$
מוסף נדל"ן ינואר 2011

הלבן החדש

עיצוב מינימליסטי משתמש בחומרים מתוחכמים ליצירת אדריכלות מורכבת ומתעתעת בשקט שלה. הבעיה היא שהחיקויים השטחיים שלו יוצרים חללים חלולים, חסרי אופי ומטרידים

רוני דורי 10:3331.01.11

בסלון של משפחת ב' בתל אביב, שעיצבה האדריכלית יעל ברוורמן, אין מקום לגחמות עיצוביות. את התפקיד המרכזי ממלאים האור וזוויות החדירה שלו. הקווים ישרים, נקיים. הגוונים השולטים הם מונוכרומטיים ומתכתיים. נדמה כי כל פריט, ריהוט או נוי, מונח במקומו היחיד, ואי אפשר בכלל שיהיה לו מיקום אחר.

 

אם המשפחה, שעוסקת במקצוע חופשי, מאשרת את ההתרשמות הזו. "במהלך התכנון הקדשנו מחשבה יסודית איך לכל חפץ ופונקציה יהיה המקום שלו מראש", היא מספרת. "לא רציתי בלגן. המטרה היתה בית מאורגן. הרעיון היה להכניס את כל הפונקציות לארונות - חלקם נסתרים, חלקם בקירות - כדי שביומיום יהיה שקט בעיניים".

 

כיסאות אלומיניום בעיצוב נאוטו פוקאסווה למאגיס, טולמנ'ס כיסאות אלומיניום בעיצוב נאוטו פוקאסווה למאגיס, טולמנ'ס

 

התחושה היא באמת מאוד מוקפדת. זה לא מצמצם את האפשרויות כשאת רוצה לקנות פריט חדש?

"אני משתדלת לא לקנות כלום. מינימליזם מתבטא גם בלדעת להתאפק".

 

מה היית משנה בתכנון או בעיצוב של הבית?

"אפילו לא חלוק נחל אחד. אני חושבת שביחס לשטח המגרש שעליו יושב הבית, 250 מ"ר, התחושה בבית היא של מרחב גדול ופתוח מאוד".

 

בני הזוג ב' הם מחסידי הזרם המינימליסטי, שנראה כי הפך לטרנד העיצובי הבולט בישראל בעשור האחרון. המרכיבים של המינימליזם הזה כבר מוכרים: רצפת בטון מוחלקת, צורות בסיס של ריבוע ועיגול, צבעוניות מונוכרומטית, וחומרים כגון מתכת כרום ועץ טבעי, שתפסו את מקומו של הבית נוסח טוסקנה שרווח במחוזותינו בעבר.

 

בית בסביון בתכנון פיצו קדם. חללים שלא עושים שריר בית בסביון בתכנון פיצו קדם. חללים שלא עושים שריר

 

"המינימליזם מתאים בעת הזאת, משום שהוא מציע 'הרבה תמורת מעט', והוא מתאים לתקופה שבה הכלכלה אינה יציבה, והשפע שאפיין את התחזית העולמית השתנה לעננים אפורים", מסביר פרופ' עזרי טרזי, מעצב בעל סטודיו וראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, "בכל רגע נתון יכולה להתרחש קריסה נוספת בשווקים בעולם. בעת הזאת מעדיפים להשקיע במשהו איכותי שיחזיק שנים רבות".

 

הקביעות הללו מקבלות חיזוק חד־משמעי מהשטח. "יש עלייה במכירת מטבחים בעלי מיעוט בפרטים ומודרניים בקווים ובצורניות", מאשרת שירלי טוראל, מנהלת תחום אדריכלים בחברת רגבה. "יחד עם זאת, הלקוחות והאדריכלים מוכנים לשחוט פרות קדושות, ולערבב ארונות המאופיינים בניקיון צורני עם ארונות בעלי הדפסים צבעוניים, או להשתמש בניגודיות של חומרים וגוונים קרים וחמים".

 

בין מדיטציה לכאוס

 

טרזי מאמין שהטרנד המינימליסטי ילך ויתחזק, נוכח הסביבה מוצפת הגירויים שבה אנחנו חיים. "ככל שמבול האינפורמציה נעשה שוטף יותר, כך יש לנו יותר שאיפה לשקט, לדברים שיגנו עלינו מההתקפה של הריבוי", הוא מסביר. "וככל שהשטף ילך ויגבר, ככה אנשים ישאפו למשהו שהוא מצד אחד הרבה יותר רגוע ופשוט, ומצד שני הרבה יותר איכותי ועל־זמני".

 

אופנה מינימליסטית. דגם של סלין אופנה מינימליסטית. דגם של סלין צילום: אי פי אי

למי מתאים העיצוב המינימליסטי?

"כשמדובר בעיצוב אובייקטים, אז לכל בן אדם. כל אחד רוצה שתהיה לו בבית כפית פשוטה שעשויה מעיגול וקו, וכל אחד צריך בסיכומו של דבר את המרכיב השקט. הדוגמה הטובה ביותר למינימליזם בעיצוב תעשייתי היא הקו העיצובי של אפל, שהמוצרים שלה, כמו האייפון והאייפד, מעוצבים באותה הפילוסופיה, וקוצרים הצלחה גדולה. זו פלטפורמה פשוטה בצורתה, שיכולה להכיל את הריבוי. העיצוב התעשייתי של האייפון הוא כלום: יש בו צורה אחת של מלבן, עם כפתור אחד, וזהו. אבל צריך להסתכל על האיכויות, על הפרטים, על העובדה שאין בו ברגים, שחשבו הרבה מאוד על הטקסטורה של המיקרופון שלו, והכל נעשה ללא פשרות".

 

אבל כשמדובר בעיצוב פנים ואדריכלות, אומר טרזי, מינימליזם הוא עניין מאתגר יותר. "עיצוב בית הוא מהלך מאוד אישי, אבל יש בו גם מרכיב חברתי, לכן הוא מתאים יותר לאנשים שזקוקים לשקט חשיבתי ולניקיון רגשי - אנשים שנמצאים ברעש ובערבוביה גדולה בחיי היומיום שלהם, וכשהם מגיעים הביתה הם רוצים שקט. אנשים אחרים לא תמיד מרגישים נוח במינימליזם, כי יש בו גם צד סטרילי, מאיים, שצריך למלא. זה כמו האימה של בד ציור לבן. יש אנשים שהמדיטציה עושה להם טוב, ויש כאלה שהיא עושה להם כאוס".

 

ובחללים ציבוריים או במשרדים?

"שם הצורך בשקט מאוד בולט: אנחנו רוצים לשבת ולחשוב, להיות מרוכזים. למשל המון מקומות עם אוריינטציה לאמנות, כמו מוזיאונים או בתי ספר לעיצוב, הם דווקא מינימליסטיים - משום שהסגנון צריך להיות ניטרלי כדי לתת מקום לעבודות שמוצגות בהם.

 

"בעיצוב מסעדות צריך מאוד להיזהר, כי לעתים הרצון לעצב חלל מינימליסטי שייתן במה לעושר של המנות מיתרגם למסעדה ריקה, שאחר כך גם נסגרת, כי אין בה שום דבר אטרקטיבי. אפשר לאזן את המרכיבים הסטריליים של המינימליזם באמצעות חומרים ואובייקטים שיחממו את האווירה - למשל מרכיבים של עץ איכותי מאוד, פלטות של עץ או במבוק שנותנות איכות וחום חומרי, ולא רק גימורים מתכתיים וסטריליים, שאופייניים יותר לחדר ניתוח".

 

מניירה מוקצנת או תחכום מעודן?

דגם של קלווין קליין דגם של קלווין קליין צילום: MCT

 

המינימליזם חשוף לאש ביחס ישר לפופולריות שלו. יש מי שטוענים שתפיסת "Less Is More" (פחות הוא יותר) היא אנכרוניסטית בעידן המודרני, ויש כאלה שבעיניהם הפשוט אינו אלא פשטני. 96 שנה לאחר שאייקון המינימליזם השוויצרי לה קורבוזיה הציג את בית הדומינו, ויותר מ־80 מאז הפביליון הגרמני בברצלונה של לודוויג מיס ואן דר רוהה, נאבק הזרם המינימליסטי בשאלות של זהות עצמית והגדרה ובספקות בנוגע לעתידו.

 

"האנשים שגרים בבתים מינימליסטיים הם בדרך כלל אנשים שרוצים סדר ושליטה מוחלטת", מאבחן האדריכל אלון בן־נון, בעלי משרד האדריכלים Soma, מרצה בבצלאל ואוצר אירועי "בתים מבפנים". "רוב הבתים הללו לא נפתחים לקהל במסגרת 'בתים מבפנים', משום שלבעלים קשה מאוד עם זה שנכנסים אליהם הביתה. זה עניין אישיותי: מי שרוצה בית לבן, נקי ומינימליסטי, בדרך כלל תהיה לו בעיה עם פלישה של המונים.

 

"המינימליזם הוא טרנד מאוד רדוקטיבי: אנשים מתרשמים ממה שהם רואים באולם התצוגה ורוצים כזה, כי זה נראה להם נורא יפה ומדויק, אבל קשה להם לדמיין איך זה באמת לחיות בבית כזה. מאוד קשה לשמור ולתחזק בית שלכל פריט בו יש המיקום המדויק שלו והאלמנט היחיד שיכול להתאים לו. אנשים לא חיים ככה. אתה רוצה את החופש שלך בתוך הבית, להכניס את הפריטים שאתה אוהב, לבטא את ההעדפות הפרטיות שלך. הרבה פעמים מוכרים את המינימליזם כ'רקע ניטרלי', אבל זה לגמרי לא נכון: בסופו של דבר זה משהו מציף שמשתלט על כל המרחב. קשה לחיות עם זה, כי למשתמש לא נשאר שום חופש. בעיניי, מינימליזם זה אחד האלמנטים האכזריים של עיצוב עודף".

 

בית בתכנון יעל ברוורמן. הדיירים משתדלים לא להוסיף פריטים חדשים בית בתכנון יעל ברוורמן. הדיירים משתדלים לא להוסיף פריטים חדשים צילום: ארדון בר-חמא

 

האדריכלית יעל זילברצויג ממשרד האדריכלים 2B3D, לעומתו, אינה שוללת את הזרם לחלוטין, אולם מצרה על פרשנויותיו המוטעות, לטעמה, שהפכו בעיניה לנפוצות מדי לאחרונה. "לצערי, לעתים חל טשטוש גבולות בין עיצוב מינימליסטי איכותי לבין עיצוב פשוט ופשטני", היא אומרת. "לקנות ספה, לעשות תאורת ספוטים או לתכנן מטבח בתפיסה של אי זה לא עיצוב מינימליסטי. בדיוק מכך צריכים להיזהר כל העוסקים בז'אנר הזה של תכנון אדריכלי. אנחנו רואים יותר בתים ודירות שמתוכננים ברוח מינימליסטית, אך נעשים מתוך רצון לפשט, ולא מתוך הבנה עמוקה של הסגנון ומה שהוא מייצג. התוצאה שמתקבלת היא דלה ולא מרשימה, רחוקה מתחושת Less Is More. שיעור הפרויקטים שאכן עונים על ההגדרה של מינימליזם הוא קטן מאוד".

 

ולאן פניו של הזרם הזה?

"עוד ועוד קווים אלכסוניים, עגולים ואמורפיים בשימוש הממד השלישי, יותר קירות משופעים, יותר פיסול בחלל, ניקיון קווים - עם הרבה מאוד תחכום. גבולות ההנדסה נמתחים. העתיד כבר כאן, ואפשר לראות אותו בדובאי".

 

לא גחמה, אלא קלאסיות

 

בין אם המינימליזם בארץ "אמיתי" או לא, על נתון אחד קשה להתווכח: פריחתם של משרדי האדריכלות שמתמחים בזרם זה. הבתים של פיצו קדם, בוגר ה־AA בלונדון, הם דוגמה טובה לארכיטקטורה מינימליסטית היי־אנד, המצויה כעת בביקוש גבוה בקרב האלפיון העליון.

 

בית בהרצליה פיתוח בתכנון פיצו קדם. "מינימליזם לא תמיד זז סביב לבן" בית בהרצליה פיתוח בתכנון פיצו קדם. "מינימליזם לא תמיד זז סביב לבן" צילום: עמית גירון

 

"המינימליזם מושתת על חללים שלא עושים שריר", אומר קדם, שעסוק כעת ב־56 פרויקטים במקביל, בראיון ממשרדו שבלב תל אביב. "בכאוס הכללי - התקשורת, הפרסומות, החוץ שנהפך לנורא צעקני, קצב החיים - הבריחה למינימליזם, לשקט שהוא משדר ולניקיון שהוא מייצר נראית לאנשים בחירה טובה יותר.

 

"מצד שני, הפחד מהמינימליזם הוא שקל נורא גם לפשט את הסגנון ולסיים בחללים מאוד שטוחים. למשל, אחת הטעויות השגורות לגבי מינימליזם היא שנוטים לשייך אותו לצבעוניות מונוכרומטית. צריך לציין שמינימליזם לא תמיד זז סביב לבן. מינימליזם מדבר על חללים נקיים, מוגדרים, ועל בתים שיוכלו לחיות לאורך זמן. המינימליזם האמיתי מחביא בחוכמה את עושר החללים, ובכל פעם הוא מפתיע מחדש בחתכים מורכבים בתוך תוכנית גריד סדורה. דמייני חלל בן שלוש קומות שעל פניו נראה פשוט, שיש בו איזשהו קיר מסתי מבטון, סקיי לייט נסתר שמחדיר אור שמש וצובע את הקיר הזה, וגרם מדרגות שממוקם בחלל הזה. כך בכל פעם נגלה לך חלל אחר של הבית. פתאום המינימליזם הרבה יותר מורכב ועשיר.

 

דירה בתכנון משרד 2B3D. "יותר פיסול בחלל" דירה בתכנון משרד 2B3D. "יותר פיסול בחלל" צילום: רוני סופר

 

"אני עסוק בהפחתה צורנית, בניסיון לייצר למשתמש איזשהו קונטיינר שיכול להכיל אותו ואת החיים שלו, את ההיסטוריה שלו, האמנות והתרבות שלו. הרבה בתים מסתיימים באובר דיזיין מזיע ומתאמץ, ואז הם לא יכולים בכלל להכיל את המשתמש".

 

המינימליזם, כך נראה, מעורר מחלוקת גם בצמרת האצולה האדריכלית בישראל. לפני כשנה פורסם ב"כלכליסט" ראיון עם האדריכלית המוערכת עדה כרמי, שהצרה על אובדן הדרך של המינימליזם בתעשייה המקומית. "כשהעיצוב מעלים את כל הדברים האישיים מאחורי משטחים חלקים וסגורים, נשארת רק אנונימיות", אמרה אז. "זה ויתור גדול על האחריות העיצובית של האדריכל, שהוא והלקוח עושים על החיפוש אחר המושג 'בית' לטובת 'מבנה' חסר זהות".

 

לדעתו של בן־נון המינימליזם גווע באטיות. "עברנו את הפיק של זה", הוא אומר, "בשנה השלישית או הרביעית של 'בתים מבפנים' ראינו יותר בתים כאלה. לפני שנתיים־שלוש זה היה מאוד אופנתי, כולם רצו לעשות לעצמם דירות כאלה, אבל יש לי תחושה שאם תיכנסי לבתים האלה היום, לפחות ברובם תמצאי שנוספו להם כל מיני דברים".

 

טרזי חולק עליו: "הסגנון המינימליסטי לא יחלוף במהרה, והוא עמיד בזמן: הוא אינו מייצג גחמה אופנתית אלא השקעה בסגנון שיחזיק שנים. לכן יש לו כעת עדנה. כדי להפוך את המינימליזם לעכשווי, יש לחתור להשתמש בחומרים חדשים, בטקסטורות ובטכנולוגיה מפתיעה, שיפצו על המינימום שהוא מציע".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x