שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף נדל"ן אוקטובר 2012

כביש שחלמתי על פקק

כמה פעמים תזמנתם שעה וחצי, ושום דבר לא קרה? הישיבה בפקק והתהייה למה זה מגיע לנו משותפת לכל אזרחי ישראל. כתבי כלכליסט כתבו על הפקקים והכשלים התחבורתיים שמקצרים את חייהם מדי יום. הרשויות המוסמכות נאלצו להסביר למה זה קורה, ומה הן עושות כדי שלא נשב בפקק גם עוד עשרים שנה

כתבי כלכליסט 10:3124.10.12

אלוהים אדירים, אני עדיין בנתניה!

 

החלום: לעקוף את הפקקים בכביש החוף בכניסה לנתניה

 

אומרים שהדרך חזרה תמיד קצרה יותר, וכמי שחיה על הציר קיסריה־תל אביב־קיסריה האמרה הנדושה הזאת היא עבורי אקסיומה. כמה זמן לוקחת הדרך דרומה? התשובה לא השתנתה בעשר השנים האחרונות: 40 דקות מקיסריה לתל אביב. בשלב הזה בדרך כלל מורמות גבות בתהייה. "כן, אבל עליהן צריך להוסיף 40 דקות נוספות בשביל לעבור את נתניה", אני עונה, ונתקלת בדרך כלל במבטי אהדה והבנה.

 

למה לוקח 40 דקות רק כדי לעבור את נתניה? התשובה היא כנראה ככה, כי לטבע יש חוקים משלו. עד מחלף נתניה הכביש זורם. אחרי פולג יש קצת עומס ברבין - אבל זה נסבל. רק בנתניה העולם עומד מלכת. נדמה שמיום סלילתו נמצא קטע הכביש בין נתניה לפולג בטיפול הרשויות. הרי בדרום מזרח אסיה, ובייחוד בסין, מקימים מקטעי כביש רב מסלוליים תוך מספר שבועות. אצלנו נראה שמקבלי ההחלטות עומדים איתי בפקק בנתניה, והתכנון ההנדסי נעצר מלכת.

 

מצד שני, אולי יש למדינה אינטרס שנעמוד בפקק. הרי במהירויות נמוכות, של עשרה קמ"ש, אין תאונות דרכים. כך, בקלות בלתי נסבלת, הגעתי פתאום למסקנה הפוכה. הכל בסדר, זה לא נורא לעמוד 40 דקות בפקק, ואולי כדאי שאקח את דבריי בחזרה. אז מה אם הסינים בונים כבישים במהירות? פה זה המזרח התיכון. בעיניים מצועפות, אחרי שמיציתי כל דרך אפשרית להעביר את זמני עד ליעד, אני מסתכלת ימינה ושמאלה, ולהפתעתי מגלה משהו מדהים: אני עדיין בנתניה.

 

תגובת הרשויות

 

מהחברה הלאומית לדרכים נמסר:

 

"עומסי התנועה והפקקים באזור נתניה זוכים לתשומת לב של מיטב המוחות בתחום תכנון הכבישים בישראל. הבינוי העירוני ומערכות התשתית אינם מאפשרים סלילת כביש עוקף נתניה, ועל כן מבוצעים פתרונות להפחתת העומס בכביש. בשנים האחרונות מתנהלים דיונים רבים, חלקם בבית המשפט, סביב הסוגיה האם לסלול כביש עוקף/מקביל לכביש 2 או להרחיב את הקיים - ולכל אחת מהחלופות שלל מתנגדים ותומכים.

 

"החברה הלאומית לדרכים, בסיוע אנשי תכנון ויועצים משפטיים, פועלת במטרה להוציא לפועל פתרונות להקלה על התנועה: בקטע שבין מחלף פולג לצומת הסירה, מבוצע ניסוי ראשון מסוגו להפעלת נתיב תחבורה ציבורית על השוליים, במטרה לחברו בעתיד לדרך נמיר בתל אביב.

 

הקטע בין מחלף פולג למחלף שמריהו נמצא בביצוע, והוא מיועד לסיום באוקטובר 2012. הקטע בין מחלף שמריהו למחלף הסירה נמצא בתכנון מפורט, ובקטע בין שפיים לווינגייט מבוצע תכנון מוקדם של הוספת נתיב בכל כיוון. בין פולג לצומת אינשטיין (רחוב עתידי חדש באחריות עיריית נתניה) קיים תכנון ראשוני של סלילת דרכי שירות לצד הכביש. בין מחלף נתניה למחלף חבצלת השרון מתוכננים הוספת נתיב נסיעה לכל כיוון, הוספה ושדרוג של רמפות במחלף חבצלת והכנת צומת לחיבור רחוב איינשטיין בנתניה. הפרויקט החל בנובמבר 2011 והוא מתוכנן להסתיים בתוך 30 חודשים".

 

יקי פרלשטיין, המפקח על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז של משרד התחבורה, מוסיף:

 

"מבלי להיכנס לבעייתיות שיצירת כביש עוקף תיצור כיוון שנצטרך להיכנס לשטחי שמורת נחל פולג, אם רוצים רביזיה בכבישים באזור צריך לעשות אותה ברמה הארצית, ולא ברמה של נתניה בלבד. יש כיום שלושה כבישים מרכזיים באזור זה: כביש 2, כביש 4 וכביש 6, ולא יהיו עוד כבישי אורך נוספים. זו תהיה טעות לצופף אותם, מאחר שאזור נתניה הוא בין האזורים הצפופים במדינה.

 

"קיימת תוכנית לשדרוג והרחבה של כביש 2, ראשית לאורך נתניה - ממחלף חבצלת ועד פולג - מה שבתקווה יקל על המצב הנוכחי במקום. במקביל מתקיים מאמץ לתת תשובות במסגרת התחבורה הציבורית: בקרוב יחל ניסוי רשמי של נסיעה בתחבורה ציבורית על שולי הכביש בין השעות 9:00-6:30, שיתחיל בפולג וימשיך בשלב הראשון עד לכפר שמריהו. התקווה היא שהנוסעים במכוניות הפרטיות יקנאו בנוסעי התחבורה הציבורית ויחליטו להשתמש בה".

 ענת ציפקין

 

ובלבה פקקים

 

החלום: לעקוף את הפקק בין הר הצופים למרכז ירושלים

 

מה בסך הכל רציתי? להגיע באוטובוס - לפעמים, כשהתמזל מזלי אז באוטו - בקו ישר מקמפוס הר הצופים למרכז ירושלים. לכיכר צה"ל למשל, או, אם ממש הרגשתי אמיץ, לרחוב המלך דוד בואכה המושבה הגרמנית. באמת שלא מדובר בדרך ארוכה. אבל המקטע הזה של כביש 1, המחבר בין העיר המזרחית לשעבר לחלקה המערבי, גבר בכל פעם מחדש על כל חוק סטטיסטי ועקומת פעמון. תמיד היה בו פקק אינסופי שגרם לנסיעה להימשך לא פחות מנצח.

 

 

הפקק בציר 1 בירושלים. רוצים למרכז הפקק בציר 1 בירושלים. רוצים למרכז צילום: מיקי אלון

 

אז נכון, פעם זה היה מפני שהכביש "פשוט צר", אחר כך זה היה בגלל "חפירות הרכבת הקלה", ולאחר מכן זה היה בגלל "תקופת ההסתגלות לרכבת הקלה". התירוצים ותנאי השטח השתנו, אבל הפקק נשאר אותו פקק. בכל פעם כשישבתי באוטובוס הצפוף, התפללתי ופניי אל המזרח שמישהו יחצוב מנהרה או יקים נתיב נפרד לתחבורה ציבורית, שיקצר את המקטע האומלל הזה ויאפשר לסטודנטים ולכל מי שגר בצפון־מזרח בירת ישראל להגיע למרכז העיר ובחזרה ממנה בלי להצטער על הרגע שבו הם יצאו מהבית. ולא, כשאתה ממש ממהר, הרכבת הקלה המזדחלת על גחונה בעצלתיים ומאלצת אותך להחליף לאוטובוס כדי להגיע לרחביה או לטלביה היא לא בדיוק הפתרון האידיאלי.

 

תגובת הרשויות

 

דידי הרשקוביץ', חבר מועצה ומחזיק תיק תחבורה וחניה בעיריית ירושלים, מסביר:

"כביש 1 (בר־לב) המחבר בין הגבעה הצרפתית למרכז העיר הוא עורק ראשי המוביל תנועת רכבים בתוך העיר, אך צריך לזכור שהוא 'נהנה' גם מתנועת רכבים אשר היעד שלהם הוא לא בהכרח העיר ירושלים, כמו תושבי מעלה אדומים, תושבי הגוש ותושבי מטה בנימין המשתמשים בו כדי לצאת מירושלים ולחזור בחזרה אל ביתם. כל אלה יוצרים עומס גדול על הכביש.

 

"סל הפתרונות הקיימים והעתידיים לעומסים המדוברים מתחלק לשני חלקים עיקריים: הראשון הוא יצירת מסלולי נסיעה רציפים, המאפשרים הזרמת תנועה מהירה יחסית ללא רמזורים, כמו כביש בגין דרום שנפתח לתנועה ב־1998 וכיום נעשות עבודות להארכתו לכיוון שכונת גילה וכביש המנהרות; הפרדה מפלסית בצומת רמת אשכול־כביש 1; מנהרת צה"ל היוצרת הפרדה מפלסית מתחת לרחוב יפו; פתיחת המנהרה של מעלה אדומים (בסמוך לאוניברסיטה העברית), המזרימה תנועת רכבים ישירות אל מחוץ לעיר ללא מעבר על כביש 1; הפרדה מפלסית עתידית בצומת הגבעה הצרפתית שתעודד תנועה מכיוון זה במקום להיכנס לכביש 1; ופתיחת כביש 20 בתחילת 2013, שתסיט חלק משמעותי מהתנועה שיוצאת מצפון העיר ישירות לכיוון כביש בגין, במקום לכביש 1.

 

"פתרונות נוספים קיימים בדמות שיפור תחבורה ציבורית וסלילת כבישים: במזרח העיר מבוצעים ומתוכננים כמה כבישים שעם סיום הביצוע ימשכו חלק מהתנועה אליהם, כגון דרך ואדי ג'וז שנמצאת כרגע בביצוע ותהיה מוכנה בעוד כשנה. כמו כן, בתכנון עתידי נמצאים הקו השני והשלישי של הרכבת הקלה שימשכו יותר נוסעים, מה שיקל עוד יותר על התנועה".

 ארז רומס

 

חיים אחרי הרצליה

 

החלום: להאריך את איילון צפון

 

פעם חשבתי שעיר שאינה מחוברת ישירות לנתיבי איילון היא סוג של פריפריה. מאז שעברנו מהרצליה לצורן אני כבר די בטוח שזה נכון. מהרצליה יורדים תוך דקות לעמוד השדרה המרכזי של התנועה בדרך לתל אביב — איילון דרום. בשנים האחרונות אפשר גם לזרום איתו בלי רמזורים עד לבת ים, ראשון לציון ודרומה מכך. קטע הכביש הזה נחנך בתקופת כהונתו של אריק שרון כראש הממשלה. לשרון, כנראה עוד מימי הצבא, תמיד היתה חיבה לגזרה הדרומית, אלא שבדרך נשכחה הגזרה מצפון.

 

 

סוף האיילון. שכחו את הצפון סוף האיילון. שכחו את הצפון צילום: אוראל כהן

 

"נתיבי איילון יוארכו צפונה עד אחרי נתניה בהיקף מתוכנן של 1.6 מיליארד שקל", בישרו הכותרות ביולי 2005. אלא שמאז איילון צפון הוארך במעט, רק עד ליציאה לרחוב הבריגדה היהודית בצפון הרצליה. גם כאן הנסיעה מתאפשרת רק מזרחה - לתוך הרצליה ולכיוון רעננה, ומי שרוצה להמשיך צפונה צריך לרדת מאיילון עוד קודם, במחלף גלילות או במחלף שבעת הכוכבים, ולהתחבר שם לפקקים של כביש החוף. בכל פעם כזו, כשאני נאלץ לרדת מאיילון בשלב כה מוקדם בדרך הביתה, אני מתעצבן מחדש - איך תמיד מפלים את הצפוניים? לא מגיע גם לנו עוד כמה דקות של איילון ביום?

 

תגובת הרשויות

 

מהחברה הלאומית לדרכים (מעצ) נמסר בתגובה:

 

"במסגרת העבודות לסלילת כביש 531 מקודמת גם תוכנית להארכת כביש 20 צפונה, והוא עתיד להתחבר לכביש 2 בקטע שבין שפיים ליקום. ביצוע הקטע האמור יבוצע במסגרת שני מכרזים שהחברה הלאומית לדרכים תפרסם כחלק מפרויקט 531. גם פרויקט BRT בשרון עתיד לשפר באופן ניכר את התנועה האזורית".

 

יקי פרלשטיין, המפקח על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז של משרד התחבורה, מוסיף:

"איילון צפון ימשיך עוד צפונה, הוא למעשה יתלכד עם כביש 531 ושניהם יגיעו לשפיים. יש החלטה כרגע שלא להמשיך את איילון אחרי שפיים אלא לאחד אותו שם עם כביש 2, אחרת גוש דן לא יהיה מסוגל לקלוט את כמות כלי הרכב שתגיע ממנו מדי יום".

 עמיר קורץ

 

 

500 המטרים הארוכים בחיי

 

החלום: לא להיתקע בצומת רעננה

 

שעת בוקר, בדרך לעבודה. לא משנה איך מתמרנים בתוך כבישי כפר סבא, כל הדרכים מובילות לפקק התנועה לפני היציאה לצומת רעננה דרום. מאז שהחליט מי שהחליט שהכניסה לאזור ההייטק תתבצע דרך הירידה למחלף, הנסיעה ברחוב טשרנחובסקי בכפר סבא בואכה תל אביב הפכה ל־500 המטרים הארוכים בחיי.

 

בקצה הרחוב, ממש לפני הירידה למחלף, ממתין לו קטע הכביש הקצר שמהווה את שורש הבעיה: 100 המטר בין השלט "ברוכים הבאים לכפר סבא" ולבין בניין בזק דורשים ממך להפגין יכולות ניווט וניצול הזדמנויות מרשימות בין שלל החסימות וכלי הרכב שעומדים במרכז הכביש. בין הנהגים שמבקשים לפנות שמאלה לכיוון הוד השרון והאוטובוסים ומוניות השירות שחוסמים את שני הנתיבים הימניים של רעננה משתחלים להם עובדי ההייטק. ההייטקיסטים מנסים לעקוף את רכבי התחבורה הציבורית ולפנות ימינה, אל מקום עבודתם, ובדרך חוסמים לחלוטין את הנתיבים לתנועה ישר, בהם מקללים נהגים מיואשים כמוני, שרק רוצים להגיע לפקק המיוחל של כביש 4 דרום.

 

בהחלטה אחת, פשוטה, בלי בנייה ובלי עבודות תשתית, אפשר להזיז את כל התנועה אל מתחם ההייטק ואת התחבורה הציבורית מהקטע הזה, ולהעביר אותם 100 מטר מזרחה - מעבר לתחנה המרכזית אל רחוב הפנינה, כפי שהיה עד לפני שנים מעטות. מהלך כזה, או פתרון אחר דומה לו, יקצר לי ולמאות רבות של נהגים את היציאה מהעיר ויאפשר לנו להתחיל את יום העבודה רק טיפה יותר רגועים. מי ירים את הכפפה?

 

הפקק בצומת רעננה. יכולות ניווט וניצול הזדמנויות הפקק בצומת רעננה. יכולות ניווט וניצול הזדמנויות צילום: אוראל כהן

 

תגובת הרשויות

 

מהחברה הלאומית לדרכים (מעצ) נמסר בתגובה:

"הפתרון ל'העלמת' הרמזור ברעננה מרכז מחייב את הקמת המפרדה המפלסית במפגש של כביש 4 עם רחוב אחוזה - כביש 402. החברה הלאומית לדרכים מקדמת את הקמת המחלף במסגרת תוכנית תת"ל (תשתית לאומית) 43, ורק לאחר השלמת התוכנית הסטטוטורית ניתן יהיה להקים את המחלף.

 

"עד אז, החברה פועלת למציאת פתרונות מקומיים לשיפור המצב ככל הניתן, באמצעות שינוי זמני האור הירוק ברמזור או באמצעות מציאת פתרונות תנועתיים חלופיים כמו ביטול הפניות שמאלה בשעות הבוקר (ועל ידי כך שחרור העומס בכביש 4 ומתן זמן גדול יותר ליתר התנועות היוצאות מהיישובים)".

 

יקי פרלשטיין, המפקח על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז של משרד התחבורה, מוסיף:

"הפתרון ברעננה מרכז יבוא במסגרת כביש 531, שכבר יוצא לדרך (כביש חדש שיוגבה מעל כביש 4 הקיים במחלף תלת מפלסי - ר"ב). יש פתרון מתוכנן, וכרגע זה עניין של סדרי עדיפויות".

ליאור באקאלו 

עד מתי נרד להגנה?

 

החלום: תחנת רכבת בלה גארדיה

 

במשך 30 מתוך 32 שנותיי התניידתי בעולם בתחבורה ציבורית בלבד. מדובר במשימה לא קלה בכלל למי שגדלה בשכונת יד אליהו שבדרום תל אביב והתגוררה בה עד גיל 21.

 

הרכבת חולפת מתחת לגשר לה גארדיה. חוזרים לזירת הפשע הרכבת חולפת מתחת לגשר לה גארדיה. חוזרים לזירת הפשע צילום: עמית שעל

 

מי שיבדוק את מספר קווי האוטובוס שנעים על ציר לה גארדיה או משה דיין יחשוב ודאי שמדובר גן עדן תחבורתי. למרות זאת, המציאות מוכיחה כי התניידות בתחבורה ציבורית לתושב לא ממונע היא אחת מהבעיות הקשות של השכונה. הבעיה מתחילה ונגמרת בקווי אוטובוס בעלי מסלולים ארוכים. קו 7, למשל, הוא הקו היחידי שמחבר את השכונה לרמת אביב, רק שהוא עובר כמעט דרך כל הרחובות הראשיים בעיר. אם בחרת להשתמש בו בשעות העומס תאלץ להביא בחשבון חצי שעה המתנה (לפחות) ועוד שעה נסיעה (לפחות). גם נסיעה קלילה לדיזנגוף סנטר או רחוב אבן גבירול בקו 11 או 9 (היום לאחר הרפורמה השתנה מספרם) ארכה בין 40 דקות לשעה כולל המתנה. במונית, אגב אפשר להגיע לאותם היעדים בעשר דקות. בקיצור — מתסכל.

 

לפני חמש שנים, אחרי כמה שנים של שיטוט בין דירות שכורות במרכז העיר, חזרתי לזירת הפשע, לדירה הסמוכה לציר לה גארדיה. חיפשתי דרך מהירה לנוע בה בכל בוקר מדרום העיר לעבודה בצפון העיר. גיליתי את תחנת הרכבת ברחוב ההגנה (שנפתחה בשנת 2002), והתחלתי לשלב בין נסיעה באופניים לתחנה לנסיעה ברכבת.

 

אחרי כמה נסיעות ברכבת התחלתי לתהות מדוע לא תוכננה תחנה נוספת על ציר לה גארדיה. הרי קו הרכבת מגיע מתחנת ההגנה לתחנת עזריאלי על נתיבי איילון, אבל הוא פשוט פוסח על מחלף לה גארדיה. תחנת רכבת במחלף זה או בסמוך אליו היתה הופכת את חייהם של תושבי יד אליהו להרבה יותר נוחים, בייחוד היום עם הוספת תחנות התל אופן שפזורות בכל העיר. בנוסף מסביב למחלף לה גארדיה מקודמות כיום כמה תוכניות פינוי בינוי ענקיות, שיוסיפו עוד אלפי תושבים לשכונה, ומגדלי משרדים שנבנים בימים אלה יביאו לזרימה נוספת של עובדים בשעות העומס.

 

תחנת רכבת נוספת היתה מחברת את השכונה עם אוניברסיטת תל אביב, מגדלי עזריאלי וציר ז'בוטינסקי. אם תקום תחנה כזו, בעלי ואני נהיה הראשונים להשאיר את כלי הרכב שבו אנחנו חולקים כיום בחניה ליד הבית. ביד אליהו יש עוד 19 אלף תושבים, אני בטוחה שאחוז גבוה מהם ישמחו לעשות את אותו הדבר.

 

תגובת הרשויות

 

מרכבת ישראל נמסר בתגובה:

"מכיוון שהמרחק בין מחלף לה גארדיה לתחנת תל אביב ההגנה הנו כ־600 מטר בלבד; מכיוון שמרחק התאוצה והבלימה של הרכבת גדול; מכיוון שבעיר תל אביב קיימות 3 תחנות רכבת באזורים מרכזיים, והעיקר — מכיוון שאנחנו מפעילים רכבת כבדה ולא רכבת קלה (שתוקם בשנים הקרובות), לא קיים תכנון לתחנת רכבת במחלף לה גארדיה" .

 

יקי פרלשטיין, המפקח על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז של משרד התחבורה, מסביר:

 

"השאלה כאן לדעתי היא לא מדוע לא קיימת תחנה בלה גארדיה אלא מדוע לא קיימת תחנה על יצחק שדה, כיוון שלה גארדיה כבר קרוב מאוד לתחנת ההגנה, ויצחק שדה עוד נמצא איכשהו באמצע הדרך בין השלום להגנה. בתיאוריה מסומנת ביצחק שדה תחנה, אבל ככל שאנחנו מוסיפים תחנות, כך אנחנו פוגעים בשירות של הרכבת מבחינת משך הנסיעה. לרכבת כבדה לוקח הרבה זמן להאיץ או להאט, כך שבמקרה של תחנה נוספת היא תוכל להגיע גם למהירות של 20 קמ"ש בתוך העיר.

 

"בתכנון עתידי של הרכבת תהיה הפרדה: שני קווים שייסעו במקביל בשתי מסילות מקבילות, קו אחד אקספרס וקו נוסף שיעצור בכל תחנה. ברגע שנוכל להשתמש ברכבת חשמלית בקווים הפרבריים, שתוכל לפתח מהירות נסיעה גבוהה בזמן קצר יחסית, תהיה אפשרות להוסיף עוד תחנות. רכבות אלו יוכלו לתת שירות מקומי יותר, אבל עוד חזון למועד".

שירלי ששון־עזר

 

הוויה דולורוזה בדרך לאיילון

 

החלום: כל דבר שיעקוף את רחוב הרב קוק בהרצליה

 

ביום רביעי אחד בספטמבר האחרון היתה לי פגישה בשעה תשע וחצי בתל אביב. לא לקחתי סיכונים מיותרים. הפצתי את הילדים לבית הספר ולגן, ובשמונה וקצת כבר הייתי בדרך. כלל האצבע הוא שבבוקר לוקח שעה להגיע מהרצליה לתל אביב (בערב זה 20 דקות כמובן), והוספתי מקדם ביטחון לתקלות לא צפויות (תמיד יש כאלה). תיאורטית, הייתי אמורה להקדים ברבע שעה בערך - מספיק זמן לקפה שלפני.

 

הפקק בהרצליה. עיר במצור הפקק בהרצליה. עיר במצור צילום: אוראל כהן

 

רק שבאותו בוקר "מגדל" קיימה אירוע לעובדים באצטדיון העירוני של הרצליה, שיושב על הצומת הכי עמוס בעיר, שאליו מתנקזים בנסיעה אטית נהגים מרוטי עצבים מרעננה ומרחבי הרצליה, במאמץ נחוש לכבוש את הירידה לאיילון. כמעט שעתיים ביליתי ברחוב הרב קוק, שראוי יותר לשם הרב פקוק, הוויה דולורוזה שדרכה אפשר לצאת לאיילון, לכביש החוף או לאזור התעשייה. בסופו של דבר הגעתי לפגישה בעשר וחצי - בערך שעתיים וחצי אחרי שיצאתי וחצי שעה לפני שהיא היתה צריכה להסתיים.

 

מובן שזה מקרה קיצוני ויוצא דופן, אבל מה שבאמת יוצא דופן הוא שהרצליה היא עיר במצור. כמו במלכוד 22, כל תעלול וניסיון התחמקות יחזירו אותך לאותו פקק ויוציאו ממך את החשק להמשיך את היום. צריך הרבה כוח רצון להמשיך לעמוד בפקק, יום אחרי יום, ולא לעשות פרסה ולחזור הביתה. מה שגרוע באמת הוא שלא רואים פתרון באופק, אבל בנייה חדשה לאורך הצירים העמוסים האלה, שתעיק עליהם רק יותר, יש בשפע. למזלי, אני עובדת מהבית.

 

תגובת הרשויות

 

יקי פרלשטיין, המפקח על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז של משרד התחבורה, מסביר:

 

"אנחנו מודעים לבעיה, ואני יכול לשער שהיא רק תחריף עם פיתוח צפון תל אביב. במקום קיים מחלף שלא ממש מצליח לתפקד, ואנחנו מחפשים פתרונות לעניין. יש לנו תוכנית שתמומש בשנתיים הקרובות לקו אוטובוס שייקרא BRT — Bus Rapid Transit — שיכלול המשך ציר של קו 29 ויחבר את כפר סבא, רעננה והרצליה. לקו הזה יהיה נתיב אקסקלוסיבי שיוכל לתת שירות מועדף לנוסעים בין מזרח למערב, וגם להתחבר דרומה. במקביל, אנחנו נערכים לציר העדפה לתחבורה ציבורית גם לאורך כביש 2 מדרך נמיר ועד צומת חולון".

 

סגן ומ"מ ראש עיריית הרצליה, יהונתן יסעור, מוסיף:

 

"במסגרת תוכנית ה־BRT יתבצע טיפול ברחוב הרב קוק, ובמסגרת תוכנית גליל ים החדשה מתוכנן במקום מעקף, חלופה שתיתן מענה לחלק גדול מהתנועה. לוחות הזמנים לשתי תוכניות אלו הם לטווח הארוך. כרגע, במיידי, אין לנו פתרון חוץ מלעבור לתחבורה ציבורית".

 קרן צוריאל־הררי

להיכנס לרמת גן, אבל לעולם לא לצאת

 

החלום: שמחלף אם המושבות יאפשר גם נסיעה צפונה

 

כדי לגור ברמת גן אתה צריך להיות ממש טוב בלשקר לעצמך. אתה צריך לשקר לעצמך שיום יבוא וכל הזקנים ברחוב יהפכו לזוגות צעירים וערך הנדל"ן ירקיע שחקים, שעוד מעט יבנו לידך גן עירוני, שתכף בונים רכבת תחתית ברחוב ז'בוטינסקי, שיום אחד גם ליד הבית שלך יבנו איזה בית קפה נחמד או איזה בר. אבל מה לעשות, היתרון היחיד של רמת גן הוא שהיא קרובה להכל, אך לכשעצמה היא סוג של כלום.

 

מחלף אם המושבות. אין יציאה לכפר סבא מחלף אם המושבות. אין יציאה לכפר סבא צילום: אוראל כהן

 

כל סוג של שיפור תחבורתי, כזה שנותן לך לצאת מהעיר מהר יותר ולהגיע למקומות אחרים, הוא שיפור מיידי במצבך. ערב אחד, כשחזרנו מחברים שגרים בכפר סבא, נזכרתי במחלף אם המושבות החדש שנפתח ממש לא מזמן. אמרנו לעצמנו "יאללה, חיים פעם אחת. במקום כל הרמזורים שבין הכפר הירוק לקניון איילון ניסע במחלף החדש". האמת, היה מרגש. הגענו מכפר סבא הביתה ב־20 דקות.

 

ביום שבת, כשנסענו שוב לבקר את אותם חברים, לקחנו את הזמן בסבבה. ידענו שהמדינה פרגנה לנו דרך קלה ונוחה לפרוץ מרמת גן החוצה. אבל כשהגענו למחלף החדש הבנו שאין מנוס מנסיעה ישר לתוך פתח תקווה, ושאין שום דרך להגיע בעזרת המחלף מרמת גן לכיוון כפר סבא, אף על פי שהדרך ההפוכה, כאמור, אפשרית לגמרי. הבוקר האידילי קרס כמו מגדל קלפים. אני התחלתי לקלל את הממשלה, הילדה התחילה לבכות, ואנחנו עשינו את דרכנו מבוישים חזרה אל הכפר הירוק. למה בונים מחלף שאפשר להיכנס איתו לרמת גן אבל לא לצאת?

 

תגובת הרשויות

 

יקי פרלשטיין, המפקח על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז של משרד התחבורה, מסביר:

 

"בעתיד יהיה לכך פתרון, עוד לא הגענו לשם. אנחנו כרגע בדיונים איך לעשות את זה. בשלב ראשון, התכנונים יעסקו בביצוע חיבורים אלו גם לכיוון צפון. אנחנו מודעים לחשיבות של העניין הזה".

 

מחברת נתיבי איילון שתכננה וביצעה את המחלף, נמסר:

 

"נתיבי איילון היא חברה שמבצעת פרויקטים במיליארדי שקלים, אבל אך ורק על ידי תוכניות שאושרו על ידי הגורמים הרלבנטיים".

 גיל קליאן

 

 

איך יוצאים מחיפה?

 

החלום: כביש נוסף שירד מהכרמל

 

אחת העקיצות הפופולריות הנוגעות לתרדמתה המתמשכת של חיפה היפה היא שהדבר הכי טוב בה הוא היציאה לתל אביב. אולם גם לעקיצה הזאת אין ממש אחיזה במציאות: לא כל כך פשוט לצאת כיום מחיפה.

 

 

דרך פרויד בחיפה. טורי מכוניות מזדחלות אל הדרך דרך פרויד בחיפה. טורי מכוניות מזדחלות אל הדרך צילום: זהר שחר

 

לתושבי העיר השלישית בגודלה בישראל, החיים ברובם על רכס הכרמל, יש כיום שלושה כבישים פתלתלים בלבד המובילים אותם מההר אל מבואותיה הדרומיים של חיפה. זה המקום שבו נמצאים חופי הרחצה, מרכז ההייטק העירוני (מת"ם) ותחנת האוטובוס המרכזית, שם נבנה בימים אלה אצטדיון סמי עופר המפואר וכן, שם גם נמצא כביש החוף המוביל לתל אביב. משמעות הדבר היא שבכל בוקר וערב באמצע השבוע שזורים רחובותיה של חיפה בטורי מכוניות המזדחלות בתוך השכונות אל עבר צירי התנועה המרכזיים המובילים אל אחד משלושת הכבישים - דרך פרויד, דרך הים או דרך צרפת.

 

כבר שנים שבוחנים סלילה של כבישים נוספים שיקלו על העומסים ויובילו את התחבורה מן ההר לים, בשכונת כבביר או בכרמליה השקטה. התושבים כצפוי מתנגדים בשל החשש הלגיטימי מפגיעה באיכות החיים. אפשרות אחרת שעמדה על הפרק היתה הקמתו של כביש שיחבר בין שכונת היוקרה דניה לשכנה טירת הכרמל ומשם אל כביש החוף, אך אופציה זו נפסלה על הסף גם כן.

 

תושבי דניה, המגנים על עצמם כיום בעזרת חברת שמירה פרטית המפעילה מחסום אלקטרוני בכניסה לשכונתם, מעולם לא רצו לראות את תושבי העיר השכנה לצדם. טירת הכרמל, אגב, נמצאת במרחק של עשרות מטרים בלבד, כך שכביש מחבר כזה לא היה עולה הרבה. במקום זאת מעדיפים כנראה תושבי דניה לעמוד דקות ארוכות בפקק ביציאה מן השכונה, המוביל לפקק בדרך ליציאה מהעיר, שמוביל לפקק בכביש החוף. מבחינתם, העיקר שצביון השכונה לא ייפגע.

 

תגובת הרשויות

 

דובר חברת יפה נוף, עופר עמר, מסביר:

 

"מנהרות הכרמל תוכננו והוקמו בראש ובראשונה כדי לאפשר כניסה ויציאה מהירה של תושבי חיפה משכונות המגורים שעל רכס הכרמל אל היציאות מהעיר, ומאז פתיחתן ירד באופן משמעותי עומס התנועה מצומת חורב ומדרך פרויד. מעבר לדרך פרויד ולמנהרות הכרמל, נמצאות היום בשלבי תכנון ואישור שונים שתי תוכניות לצירי ירידה מהכרמל: הראשונה היא ציר ירידה מכבאביר (ליד מרכז הכרמל) לרחוב המלך שלמה בנווה דוד, תוכנית שאושרה והתב"ע נמצא בתכנון מתקדם;

 

התוכנית השנייה היא ציר ירידה מכיוון דניה והשכונות הסמוכות. המדיניות כרגע היא למצוא פתרון לכל שכונה בדמות יציאה לכיוון ציר הרכס, ולאחר מכן כביש מאסף ארוך יותר שיירד לכיוון החוף. התוכנית נמצאת היום בתכנון ראשוני ובבדיקת חלופות".

 אביעד לוי

בטל שלח
    לכל התגובות
    x