ארה"ב: הישועה לגירעון המסחרי האמריקאי תגיע מסוואנה

ספינות הענק מאסיה מגיעות לנמלי קליפורניה עמוסות טלוויזיות, כפכפים, מכונות צילום, קוצצי ציפורניים, צעצועים ומוצרים רבים נוספים שנחוצים לחיים המודרניים. הן עוזבות את הנמל כמה ימים לאחר מכן, עמוסות בעיקר במכלים ריקים. במשך שנים זה היה הדימוי הבולט ביותר של מצבה הכלכלי העגום של ארצות הברית. העולם מייצר. אנחנו לוקחים.

אבל יש עוד נמל, בקצה השני של המדינה, ושם הדברים נראים אחרת. כשעומדים ברחוב ריבר בעיר הוותיקה סוואנה שבג'ורג'יה, רואים שהספינות היוצאות עמוסות יותר מהספינות הנכנסות. המטען שהן נושאות הוא פחות זוהר - מוצר היצוא העיקרי שעובר דרך הנמל הוא עיסת עץ.

מוצרים בולטים נוספים שעוברים דרך הנמל הם נייר וקרטון, חרסית, בדים וחלקי עוף קפואים - בעיקר רגלי עופות, שחביבים על אכלני הגורמה הסינים. "אנחנו שולחים חומרי גלם למדינות זרות, ובתמורה, באופן כללי, אנחנו מקבלים מוצרים מוגמרים", אומר ג'ון טרנט, מנהל התפעול ברשות הנמלים של ג'ורג'יה, המפעילה את הנמל בסוואנה ונמל קטן יותר בברונסוויק, שמתמחה במכוניות ומתכות. מה שיוצא שוקל יותר, אבל לא תמיד שווה יותר.

ועדיין, משהו משמעותי קורה בסוואנה. "אני חושב שהוא יהפוך לנמל השני בגודלו בארה"ב בעשור הקרוב", אומר חמיד מוגהדאם, שהחברה שלו, AMB פרופרטי, מחזיקה ומפעילה מתקני הפצה ליד נמלים ושדות תעופה בעולם.

יכולתה של סוואנה למצוא איזון בין יבוא ליצוא היא המפתח לצמיחתה המהירה. בעלי הספינות מעדיפים ספינה מלאה על פני ספינה ריקה. סוואנה היא יצואנית חומרי גלם מאז סוף המאה ה-19, והאתגר הגדול שלה היה בעבר למצוא מספיק מוצרי יבוא כדי למלא את הספינות. גורמים בנמל פתרו את הבעיה באמצעות שכנוע חברות כמו וול-מארט, הום דיפו ואיקאה לנצל את הקרקעות הריקות הרבות שנמצאות ליד הנמל, משהו שאי אפשר למצוא ליד הנמלים בניו יורק או בלוס אנג'לס, כדי לבנות מרכזי הפצה, שבהם הן פורקות את הסחורות שמגיעות מעבר לים ומעבירות אותן לחנויות בארה"ב. כעת נותרת השאלה, מה עוד יכולה סוואנה לייצא.

וזו שאלה של יותר מאינטרס אזורי. ארה"ב נמצאת בבולמוס קנייה שנמשך כבר שלושה עשורים, שבהם היבוא עבר בהרבה את היצוא. הגירעון המסחרי של המדינה עמד ב-2006 על 758 מיליארד דולר - 5.7% מהתמ"ג.

עדיין לא הושגה הסכמה בוויכוח אם דבר טוב או רע, אבל בהחלט נראה שמדובר בעניין שאינו בר-קיימא. ארה"ב מממנת את הגירעון שלה באמצעות הכסף שהיא לווה מחו"ל. מתישהו המלווים הזרים ירצו לקבל את כספם בחזרה. ואף על פי שיש כמה דרכים להתמודד עם המצב, הדרך הסבירה ביותר תהיה לייצר יותר מוצרים ושירותים שהזרים ירצו לקנות.

תודות להיחלשות הדולר ולחולשה היחסית של כלכלת ארה"ב, זה כבר מתחיל לקרות. ב-2007 ירד הגירעון ל-711 מיליארד דולר, או 5.1% מהתמ"ג, והוא צפוי לרדת עוד ב-2008. הגירעון היה יכול להיות אף קטן יותר אילולא הזינוק במחירי הנפט - יבוא הנפט עמד ב-2007 על 2.4% מהתמ"ג האמריקאי.

האם ארה"ב יכולה באמת לייצר ולמכור מספיק מוצרים כדי לאזן בין היבוא ליצוא? אולי. ארה"ב היא עדיין היצרנית הגדולה בעולם. היצוא נמצא בשיא של כל הזמנים, גם במונחים דולריים (1.6 טריליון דולר ב-2007) וגם כאחוז מהתמ"ג (11.8%).

הבעיה היא שהיבוא גדל בקצב מהיר יותר במהלך השנים. ארה"ב ממשיכה לשמור על עודפים מסחריים בחלק מהקטגוריות המתוחכמות טכנולוגית והיקרות יותר, כמו מטוסים ומכונות תעשייתיות, וגם בחלק מהסחורות החקלאיות שלה. הגירעונות באים לידי ביטוי בעיקר במוצרי הצריכה, כמו ביגוד, טלוויזיות, מכוניות וכדומה.

וזה מחזיר אותנו לסוואנה. בשנים האחרונות אזור דרום-מזרח ארה"ב נהנה מפריחה במגזר היצרני. חברות זרות רבות פתחו שם מפעלים שנועדו לשרת את שוק הצריכה האמריקאי הגדול. כעת, בגלל הדולר החלש, הן פונות ליצוא. בין המוצרים שיוצאים היום מסוואנה ומברונסוויק אפשר למצוא דחפורים של JCB ומכוניות של מרצדס - שיוצרו בארה"ב - וגם מכשירי חשמל לבית, חומרי הדברה, שרפים, שטיחים ואפילו תיקי יד. עד כה מדובר בזרם דק לעומת יצוא רגלי העופות והחימר. אבל זו רק ההתחלה.