ראש עיריית ניו יורק, זוהארן ממדאני, שנבחר על רקע מצעו להילחם ביוקר המחיה המאמיר בעיר, סימן את האליטה הכלכלית, זאת שבגללה מנהטן הוצפה ב"מגדלי רפאים", כיעד הראשון שלו. באפריל האחרון הכריז ממדאני על מס חדש על רוכשים בית יוקרה שני, נוסף, שאינו מיועד למגורי קבע. המס, הידוע כ־tax Pied a terre, נכנס לתוקף רשמי ב־1 ביולי 2026, ולמרות מאבקים משפטיים מתמשכים, את התשלום הראשון צפויים עשירי־העל להעביר לעירייה כבר בעוד חודש וחצי.
חיובי המס הראשונים צפויים להופיע בחשבונות מס הרכוש (המקבילה הקרובה ביותר לארנונה בישראל) שייפרעו ב־1 בינואר 2027. עבור בתים פרטיים יעמוד סף השווי לחיוב על 5 מיליון דולר, לעומת מיליון דולר ומעלה לדירות בקטגוריית קונדו וקו־אופ.
מה שהיה אמור להיות צעד מרכזי בהורדת מחירי הדירות בעיר, פוגש את העיר אחרי שנים של שפל היסטורי במספר הדירות הפנויות, לצד ריבית פדרלית הולכת ומאמירה. וכך, בקיץ האחרון זינקו מחירי השכירות במנהטן לשיאים חדשים בגלל עשירי־על שוויתרו על רכישת דירת יוקרה בעיר. לפי נתונים חדשים של Real Deal Report, המחיר הממוצע לשכירות יוקרה טיפס ב־35% ל־17,464 דולר למ"ר, ואילו השכירות הממוצעת עבור תושבים "רגילים" קפצה ב־15% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ל־6,306 דולר לחודש. כל מי שיכול היה לרכוש דירת יוקרה — החליט כעת, בגלל נטל המס, לשכור אותה.
הנהירה של ניו יורקרים בעלי ממון לשוק השכירות יצרה שוק חדש של דירות אולטרה־יקרות, ומספר הדירות המושכרות עבור סכומים הגבוהים מ־100 אלף דולר בחודש קפץ פי שניים לעומת 2025. מתווכים טוענים, כי 100 אלף דולר הוא למעשה "הנורמלי החדש". "האנשים האלה יכולים להרשות לעצמם לרכוש בתים מטורפים ב־20 מיליון או אפילו 50 מיליון דולר", ציינה לורה קליין, מחברת הנדל"ן Bespoke, בשיחה עם רשת CNBC. באחרונה תיווכה קליין בעסקה להשכרת פנטהאוז בשכונת צ'לסי בסכום של 177 אלף דולר בחודש. "המלאים קטנים. והם לא רוצים להתפשר", הדגישה.
ובתמונת מראה למה שמתחולל בשוק השכירות — מחירי דירות היוקרה למכירה צונחים. מוכרים שביקשו עבור בתיהם הפרטיים מעט מעל לרף 5 המיליון דולר מתמחרים אותם מתחת למחיר, כדי להתאים לקונים שמחשבים את המס החדש כחלק מהעסקה. ירידות המחיר מתגלגלות גם הלאה, לדירות יוקרה שרף חבות המס שלהן עומד על מיליון דולר. נתונים המוצגים באתר הנדל"ן luxurypricedrops.com ממחישים את היקף הירידות: בפארק אווניו, למשל, נמכרה באחרונה דירה ב־995 אלף דולר לעומת מחיר מבוקש של 2.5 מיליון דולר. דירה בשדרה החמישית נמכרה ב־1.5 מיליון דולר לעומת מחיר מבוקש של 3 מיליון דולר, ואילו דירה נוספת בשדרה החמישית נמכרה ב־1.6 מיליון דולר לעומת מחיר מבוקש של 2.75 מיליון דולר.
באים לשבועיים בשנה
הריכוז הגדול ביותר של מיליונרים בארצות הברית מתגורר בעיר ניו יורק, ובהתאם לטרנד החדש – מספרם של השוכרים רק גדל והולך. אבל הסיבה להעדפה הזו איננה רק מס העשירים של ממדאני. הקסם שבשכירות, לפי אנליסטים בשוק, טמון בגמישות, פינוי משאבים להשקעות רווחיות יותר, וגם האפשרות להימנע מהאחריות הכרוכה בבעלות על נכס.
לפי דו"ח שפרסמה בחודש שעבר סוכנות RentCafe, מאז 2020 זינק פי שלושה כמעט מספרם של משקי הבית המיליונרים המעדיפים לשכור דירה ולא לרכוש. בהתאם, מספרם גדל בקצב מהיר יותר מאשר של המיליונרים רוכשי הדירות, נתונים הממחישים כיצד רכישת נכס אינה מטרת־העל, גם כשהתקציב שמן במיוחד. לפי הדו"ח, בניו יורק ופרבריה חיים כעת 7,296 משקי בית עשירים שוכרים, זינוק של 167% לעומת 2020 - פי 4 מסן פרנסיסקו, המדורגת שנייה בקרב שוכרים עשירים.
הטריגר לצעד המיסוי של ממדאני היה, כאמור, "מגדלי הרפאים". לכינוי זה זכתה "שדרת המיליארדרים" של מנהטן, הממוקמת לאורך רחוב 57, דרומית לסנטל פארק, והעיקה בעשור האחרון על שוק הנדל"ן המקומי. המגדלים בשדרה מתאפיינים בגובה יוצא דופן, במבנה צר במיוחד ("מגדלי עיפרון") ובמחירי עתק של עשרות ומאות מיליוני דולרים עבור כל דירה. כמעט מחצית מהדירות המרוכזות בשבעת מגדלי המגורים הללו, שהם הגבוהים ביותר בניו יורק, עומדות ריקות רוב ימות השנה. עם המגדלים נמנים סנטרל פארק טאוור, שבנייתו הושלמה ב־2020, שהוא למעשה מגדל המגורים הגבוה ביותר בחצי הכדור המערבי, ומתנוסס לגובה 470 מטרים. מגדל נוסף הוא West 57th street 111, גורד השחקים הצר ביותר בעולם עם יחס רוחב גובה של 1:24, שנבנה מעל אולם סטיינוויי היוקרתי ומתנוסס לגובה 435 מטרים. המגדל הזה נחשב לאחד מסמלי הרפאים המובהקים ביותר בשדרה. בשל עיצובו הדק, יש בו רק דירה אחת בכל קומה. קצב המכירות איטי לאורך השנים, וחלקים נרחבים ממנו נותרים חשוכים לחלוטין בלילות, מה שהעניק לו בקרב המקומיים את התדמית המובהקת של מגדל רפאים מיותם.
מגדל One57, שהתניע את טירוף שדרת המיליארדרים והושלם בשנת 2014, מתנוסס לגובה 306 מטרים ומאכלס בחלקו התחתון את מלון הפאר פארק הייאט. המגדל סבל משיעור גבוה מאוד של רוכשים דרך חברות קש בינלאומיות כדי לשמור על אנונימיות, מה שמותיר קומות שלמות שוממות מאדם במשך חודשים ארוכים. מייקל דל, מייסד ומנכ"ל דל טכנולוג'יס, רכש בו פנטהאוז עבור 100.5 מיליון דולר, וגם ביל אקמן. אבל לא רק אמריקאים — רכש בו נכס גם סילאס צ'ו, מיליארדר טקסטיל מהונג קונג שהשקעותיו במותגים מייקל קורס וטומי הילפיגר סייעו בהפיכתם לאימפריות אופנה.
בין מגדלי הרפאים יש יוצא דופן — מגדל 220 Central Park South נחשב לחריג בנוף השדרה, ואף מוגדר כבניין המגורים המצליח והיקר ביותר בניו יורק. בניגוד למגדלי הרפאים השכנים, המלאי בו אפסי, רשימת ההמתנה ארוכה, ושיעור גבוה מהרוכשים, הבולט שבהם מייסד ומנכ"ל סיטדל קן גריפין, אכן משתמשים בנכס ורואים בו כתובת קבועה או לכל הפחות חצי־קבועה במנהטן, ולא רק נכס פיננסי. גריפין רכש 4 קומות בסנטרל פארק סאות' 220, במחיר שיא עבור דירה בארה"ב — 238 מיליון דולר. דיירים מפורסמים אחרים במגדל המבוקש מונים את דניאל אוך, יו"ר ומנכ"ל לשעבר של קרן ההשקעות Och-Ziff; דיוויד זיסקינד, לשעבר מנהל הקרנות של ג'ורג' סורוס; וגם סטינג וטרודי סטיילר, הזמר הבריטי המפורסם ואשתו, שרכשו דירת פנטהאוז ב־65.7 מיליון דולר.
כל המגדלים הנוצצים הללו נכנסו לשוק בעשור הקודם, והדירות בהן שווקו במחיר ממוצע של 30 מיליון דולר. באופן לא מפתיע, הרבה מאוד מהדירות הללו נשארו על המדף, ואלה שלא, נמכרו לידי עשירי עולם, שלא בהכרח עברו להתגורר בהן. מאז הן מתפקדות פחות כבית ויותר כהשקעה נדל"נית. לעתים מדובר ברשת ביטחון עבור אזרחי מדינות הסובלות מחוסר יציבות פוליטית ועשויים לשמש כערבות במקרים שבהם הבעלים יזדקקו לפתע לנזילות.
תפקיד נוסף של נכסי הרפאים הוא לספק גיוון בתיקי השקעות, שבעליהם מבקשים לשמור על אנונימיות. על מנת לענות לצורך הזה, דירות היוקרה נרכשות לעתים קרובות דרך חברות בעירבון מוגבל (LLC). האנונימיות הזו אטרקטיבית במיוחד בקרב פרטים אולטרה־עשירים בעלי פרופיל גבוה, המבקשים להימנע מביקורת ציבורית בעניינים של תזרימי הון, או להקטין את תשלומי המס שלהם. המשמעות היא פרדוקס מוזר, שבו אלפים מהמטרים הרבועים היקרים ביותר על פני כדור הארץ, נמצאים בבעלות חברות קש.
במשך רוב ימות השנה, כאמור, הדירות הללו אינן מאוכלסות, וזהו חלק מהאסטרטגיה. עבור מיליארדר, פוטנציאל ההכנסה מהשכרה של דירה כזו הוא בדרך כלל זניח בהשוואה לכאב הראש הכרוך בבחירה ובניהול של דיירים והסכנה של בלאי ונזקים בנכס היוקרתי. שמירה על נכס ריק ומטופח מאפשרת מכירה זריזה במקרה של צורך במזומנים בהיקף נרחב. מיליארדר שבבעלותו דירה בשדרה עשוי, לפי אנליסטים בתחום, לבלות בה שבועיים בשנה בלבד.
חלק מהכסף זולג
האם הצעד של ממדאני ישיג את מבוקשו — להקל את יוקר המחיה בעיר ולהכניס לקופת העיר כ־500 מיליון דולר בשנה מגביית המס? לא בטוח. גם בלונדון מתפתחת בשנים האחרונות מגמה דומה, אף כי היא בולטת במיוחד בקרב עשירים בינלאומיים החיים בבירת הממלכה, ולא בהכרח אצל בעלי ההון המקומיים. הסיבות להעדפת השכירות בקרב עשירי־העל דומות מאוד לאלה המאפיינות את עשירי ניו יורק – גמישות וניידות, חיים ללא התחייבות ואחריות כלפי נכס, כמו גם הימנעות מתשלום מס הרכישה הבריטי (stamp duty) שעודכן בשנה שעברה, ועשוי להגיע לסכומים עצומים בנכסי יוקרה. לפי נתוני סוכנות הנדל"ן נייט פרנק, מספר השכירויות בנכסי יוקרה במחיר של 5,000 ליש"ט בשבוע טיפס ב־17% בשנה שעברה לעומת 2024. האזורים המועדפים על השוכרים מונים את מייפר, בלגרביה, נייטסברידג' וקנזינגטון.
בהתאם לכך, נוצר בלונדון ריכוז אדיר של עסקאות ומחירים שנקבעים בדיוק מתחת לרף המס, והיקף העסקאות של דירות למכירה ירד משמעותית. אבל בסופו של דבר, ההכנסות ממיסוי לא גדלו כמצופה, וחלק מהעשירים העדיפו להוציא את כספם מחוץ לממלכה.














