אשת סודו של מאדוף עדיין לא מבינה מה כולם רוצים ממנה

לסוניה קוהן מעולם לא היתה בעיה להגיע לברני מאדוף, יהיה זה בטלפון או בפגישה אישית. "תמיד העברתי אותה ישירות לברני, מכיוון שהוא תמיד רצה לדבר איתה", נזכרת אלינור סקיוולארי, מזכירתו האישית של מאדוף במשך 20 שנה. לדבריה, בכל פעם שקוהן הגיעה מאירופה לבקר את חברת ההשקעות של מאדוף, חיכתה לה קבלת פנים חמה בקומה ה־19 בגורד השחקים הקרוי "בניין ליפסטיק", באיסט סייד של מנהטן. "הוא תמיד סגר את הדלת אחרי שהיא נכנסה", סיפרה סקיוולארי.

במסמכים שהוגשו לבית המשפט תיאר ארווינג פיקארד, הנאמן שמונה לחברה של מאדוף, את הסיטואציה בדרך מעט שונה: בכל פעם שקוהן הביאה משקיעים עשירים מאירופה לניו יורק, "מאדוף היה מברך את קוהן בחיבוק גדול ונשיקה". סקיוולארי העריצה את הניצוץ בעיניה של היהודייה האורתודוקסית החסונה מאוסטריה, שחבשה פאה.

"היא היתה לבבית. כשהבטתי בפניה, היא נראתה כמו איזו סבתא", מספרת סקיוולארי, ומוסיפה כי "הלבוש שלה היה קצת מוזר. אני זוכרת שהיא פעם באה עם אפודה מפרווה. היא תמיד לבשה משהו מיוחד".

20 חברות רודפות אחריה

ברנרד מאדוףצילום: בלומברג

במשך 23 שנה, כשהיא פועלת בעיקר מחו"ל, היתה קוהן אשת הקשר המועדפת על בנקאים, מנהלי קרנות גידור ואנשים אמידים מחוץ לארה"ב שרצו להשקיע במוצרים הפיננסיים של ברני מאדוף. כיום עומדת קוהן בת ה־62 במוקדן של תביעות משפטיות בינלאומיות. פיקארד תובע אותה בארה"ב ובבריטניה; משקיעים הגישו נגדה תביעות אזרחיות בניו יורק; ואילו באוסטריה קרוב ל־20 חברות רודפות אחריה.

"מאדוף לא היה יכול להמשיך בהונאת הפונזי שלו לאורך זמן רב בלי סוניה קוהן", טוען טימותי פייפר, עורך דין בחברת בייקר הוסטטלר, שעומד בראש תביעת ה־19.6 מיליארד דולר שהגיש הנאמן נגדה. לדבריו, "המסמכים של מאדוף מוכיחים שהוא הודה שקוהן הזינה יותר מ־9.1 מיליארד דולר שהם כספים של אנשים אחרים להונאת הפונזי". צוות ההגנה הבינלאומי של קוהן אימץ אסטרטגיה פשוטה בת שני מהלכים: הצגת קוהן כקורבן של מאדוף והדגשת כישלון לקוחותיה בבדיקת נאותות.

המסמכים שהגיש הנאמן לבית המשפט מצביעים על כך שלפני שהתוודה מאדוף בפני בניו והסגיר את עצמו לרשויות ב־11 בדצמבר 2008, הוא השמיד מסמכים שמפרטים את התשלומים הסודיים בגובה מיליארדי דולרים שהעביר לקוהן. מאדוף ככל הנראה לא היה מודע לכך שעובד שמר עותקים ממסמכים אלה ועזר לחוקרים לשחזר אותם. מאדוף אמנם משתף פעולה מהכלא עם צוות הנאמן, אך הוא לא מספק להם מידע מועיל לגבי קוהן.

המקורבים לקוהן והחוקרים שלה מסכימים על דבר אחד: אף שהיא אשת מכירות מקסימה וחרוצה, הנכס הגדול ביותר שלה היה גישתה הבלעדית למאדוף. "היא נהגה להתקשר לברני ולהציג אותו בפני אנשים", משחזרת סקיוולארי. המשרדים של קוהן שכנו מול בית האופרה בווינה ושלושה בלוקים מלה סקאלה במילאנו, והיא גילמה את הדימוי של אשה בעלת כוח תרבותי, פוליטי וכלכלי. היא קידמה את עצמה כ"אשה האוסטרית בוול סטריט" - חותמת שבאופן פרטי כללה את גישתה לברני.

"שגרירתו של מאדוף" נולדה באוסטריה ב־1948 למשפחה ממוצא יהודי. ב־1970 היא נישאה לארווין קוהן, ועל פי התביעה שהוגשה נגדה עולה שבני הזוג ניהלו עסק ליבוא ויצוא באוסטריה לפני שעברו למילאנו בשנות השבעים. ב־1983 הם היגרו לארה"ב, וסוניה עברה את שני המבחנים מתוך החמישה הדרושים לקבלת תואר סוחרת בורסה ב־1984, והצטרפה לבנק מריל לינץ' באמצע 1985. "היא כל הזמן חיפשה אחר תוכניות שיהפכו אותה לעשירה", מתאר מכר מאותם הימים. "היא הונעה על ידי בצע כסף והכוח שמגיע עם העושר. מאדוף בטח היה עבורה כמו חלום שהתגשם".

אימפריה של קרנות גידור

בתקופת עבודתה במריל היא הופנתה למוריס "סאני" כהן, שותף של מאדוף. כשכהן הפגיש בינה לבין מאדוף, היא כבר הגדירה את עצמה כ"ברוקרית המצליחה ביותר" במריל לינץ'. היא ככל הנראה היתה יקרת ערך כל כך, עד שכהן גרף 87 אלף דולר בשנה, וסכום כולל של יותר מ־526 אלף דולר ממאדוף רק על כך שהכיר לו את הכוכבת - כך לפי הצהרה שהעניק כהן לרשות ני"ע.

קוהן הקימה את בנק מדיצ'י ב־1994 והשתמשה בשורת חברות זרות כדי ליצור אימפריה של קרנות גידור שנבנתה סביבו. עלוני השיווק של הבנק קידמו שלוש קרנות גידור, מבלי לציין שהנכסים הופקדו אצל מאדוף. העסקים שקוהן העבירה למאדוף אפשרו לו להמשיך להזרים כספים חדשים להונאתו שנים לאחר שחדר לכיסיהם של משקיעים אמריקאים עשירים, שפיתה בבתי כנסת ובמועדוני גולף יהודיים. קוהן הכניסה כל כך הרבה עסקים, עד שמאדוף ערך הסכם סודי ולפיו העניק לה מענק של 6.5 מיליון דולר בשנה. "נראה שמאדוף שילם לקוהן מתוך קרן חשאית מיוחדת שנועדה לחברי משפחה, חברים ומקורבים", מסביר עורך הדין טימותי פייפר מצוות הנאמן. קוהן שומרת על פרופיל נמוך בווינה. נהג מונית התפאר באוזניי שהוא מכיר את סוניה קוהן, עד שהבין שהוא משוחח עם עיתונאי. אין פלא שהמרגלים חשים בנוח בווינה.