מקומיקס ישראלי ועד לפודקאסט לילדים: הפוגות קלות למלחמה בלי לצאת מהבית
סדרה מעולה עם מישל פייפר, הגרסה בערבית של "בואו לאכול איתי", הרומן הגרפי אוטוביוגרפי של שקד בשן על הפרעות אכילה ופודקאסט מיוחד לספרי ילדים בכאן. כל מה שצריך כדי לשכוח לרגע מהמלחמה
"המדיסון"
yes ,HOT וסלקום TV
"המדיסון" היא סדרה של טיילור שרידן, האחראי על היקום של "ילוסטון", אופרת הסבון שהפכה לתופעת תרבות אמריקאית עם מיליוני צופים לפרק. כמו קודמתה, גם היא מתרחשת בנופים עוצרי הנשימה של מונטנה, הפעם על גדות נהר המדיסון, עם הפקה מפוארת ושחקנים נוצצים לא פחות. ב"ילוסטון" משחק קווין קוסטנר. בסדרת הפריקוול "1923" — האריסון פורד והלן מירן זה לצד זה. ב"המדיסון" מככבת מישל פייפר, מועמדת שלוש פעמים לאוסקר, שחוזרת לתפקיד טלוויזיוני מרכזי. פייפר כאן היא סטייסי קלייבורן, ניו יורקרית שחייה מתהפכים בעקבות טרגדיה, ומוצאת את עצמה עם משפחתה בלב הטבע המונטני, רחוק מכל מה שהכירה. את בעלה מגלם קורט ראסל, כוכב שנות ה־80 וה־90 ממש כמוה. לא במקרה הפרק הראשון מוקדש לרוברט רדפורד: כמו ב"נהר זורם ביניהם" (סרטו מ־1982), גם כאן הדיג בנהר הוא מטאפורה לריפוי. האקספוזיציה של הסדרה עלולה להרתיע, היא צפויה עד כדי פרודיה אבל בהמשך אפשר לשקוע בנופים המוריקים, המים הצלולים והאווירה העכורה בתוך המשפחה.
"תפדלו אל עשא"
מכאן 33
את הגרסה בערבית של "בואו לאכול איתי" מקריין הנרי אנדרואס, שעושה את זה לא פחות מצחיק משי אביבי בגרסה העברית. הפורמט זהה: חמישה טבחים חובבים מאזורים שונים בישראל נפגשים לארוחות ערב שהם בישלו. בהדרגה הם לומדים להכיר זה את זה, ובסוף הערב הם מדרגים את הארוחות והמארחים. מי שמקבל הכי הרבה נקודות זוכה בטיול קולינרי לאירופה. העונה הזאת, השנייה במספר, מתחילה בכפרי המשולש ותמשיך לחיפה ונצרת, יפו וירושלים והגליל. סביב השולחן נחשפות תפיסות עולם וזהויות, המתח בין מסורת לקדמה, בין מקומיות לשאיפה לשינוי, ואפילו ההתייחסות לציבור הערבי בישראל אחרי 7 באוקטובר. יש משתתף טבעוני, משתתף רוחני שמתנגד לטכנולוגיה ומולו טיקטוקר עם 130 אלף עוקבים שמתעכב בהגשת המנות לשולחן כי הוא עסוק בלצלם אותן. הצופים דוברי העברית של הסדרה ילמדו לא מעט על הציבור שהוא חמישית מאוכלוסיית ישראל, וגם יגלו דבר או שניים על הקשר של קטאייף לשינקין.
"בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון"
שקד בשן
רומן גרפי אוטוביוגרפי (הוצאת יוקה ומפלצות) העוקב אחר הרגלי האכילה המצומצמים של המאיירת, שהוריה אמרו עליה בנאום בת המצווה שהיא מציירת יפה. ואוסיף יפה ממש. היא מתארת בכנות ובהומור את ההתמודדות עם האכילה, עם זיכרונות ילדות, מפגש עם פסיכולוגית, עם דיאטנית ועם גברים שונים על הדרך. הכל נעשה בליווי איורים בטושים בסגנון המוכר והאהוב של המדור שלה "שואלת בשביל חברה" בעיתון "הארץ". הרומן נקרא בחטף כי הוא סוג של חטיף, עם טעמי לוואי מכל הסוגים, מרים, נוגים וגם חרפריפים, כמו צ'ילי מתוק. אפס חומרי טעם וריח מלאכותיים או שומן רווי ודביק. הכל כאן טבעי למהדרין.
“סיפורים לעמליה"
כאן הסכתים
הפודקאסט היפה והמרגיע הזה נולד מהפרויקט המוזיקלי “שירים לעמליה” מאת טלי אבן צור וגיא לוי. בכל פרק מקשיבים לספר ילדים, ואז ילדה בת 6 בשם גוני קליין שואלת את הסופר או הסופרת כמה שאלות.
בין המשתתפים נמצאים מיטב הכותבים, כמו נורית זרחי ואתגר קרת. בפרק הראשון קוראים את הסיפור “יולנדה מיאו והפרס הגדול” מאת נטעלי גבירץ. אחר כך שואלת גוני את נטעלי למה רוב הגיבורים בספר הם בעלי חיים, והאם לה עצמה יש חתולה. התשובות שמורות בהסכת, המיועד לילדים בסביבות הגיל של גוני.

















