ברץ' נגד ברץ': הקרב המלוכלך על נעל הסירה השטוחה
מעצבת האופנה טורי ברץ' מנהלת מאבק משפטי מר מול הגרוש שלה כריס, שהשיק מותג מתחרה ולטענתה גנב ממנה דגמים. הפרקליט של כריס: "לחברת טורי ברץ' אין מונופול על נעלי סירה". הפרקליט של טורי: "סי.וונדר היא חברה מעתיקנית"
"שני הצדדים יופתעו בוודאי לדעת שעיצוב בגדים בצבעים בהירים הוא לא בדיוק פורץ דרך". זה היה המסר שביקש להעביר השופט ליאו סטריין לפרקליטיהם של כריס (59) וטורי (46) ברץ', בדיון שנערך בנובמבר האחרון בביהמ"ש בדלאוור לקביעת תאריך היעד להצגת טענותיהם ההדדיות. ההארה הזו הנה, נכון לעכשיו, ההתפתחות האחרונה בדרמה שמסעירה את סצנת האופנה האמריקאי. דרמה שמערבת הרבה מאוד כסף - 2 מיליארד דולר ליתר דיוק - ומעט מאוד אופנה.
מעטים בארה"ב לא מכירים את השם טורי ברץ': מותג האופנה הפופולרי של המעצבת הבלונדינית והזוהרת שהצליחה לסחוף עדת מעריצות, והבולטות שבהן: אופרה ווינפרי, קמרון דיאז, ג'ניפר לופז וגווינת' פלטרו. אולם רק בודדים יודעים כי מאחורי סיפור ההצלחה מסתתר סכסוך מכוער בין בני זוג. העלילה החלה להירקם ב־1997 עם נישואי טורי רובינסון, אז יחצנית בתחום האופנה; וכריס ברץ', בעל קרן הון סיכון, קשיש ממנה ב־13 שנה, שקידם עשרות מותגי אופנה. בני הזוג התגוררו בניו יורק, הולידו שלושה ילדים שהצטרפו לשלוש בנותיו של כריס מנישואיו הראשונים, וכבשו בסערה את סצנת חיי החברה של העיר. ב־2004 החליטה טורי לממש את אהבתה לאופנה ולייסד מותג שיישא את שמה. ממטבח ביתה המהודר בבניין פייר המשקיף לסנטרל פארק, ובעזרת תמריץ קטן של 2 מיליון דולר שקיבלה מבעלה ("ההון הראשוני היה כולו שלי, לא משנה מה יגידו", סיפרה באחרונה ל"ואניטי פייר") גיבשה טורי צוות עובדים והחלה לעצב את הבגדים ואת הקונספט של המותג, שלדבריה "שילב בין הכפר האנגלי לאופנה הספורטיבית האמריקאית".
טורי ברץ'. "כפר אנגלי וספורטיביות אמריקאית" צילום: בלומברג
החנות הראשונה נפתחה בשכונת נוליטה הטרנדית שבמנהטן, והציעה אופנה עילית במחירים סבירים ומעלה. האסטרטגיה הזו הוכיחה את עצמה, וכיום נאמד שווי המותג ב־2 מיליארד דולר והוא מונה 82 סניפים ברחבי העולם כמו גם פעילות מקוונת ענפה. ב־2013 מתכננת טורי לפתוח 35 סניפים חדשים, בין השאר בסין, בסינגפור, בגרמניה ובברזיל.
אולם בעוד שעסקיה שגשגו, יחסיה עם בעלה הידרדרו וב־2006 היא יזמה גירושים. עד 2011 נראה היה כי השניים שומרים על חזית עסקית אחידה, שכן כריס המשיך לכהן כחבר דירקטוריון והחזיק בנתח של 28.3% מהחברה, זהה לזה של טורי. אולם באותה שנה מראית העין התפוררה, כאשר כריס החליט לצאת לדרך עצמאית והקים מותג אופנה מתחרה בשם סי.וונדר. עם השקת המותג זעק לשמים הדמיון לקולקציה של טורי וקמה מהומת אלוהים. זו זלגה בחודשים האחרונים מבלוגי האופנה לעיתונות המיינסטרים, כולל כתבות עסיסיות ב"ואניטי פייר" וב"ניו יורק מגזין".
נעל הסירה של טורי (משמאל) והדגם של כריס. "אין לה מונופול"
לא בדיוק חדשנית
כאן נכנס לתמונה השופט סטריין, אשר בדיון האחרון לא טרח להסתיר את חוסר הערכתו כלפי הצדדים הנצים. כך למשל, ציין סטריין כי "כאשר טורי ברץ' צברה פופולריות, איש לא טען שהעיצובים שלה הם התגלמות החדשנות".
היוזמה הראשונית להעביר את הסכסוך מהסלון לביהמ"ש היתה של כריס, שהגיש באוקטובר האחרון תביעה משולבת נגד טורי, שלושה חברי דירקטוריון, וחברת האחזקות המקסיקנית גרופו מודלו שבבעלותה 43.4% מחברת טורי ברץ' - בגין הפרת חוזה. כריס טוען כי הנתבעים מונעים ממנו למכור את חלקו בחברה ובכך מחבלים בהתפתחות של סי.וונדר. עוד טוען
כריס, לפי מסמכי ביהמ"ש, כי לטורי לא היה כל ניסיון בעיצוב או בעסקים, בעוד שהוא גייס הון ראשוני של 10 מיליון דולר בנוסף ל־2 מיליון הדולרים שהשקיע מכספו, ויצר את הקשרים עם הספקים השונים.
בגין אלה דרש כריס פיצויים מטורי ואת הדחתה מהדירקטוריון. טורי לא נשארה חייבת והחודש הגישה תביעה נגדית שבמרכזה הטענה כי כריס ניצל את מעמדו בחברת טורי ברץ' כדי לגנוב סודות ועיצובים. לטענתה, מעבר לדמיון בעיצוב הפריטים, כריס גם גנב את עיצוב החנויות. "סי.וונדר אינה חברה פורצת דרך. סי.וונדר היא חברה מעתיקנית", נטען בתביעה.
כריס, מצדו, טוען כי הפריטים שהוא מוכר הם כה זולים, עד כי אין סיכוי שייראו אי פעם בחנויות של טורי. "אני לא מאמין שהלקוחות של טורי ברץ', שנוהגים להוציא 400 דולר על סוודר, בכלל יעיפו מבט על סי.וונדר", טען פרקליטו של כריס, אנדרו רוזמן, בראיון ל־ABC. "לחברת טורי ברץ' אין מונופול על נעלי סירה או על או צבעים בהירים", הוסיף. מנגד, פרקליטה של טורי, מארק וולינסקי, טען בפשטות בתגובה שנתן לאתר האופנה WWD: "הבחור הזה גנב מטורי ברץ'. המוצרים שלו נראים כמו המוצרים שלנו, החנויות שלו נראות כמו החנויות שלנו".
לפי ה"ואניטי פייר", אף שטורי מיהרה להאשים את הגרוש שלה בהעתקת פריטים ובמכירתם בזול, היא עצמה פעלה בשיטה דומה. כך למשל, נעלי סירה בצבע בז' שהשיקה ב־2011 ונמכרות ב־225 דולר דומות להפליא לנעלי הסירה הקלאסיות של שאנל שנמכרות מאז 1957 ב־625 דולר לזוג. כריס החל למכור השנה נעל דומה ב־98 דולר. גם בלוגו ובעיצוב החנות טורי היא לא בדיוק פורצת דרך. הלוגו שלה מזכיר את זה של חברת היוקרה הצרפתית ג'יבנשי, ואילו עיצוב החנויות - סוגיה מהותית בתביעה נגד כריס - מזכיר את סגנונן של חנויות המעצבת האמריקאית קייט ספייד.
"קטע הזוי ומגעיל"
עם זאת, לצדה של טורי מיהרו להתייצב כמה מאושיות סצנת האופנה, ובהן המעצבת דיאן פון פירסטנברג ועורכת "ווג" אנה וינטור.
"הקטע ההזוי והמגעיל הוא שכריס מחבל בעסק של עצמו בכך שהוא מעתיק דגמים. אני לא מצליחה להבין את זה", אמרה פון פירסטנברג בראיון ל"ואניטי פייר". זלזול דומה בלט באותה כתבה גם בתגובתה של תמרה מלון, בעלת מותג נעלי היוקרה ג'ימי צ'ו. "העובדה שכריס העתיק את הדנ"א של המותג טורי ברץ' מוכיחה שהוא לא חכם במיוחד, אחרת הוא היה מצליח לחשוב על רעיון יצירתי משל עצמו", אמרה.
בינתיים טורי ממשיכה ליהנות ממכירות טובות, ועבור 2012 צפויה החברה לדווח על הכנסות של 800 מיליון דולר. כריס, מאידך, שהוגדר לא פעם כקריקטורה, הודיע באחרונה כי הוא דוחה את פתיחתם של כמה סניפים חדשים.
מאז הגירושים הוא מכהן כמנכ"ל חברת קריאייטיב קפיטול, המחזיקה מלבד בסי.וונדר גם במותג האופנה של מוניקה צ'אנג - חברתו הנוכחית של כריס. בכוונתו היה להקים שני מותגים נוספים - אלקטריק לאב אנמי בעיצובה של קלי קטרון, שופטת בתוכנית הריאליטי של הדוגמנית טיירה בנקס, וקולקציה בעיצובן של בנותיו. אולם באחרונה דיווח אתר WWD כי ההשקות הללו נדחו. ההערכות הן כי הוא פשוט אינו עומד בנטל המאבק מול גרושתו.
קורבן ודאי אחד כבר יש: השופט סטריין, אשר בצעד נדיר הודח על ידי ביהמ"ש הגבוה בדלאוור ואינו מורשה לעסוק בתיק בגלל הערותיו העוקצניות בדיון האחרון. באפריל 2013 ייפגשו שוב פרקליטי שני הצדדים בביהמ"ש, ונותר רק לקוות שהפעם הם ייפלו על שופט בעל רגישות אופנתית.
