכל מחיר.

 

את הפצצה האחרונה הטיל ג'ונתן אוסטרי, סגנו של בלנשרד, שעומד בראש צוות חוקרים שבודק בשנים האחרונות את אחד הנושאים הלוהטים בשיח הכלכלי העולמי: השפעתו של אי־השוויון.

 

מחלקים וצומחים

 

האם אי־שוויון הוא חלק חיוני מהמשחק הקפיטליסטי, מנגנון שמבטיח שמי שמתאמץ יתוגמל ובגדול, שמוודא שהכסף יזרום למי שגם תורם לצמיחה, וכך מוביל לכלכלה חיונית יותר? או שאולי לאי־שוויון יש השלכות שליליות, ואם כך האם כדאי לנסות לצמצם אותו?

 

עניים ביוון. אי השוויון פוגע בצמיחה עניים ביוון. אי השוויון פוגע בצמיחה צילום: בלומברג

 

כדי לבדוק את השאלות האלו השתמשו אוסטרי ועמיתיו במאגר נתונים חדש שמאפשר להשוות את רמות אי־השוויון ואת מדיניות המסים של לא פחות מ־150 מדינות לאורך 50 שנה. המסקנה שלהם חד־משמעית: מדינות שוויוניות יותר צומחות יותר. במילים אחרות, ובניגוד לטענותיהם של תומכי הקפיטליזם הקשוח, יש מתאם בין שוויון לצמיחה.

 

המחקר האחרון של אוסטרי ועמיתיו, שהתפרסם לפני שבועיים, לוקח את הממצאים האלה ומנסה לקחת אותם צעד אחד הלאה. הוא שואל לא רק האם אי־שוויון רע לצמיחה, אלא גם האם כדאי לנסות לצמצם אותו.

 

אף שזה נשמע כך, לא מדובר בשאלה מובנת מאליה: יכול להיות, למשל, שניסיונות לצמצם את אי־השוויון באמצעות מסים ותשלומי העברה שמחלקים מחדש את ההכנסות דווקא יפגעו בכלכלה, וכולם יפסידו. אם לחזור למטפורת העוגה, יכול להיות שאם ננסה לחלק את העוגה מחדש רק נגרום לכך שהיא תצטמק, וכולם יקבלו פרוסה קטנה יותר.

 

כדי לענות על השאלה הזו, החוקרים של קרן המטבע ערכו בדיקה כפולה. בשלב הראשון הם הסתכלו על ההפרש בין הברוטו לנטו: הם בדקו עד כמה מערכת המס ותשלומי ההעברה, באמצעות חלוקה מחדש של ההכנסות, מצליחה להוריד את אי־השוויון במדינות המדגם. בשלב השני הם בדקו האם חלוקה מחדש משפיעה על הצמיחה — האם מדינות שמטילות למשל מסים גבוהים יותר על בעלי הכנסות גבוהות משלמות על זה מחיר בדמות פגיעה בצמיחה. התשובה שלהם היתה חד־משמעית: אין לחלוקה מחדש כשלעצמה השפעה על רמת הצמיחה, למעט במקרים קיצוניים ביותר.

 

שטיגליץ צדק

 

כשמחברים את הנקודות מתקבלת תמונה ברורה: מדינות שמשתמשות במערכת המסים כדי לקבל חלוקת הכנסות שוויונית יותר מקבלות צמיחה גבוהה יותר, או כמו שאוסטרי ועמיתיו כותבים: "התוצאה היא מצב של Win־Win, שבו לחלוקה מחדש יש אפקט חיובי על צמיחה".

 

במחקר של קרן המטבע יש סגירת מעגל. אחד המחקרים הראשונים שמצוטטים במאמר של אוסטרי הוא ספרו של הכלכלן ג'וזף שטיגליץ "מחיר אי־השוויון", שבו הוא טוען כי אי־שוויון מהווה סכנה כלכלית, בין היתר בגלל האופן שבו בעלי ההון דוחפים ליצירת בועות פיננסיות. האזכור של שטיגליץ לא מובן מאליו: הכלכלן זוכה הנובל התפרסם כאחד ממבקריה החריפים ביותר של קרן המטבע, האשים אותה בתחילת העשור הקודם בכך שהיא מקדמת "פונדמנטליזם של השוק החופשי", ותקף את ראשיה בטענה שהם מקדמים את האינטרסים של וול סטריט ברחבי העולם. עכשיו אנשי הקרן מיישרים קו עם גדול המבקרים שלהם.

 

אבל מעבר לעניין האישי, יש כאן הסכמה עקרונית עמוקה יותר. כמו שטיגליץ, גם אנשי קרן המטבע ממהרים להבהיר שהניתוח שלהם הוא כלכלי. הם לא פועלים בהכרח בשם חזון של חברה צודקת יותר, אלא פשוט בודקים את המציאות הכלכלית. והמציאות היא כזו שבה אי־שוויון פוגע בצמיחה מתמשכת. "זו תהיה טעות להתמקד בצמיחה ולהניח שאי־השוויון ידאג לעצמו", הם כותבים, "ולא רק מפני שאי־השוויון עשוי להיות בלתי רצוי מבחינה אתית, אלא גם מפני שהצמיחה שתתקבל תהיה נמוכה ולא בת־קיימא".

 

על המסר הזה, שאותו החוקרים מנסחים בזהירות אקדמאית ובהסתייגות, חזרה באופן ברור הרבה יותר גם יו"ר קרן המטבע כריסטין לגארד: "אם לא מתמודדים איתה בזהירות, לעלייה באי־השוויון יכולות להיות השפעות מסוכנות. היא יכולה לחתור תחת היציבות הכלכלית, החברתית, ואולי אפילו תחת היציבות הפוליטית. היא יכולה לפרום את המרקם שמחזיק את החברה יחדיו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x