שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

ראיון כלכליסט

השותף במישורים עולה להתקפה: "גיל הפריע להנהלה לעבוד ולא שמע לאף אחד"

אלכס שניידר נכנס לחברת הנדל"ן הקטנה מישורים עם חיבה לישראל ולמייסד גיל בלוטרייך; אבל אז הם הסתכסכו והוא גילה שהשותף "היה אדם אחר. אני לא מבין מה הוא עושה"; בראיון ראשון הוא חושף את העימות שנגמר בניצחונו המוחץ, מסביר איך עשה את הונו כשהתפרקה ברה"מ, והקורונה? "ישבתי כמו כולם בבית. חוסר הוודאות נמאס"

גולן חזני 07:0508.10.20

עד לפני שנה היתה מישורים חברת נדל"ן קטנה שעוררה עניין מוגבל יחסית לשוק החם של החברות הציבוריות בתחום. העובדה שחלק לא מבוטל מנכסיה נמצא בחברה־הבת בקנדה, סקייליין, והנכסים שבארץ מפוזרים ולא מוכרים, הוסיפה לאפרוריות של החברה. אבל בוקר אחד בנובמבר 2018 היא דיווחה שבין בעלי השליטה בחברה התגלעו מחלוקות.

 

שני בעלי השליטה היו המייסד גיל בלוטרייך, מתווך מרעננה שהתקדם לעסקי יזמות ונדל"ן מניב והקים חברה בורסאית; ושותפו אלכס שניידר, איל הון קנדי ממוצא רוסי, שהיה מוכר בארץ יותר לאחר שרכש את הבעלות על מועדון הכדורגל מכבי תל אביב כמה שנים קודם לכן, ופחות מעסקי הפלדה באוקראינה בהם צבר את הונו, מאות מיליוני דולרים.

 

 

אלכס שניידר אלכס שניידר

 

 

הסכסוך התפתח לאורך החודשים הבאים והגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שניידר נכנס להשקעה במישורים בדצמבר 2015, כשהחברה היתה במשבר והזדקקה להון. הוא רכש 21% ממניותיה בהשקעה של כ־40 מיליון שקל. באוקטובר 2016 רכש שניידר מבלוטרייך 16% נוספים תמורת כ־45 מיליון שקל. בשני הסבבים שילם שניידר מחיר גבוה, הרבה מעל למחיר השוק. ההשקעה הראשונה ב־2015 בוצעה בפרמיה של 36% על מחיר השוק דאז; העסקה בשנת 2016 גילמה פרמיה של כ־57%. שניידר סבר שהמניה מתומחרת בחסר.

 

בראיון ראשון משרטט שניידר לכלכליסט את הנקודות שהובילו לסכסוך, התחושות לאחר הניצחון המשפטי המוחץ והתוכניות קדימה.

 

איך הכרת את בלוטרייך?

"הכירו לי אותו ב־2009. הוא הציע לי לרכוש אתו ועם סקייליין מלון בטורונטו. בנינו דירות במלון ומכרנו אותן בהצלחה. זו היתה עסקה טובה ואחריה שמרנו על קשר. הוא הציע עוד כמה הצעות שלא הבשילו, וב־2015 הציע לי להיכנס כשותף למישורים".

 

הסכמת מיד?

"עשינו בדיקת נאותות. גם סקייליין וגם מישורים מצאו חן בעיני וחשבתי שיש בהן פוטנציאל. באותו זמן רציתי לעשות משהו בישראל והחלטתי להיכנס. אני אוהב את ישראל. ההורים שלי הגיעו לארץ ב־1972 וגרנו כאן כמה שנים לפני שעברנו לקנדה. אני מבקר בישראל תכופות".

 

בדקת עסקאות אחרות בארץ לפני כן?

"היו לי עסקים אחרים בישראל אבל לא חברות ציבוריות. היתה לי אפילו קבוצת כדורגל. ב־2002 היו לי מפעלים לפלדה ברוסיה ובאוקראינה ומכרתי לישראל פלדה, עסקתי ביצוא של גרוטאות מתכת מישראל לטורקיה, ליוון ולאיטליה. המכירות היו לחברות כמו צינורות המזרח התיכון, איסכור, ידפז. בסופו של דבר החלטתי להיכנס למישורים".

 

עשית את זה בלב שלם? מה היה הסיכום לגבי החברות?

"כן בטח. בלב שלם. הסכמנו שצריכים למנות מנהלים מקצועיים חדשים לשתי החברות. היה לנו הסכם שליטה משותף. הסכמנו על הכל".

 

היו לך שותפים בעבר?

"היו לי שותפים לאורך השנים בעסקים אחרים ויש לי גם עכשיו. גם כאן השותפות היתה בסדר בהתחלה".

 

מה משך אותך בחברה?

"מצאו חן בעיניי הנכסים בסקייליין. חשבתי שיש לחברה פוטנציאל - שתי פלטפורמות, של המלונות ושל הנכסים המניבים, מרכזי הקניות, ובישראל בנייני משרדים. חשבתי שאפשר לפתח את שתי החברות. גם השותף שלנו (של סקייליין במרכזי הקניות ומנכ"ל הפעילות בארה"ב - ג"ח) בארה"ב מצא חן בעיניי מאוד, מארק גולד. הוא כישרון, חי את הביזנס. אם אנחנו קונים מרכז קניות, הוא אכזה שיעבור לגור שם עד שימלא אותו. עושה הכל לבד והיטב. עובד בחוכמה".

 

אז איפה היתה התקלה?

"גיל התחיל להפריע להנהלה לעבוד. בשתי החברות, אבל בעיקר בסקייליין. יום אחד היה אומר כן ולמחרת אמר לא. היו בעיות. רציתי שההנהלות והדירקטוריונים יטפלו בחברה וימשיכו לפתח את החברות. הנהלה צריכה להתעסק בפיתוח של עסקים ולא בפוליטיקות, כמו שגיל כל הזמן ניסה להתעסק. יום אחד מישהו לא מוצא חן בעיניו - אנשים מתחת למנכ"ל, שהמנכ"ל עובד אתם טוב - והוא בא ורוצה לפטר אותם. כמו למשל הסמנכ"ל כספים. משהו נכנס לו לראש והוא רצה לפטר אותו. זה לא התפקיד של גיל לפטר, ואם המנכ"ל חושב שהסמנכ"ל עושה עבודה טובה, צריך להשאיר אותו".

 

 

 

גיל בלוטרייך גיל בלוטרייך צילום: יח"צ

 

 

 

שניידר מסביר כי "דיברתי אתו הרבה פעמים הסברתי לו וניסיתי לגרום לו להבין. גם מורן ניסה ועוד אנשים ניסו לדבר אתו, אבל הוא עשה כל הזמן הפוך. בסופו של דבר הוא הפר את ההסכם שהיה לי איתו. אני גם לא לקחתי אותו לבית משפט - הוא לקח אותי. לא רציתי את הקונפליקט הזה. אני לא לקחתי את המקום של גיל. אני לא עובד בחברה. היו לי איתו עסקים קודם לכן. הוא היה אדם אחר. לא התנהג בצורה כזאת". כשהוא נוקב בשם מורן מתכוון שניידר למורן מאירי, עורך הדין ואיש האמון שלו בארץ. איש האמון השני הוא אמיר תמרי, יו"ר מישורים. בסביבת שניידר יודעים לספר שמאירי ביקר את בלוטרייך במיאמי, והגיע עמו להסכמות סביב המחלוקת עם שניידר, ובדרך לארץ, בנחיתת ביניים בניו יורק, התקשר בלוטרייך למאירי וחזר בו.

 

בלוטרייך טען שיש לך קשר עם מנכ"ל סקייליין ושאתה עושה אתו עסקים.

"גיל הכיר לי את המנכ"ל של סקייליין. נכון שהיו לי עסקים איתו, אבל זה לא משנה. לסקייליין היו תוצאות מצוינות ודירקטוריון מקצועי. יש לנו גם שותפים בסקייליין, הכשרת הישוב. גיל כל הזמן חשב והתנהג כאילו שזו לא חברה ציבורית. הוא חשב שזו חברה שלו וכולם צריכים לנהוג כמו שהוא רוצה וחושב. ואם הוא התעורר במצב רוח לא טוב ורוצה לפטר מישהו, הוא יפטר. לא נתתי לו. לא מתנהגים ככה. לא רציתי ללכת לבית משפט. יש לי דברים אחרים לעשות".

 

 

 

מורן מאירי מורן מאירי צילום: אוראל כהן

 

 

"מישורים חברה טובה, מקווה שעוד חמש שנים תהיה גדולה פי שלוש"

 

העימות היה ממושך ואגרסיבי. בלוטרייך (55) הקים את מישורים ב־1989 ונחשב אז לילד פלא של עולם הנדל"ן בארץ. ב־2007 הוא הנפיק את מישורים בבורסת תל אביב לפי שווי של 230 מיליון שקל, וב־2014 הוביל את ההנפקה של החברה־הבת סקייליין. מניית מישורים לא הלהיבה את המשקיעים וב־2015 ירד שווי החברה ל־100 מיליון שקל בלבד, על רקע צניחת הדולר הקנדי, שהביאה למחיקה של 100 מיליון שקל בהון העצמי של מישורים. בשלב זה חיפש בלוטרייך משקיע, והכניס את שניידר.

זה איננו הקרב הראשון של בלוטרייך. הוא נקלע לסכסוך בעבר עם עופר נמרודי, בעל השליטה בהכשרת הישוב, שהחזיקה 20% בסקייליין, וטענה לקיפוח שיטתי שלה בחברה. הסכסוך הסתיים בהנזלת חלקה של הכשרת הישוב.

 

ב־2018 החל להתגלגל כדור השלג של הסכסוך מול שניידר. באוקטובר יצאה הודעת בורסה שחשפה מחלוקות בין השניים, ובדצמבר קיבל שניידר אופציה לרכישת מניותיו של בלוטרייך בחברה, במחיר של פי 2.3 משוויין בבורסה. שניידר לא מימש את האופציה.

 

בחילופי מכתבים של עורכי הדין טען בלוטרייך כי מנכ"ל סקייליין רכש תנורים מחברה הקשורה לשניידר מבלי לדווח על כך כעסקת בעלי עניין. שניידר טען כי בלוטרייך פעל ל"ניפוח" הערכת שווי של אתר הנופש Horseshoe Resort, שהביאה אותו לרכוש את המניות במישורים במחיר גבוה; בסנוף הוא העלה טענות לפעולות פסולות אחרות ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

 

דירקטוריון מישורים החליט על הקמת ועדה שתבחן את השתלשלות העניינים. אז הודיע יו"ר הדירקטוריון רמי שריקי, גיסו של בלוטרייך, על התפטרותו. בחברות הדירוג הכניסו את איגרות החוב של מישורים למעקב מחשש שהמאבק יפגע בחברה. הוועדה שהקימה מישורים קבעה כי בלוטרייך גרם לה לכאורה נזק בעסקה מול שניידר. מישורים הגישה תביעה של 11 מיליון שקל נגד בלוטרייך, שעדיין מתנהלת.

 

שניידר הגיב במהלך משלו. הוא חבר לשולם לפידות - איש סודו של אדוארדו אלשטיין, שהיה בעל השליטה באי.די.בי פתוח - ורכש 8% ממניות מישורים מידי חברת הביטוח הראל תמורת 10 מיליון שקל. מהלך זה של שניידר שבר את השיוויון במניות מול בלוטרייך. בלוטרייך הגיש תביעה נגד שניידר לבית המשפט המחוזי בת אביב, בדרישה לפירוק השותפות והיפרדות בין הצדדים - בהליך של במבי (Buy Me Buy You), במכרז או בכל הליך תחרותי שבסופו אחד הצדדים יקנה את מניות הצד השני. זאת בשל אובדן האמון והטענה ששניידר ביטל שלא כדין את הסכם השליטה המשותפת ורכש מניות נוספות עם צד ג'.

 

שופט בית המשפט המחוזי חאלד כאבוב דחה את התביעה וקבע: "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בלוטרייך הפר ביודעין את הוראות הסכם השליטה המשותפת, למרות העובדה ששניידר התריע בפניו לכל הפחות שלוש פעמים כי ככל שיצביע בדירקטוריון בניגוד להוראות הסכם השליטה, הדבר יעלה לכדי הפרה יסודית של ההסכם - ועל כן הסכם השליטה המשותפת בוטל כדין".

 

איך נוצר הקשר עם שולם לפידות? יש תוכניות להישאר אתו כשותף?

"שולם הציע לי להצטרף אליו כשהיה בשלבים מתקדמים של גיבוש עסקה עם הראל, כי המשקיעים שהוביל והיו אמורים לממן איתו את העסקה נסוגו ממנה. מורן מאירי הכיר בינינו והחלטתי לבחון אם להצטרף לעסקה, בכפוף למחיר שישיג, ולסייע לשולם להשלים אותה. שולם החליט בימים האחרונים לפרוע במלואה את ההלוואה כנגד המניות שהחזיק והעביר אותן אלי, בהתאם להסכם ההצטרפות שלי לעסקה שגיבש".

 

מה גרם לך יום אחד לקום, לקנות מניות מהראל ולשבור את הסטטוס קוו?

שולם הביא בפניי עסקה טובה לרכישת מניות בחברה שאני מאמין בה, וביצעתי אותה. לא היה לי שום סיכום עמו לפני שההסכם ביני לבין גיל בוטל. כל הדברים נאמרו והתבהרו בבית המשפט".

 

אתה יכול להבין את התסכול של גיל, שהקים חברה ומפסיד אותה?

"מאחל לו הצלחה. היו לו הרבה הזדמנויות לעשות שלום ולהיות שותף. הוא בחר את הדרך שלו. הפר את ההסכם. אמרתי לו כמה פעמים לא לעשות את זה. עורכי הדין שלי יעצו לו לא לעשות את זה. הוא לא שמע לאף אחד, הפר את ההסכם ומכר את המניות שלו ברווח לא רע. גם החברה תובעת אותו. היה לו אפשרות להגיע לפשרה, הוא כבר כמעט חתם, אבל לא עשה את זה, והחברה חייבת היתה להתחיל לתבוע אותו. אני לא מבין מה הוא עושה".

 

איך אתה רואה את מישורים?

"יש הנהלה טובה. היא יכולה לגדול, להתפתח. היו לי הזדמנויות למכור את המניות שלי בזמן הריב, באו כל מיני אנשים שרצו לקנות במחיר גבוה מאוד, ולא רציתי למכור כי אני מאמין בחברה. בשלוש השנים האחרונות הכפלנו את הפורטפוליו של הנכסים המניבים, ה־NOI עלה ב־200%. בשנה שעברה סגרנו עם FFO חיובי. אלמלא הקורונה, השנה היתה הרבה יותר טובה".

 

הקורונה פגעה קשה מאוד בשטחים שבהם מישורים וסקייליין פעילות.

"היא פגעה יותר בסקייליין מאשר במישורים, אבל סקייליין מתאוששת. המלונות עושים לא רע עכשיו. הרבה יותר טוב ממה שחשבנו. הקורונה תעזוב אותנו, ואני מאמין שבתחילת 2021 יהיו חיסונים ותרופות כך שאנשים לא ימותו".

 

המלונות בסקייליין מלאים? התיירות חזרה בקנדה?

"סופי השבוע אחרונים היו טובים. מישורים, בגלל שבנייני המשרדים אינם בתל אביב אלא בערים סביב רעננה, חיפה עפולה, כמעט לא נפגעה. בקנדה הקורונה החלה אחרי שנגמרה עונת השלג ולכן הריזורטים של השלג לא נפגעו. בנוסף הממשלות בקנדה וארה"ב נותנות תמיכה משמעותית".

 

ההנהלה במישורים תישאר?

"כן. המנכ"ל דניאל לבנטל בסדר. אני מאמין בהנהלות הנוכחיות, גם בסקייליין וגם במישורים".

 

תתמקדו בפיתוח? ברכישות?

"המצב הכלכלי שלנו טוב. אנחנו מסתכלים על נכסים לקנייה ולמכירה. הפעילות נמשכת. לסקייליין יש אדמות בקנדה שאנחנו רוצים לפתח. בגלל הקורונה הרבה דברים השתנו. הרבה אנשים עוברים לערי ריזורט, רוצים לצאת מהעיר. בקיץ אנשים לא יכלו לצאת לאירופה ולארה"ב ונשארו בקנדה, ולכן המלונות היו בתפוסה כמעט מלאה".

 

שניידר מציין כי "קנינו גם נכס לפני זמן קצר בארה"ב ונחפש עוד. יהיו הזדמנויות. אנחנו לא רואים הרבה כאלה כי כולם מחכים לראות מה יהיה. אין הרבה נכסים למכירה".

 

איך זה?

"הבנקים לא דוחפים בינתיים לכינוס נכסים את האנשים שבדיפולט. לבנקים יש סבלנות בינתיים והם מחכים. גם לפני הקורונה, היו הזדמנויות מהבנקים כשאנשים נכנסו לצרות, וזה יחזור עוד יותר. אנחנו אוהבים לקנות נכסים עם תפוסה נמוכה כי אנחנו יודעים איך למלא אותם. אלה הזדמנויות שצריך לנצל".

 

איפה אתה רואה את מישורים בעוד חמש שנים?

"מקווה שתהיה חברה פי שלושה יותר גדולה".

 

"השלום עם דובאי ובחריין יביא הרבה הזדמנויות לישראל"

 

עד איזו רמה בעלים צריך ללהתערב בהתנהלות החברה?

"באסטרטגיה, בעלים צריך להיות מעורב. בחברה צריך להיות דירקטוריון טוב, בלתי תלוי, וזה מה שיהיה במישורים אחרי האסיפה הקרובה. יהיו שישה דירקטורים, מתוכם שני דח"צים ושני דירקטורים בלתי תלויים. 50% יהיו נשים. אף פעם לא לקחתי שקל מהחברה, לא דיבידנד ולא שכר. מאוד אשמח אם נוכל לקחת דיבידנדים. אני יודע שהדירקטוריון גם היה רוצה לחלק דיבידנדים".

 

למה אתה לא בעד התערבות?

"שוק ההון יאהב יותר את זה שיש דירקטוריון לא תלוי. יש אנשים יותר חכמים ממני, שיבואו וינהלו את החברה יותר טוב ממני".

 

איך אתה בוחר את הדירקטורים?

"את האמת? אני לא מכיר את רוב הדירקטורים בחברה. לא בחרתי אותם. במישורים אני מכיר את תמרי ואת הדח"צ גיורא ענבר שפגשתי פעם אחת".

 

יש מסתורין סביב העסקים שלך. מה אתה יכול לספר?

"יש לי נדל"ן בארהב, בקנדה ובאירופה. יש לי חברת ספנות, ספינות מטען שעובדות בים השחור, בין רוסיה, אוקראינה יוון, טורקיה, איטליה. הבסיס שלה באוקראינה. יש לי גם השקעות בתחום הרפואי בארה"ב".

 

הנדל"ן לא מתנגש בצד הפרטי ובצד הציבורי? למי תציע עסקה טובה כשתגיע?

"גם לנדל"ן הפרטי שלי בארה"ב יש הנהלה מקצועית שמכירה את הענף הרבה יותר ממני. אני לא מנהל ולא בדירקטוריון. אז אם יש עסקה טובה לנו, אנחנו יכולים להציע למישורים והנהלת מישורים צריכה לראות אם הם רוצים להשתתף בה איתנו. אני לא מתערב".

 

אז מה העיסוק העיקרי שלך ביום יום?

"אני מקבל דיווחים על חברות, בוחן השקעות חדשות".

 

יש לך עסקים באמירויות?

"הייתי בדובאי הרבה פעמים, זה מקום מאוד מעניין. השלום עם דובאי ובחריין יביא לישראל הרבה מאד הזדמנויות. הייטק, תיירות והשקעות נוספות".

 

 

 

 

 

מסטודנט קנדי לכלכלה לאיש הפלדה בחזית הרוסית

 

המסלול העסקי של שניידר מתחיל בקנדה, עוברת בבלגיה אבל המוקד שלו בפירוק ברה"מ. "בקנדה למדתי באוניברסיטה כלכלה, עבדתי בחברה שמתעסקת בסחר בברה"מ והתחלתי לסחור במתכות. פגשתי את השותף שלי, שהתמחה בסחר בינלאומי של פלדות והתגורר באנטוורפן, ועברתי גם כן לגור בבלגיה. הקמנו חברה שעסקה בסחר במתכות, ייבוא וייצוא מאוקראינה ורוסיה לרחבי העולם.

 

אז, אחרי קיץ 1991, כשברה"מ התפרקה, לא היה צורך לשלם כסף מראש כדי לקנות מתכות באוקראינה וברוסיה. לפני ההתפרקות, כל מפעלי הפלדה באוקראינה היו מקבלים ממוסקבה הוראות, מאיפה מקבלים חומרי גלם לייצר פלדה, לאן לשלוח את התוצרים. לא היו מערכי רכש, מכירות ושיווק למפעלים, רק ידעו לייצר פלדה. כשברה"מ התפרקה הפסיקו לקבל הוראות ממוסקבה והמפעלים נותרו לבד - מייצרים ולא יודעים איך למכור. גם לא ידעו להשיג חומרי גלם.

 

דיברתי מעט רוסית, הייתי נוסע, קונה מהם פלדות והשותף שלי ידע להגיע לקונים, מכרנו לסין, טייוואן, טורקיה. שילמנו למפעלים רק אחרי מכירה. הם כל הזמן היו צריכים קונים, היו להם 20־40 אלף עובדים — כל העיר היתה חיה מהמפעל. היה למפעלים הרבה כסף ממטבע זר שקיבלו לאחר התפרקות ברה"מ. הם היו בעלי ההון היחידים וכל שרשרת האספקה הושמדה, אפילו בסופר היו חסרים מוצרים. ראש העיר ביקש ממנהל המפעל עזרה בהשגת מוצרים לעיר - שאנחנו ייבאנו. המפעלים קנו מאיתנו ומכרו בזול כדי לעשות טובה לעיר שלהם. אבל הם לא נוהלו נכון, התייחסו אליהם כצדקה וברגע שהשקיעו במפעל כזה, המצב הכלכלי שלו נפגע והוא הפסיד כסף.

 

"הם ביקשו שנקנה עבורם גם חומרי גלם, היו זקוקים לעזרה עם פחם. על הפחם אנחנו היינו לוקחים רווחים, אחר כך גם על הפלדה. זה היה עד סוף שנות ה־90. החלה באוקראינה הפרטה של כל המפעלים והבנו שאם לא נהיה בעלים - נאבד את הביזנס ויזרקו אותנו. קנינו מניות במפעלים ובמכרות ובתעשיות קשורות לענף הפלדה, גריטה וכו'. קנינו מפעלים שהיו עושים צינורות, כל מיני דברים שקשורים בפלדה. העמקנו בייצור. מחירי הפלדה בעולם עלו והייצור הפך ליותר רווחי מהסחר לבדו. מכרתי את העסק הזה ב־2010־2011, לגורמים מקומיים באוקראינה ולגורמים מרוסיה.

 

לא בבת אחת. החלטנו למכור כי לא רצינו לעשות יותר עסקים ברוסיה, ראיתי שדברים משתנים מאוד אחרי המשבר של 2009. הבנתי שבמערב יש הרבה עסקים לעשות. במקביל לרוסיה, עם פירוק יוגוסלביה, קנינו את מפעל הבשר הכי גדול בסרביה, מלונות ונמל — אלו היו הזדמנויות עסקיות טובות. בתחילת שנות ה־2000, במסגרת הפרטה, קנינו את חברת החשמל של ארמניה מהממשלה. עשינו בה סדר ולאחר כמה שנים מכרנו אותה לחברה רוסית ציבורית גדולה.

 

"במקביל, ב־1993 הכרתי שותף אחר שלי ואחרי שנה הקמנו את מידלנד ועסקנו בתעשייה. התחלנו לבצע השקעות בנדל"ן ברוסיה ובאוקראינה ב־2002. מכרתי את מרבית הנדל"ן שלי ברוסיה אבל יש לי עדיין מעט נכסים שם".

 

למה החלטתם למכור?

"לא רציתי יותר לעשות עסקים ברוסיה. ראיתי שחלון ההזדמנויות נסגר וראיתי יותר הזדמנויות באירופה. לפעילות נדל"ן משמעותית באירופה ובארה"ב נכנסתי בסביבות 2011, לאחר המשבר. היינו משביחים בארה"ב מלונות ונכסים במצב לא טוב, מרכזי קניות בתפוסה חלקית, ומייצרים רווח".

 

אתה מחזיק בזכויות במלון ומגדל הדירות טראמפ בטורונטו, שבנית עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

"הייתי שותף במגדל בטורונטו. טראמפ קיבל תגמול על שימוש בשמו כזיכיון".

 

היה ביניכם קשר?

"פגשתי אותו ארבע פעמים. זה פרויקט שהתחיל ב־2001 והמלון נפתח ב־2012. הגעתי כמשקיע, היזם וההנהלה של כל החברה לא היו טובים ובסופו של דבר הפסדתי עליו כסף, יחד עם כל השותפים האחרים. וקיבלתי פרסום שלילי מאוד על הפרויקט הזה. כל מי שעשה ביזנס עם טראמפ קיבל פרסומים שליליים בגלל הפוליטיקה בארה"ב. בזמנו לא הבנתי מה זה פייק ניוז. היום אני יודע, בעקבות אירועים סביב הבניין והפרסומים סביבי". שניידר מתכוון לפרסומים באירופה כאילו הבניין היה חלק מהתחשבנות בין טראמפ ונשיא רוסיה פוטין, ששימש יו"ר הבנק שהעניק מימון לאחד מרוכשי המפעלים של שניידר בעבר.

 

"פוטין זה שטויות. הרי מה שמכרנו זה מפעל אחד, ב־2010, והקונה היתה חברה אוקראינית שלקחה מימון מבנק רוסי ממשלתי שפוטין היה היו"ר שלו. אבל זה היה תואר כבוד. זה לא שפוטין החליט למי לתת אשראי ולמי לא. הם לקחו אשראי וקנו מאיתנו את המפעלים. אז אמרו שפוטין נתן לי בשנת 2010 כסף כדי לתת כסף לטראמפ, שב־2016 נהיה נשיא ארה"ב. אתה מבין את הטיפשות בזה? זה אבסורד. אם אני הולך למכור היום נכס, אני לא שואל את הקונה מאיזה בנק הוא לקח מימון. ב־2010 לא ידענו מי הבנק שנתן מימון ומי היו"ר שלו".

 

ועדה בארה"ב שחקרה את הנושא לא תשאלה את שניידר ושום גורם שקשור בפרויקט, אומרים בסביבתו של שניידר.

 

"יש לי חברים בישראל מהזמן שהייתי במכבי תל אביב"

 

היית בא הרבה לארץ לפני הקורונה?

"כמה פעמים בשנה".

 

יש לך חברים פה?

"כן. יש לי חברים מזמן, שאני לא עושה איתם עסקים. הרבה מחברי הילדות בנתניה עברו לקנדה, ולא נשארו לי בנתניה כמעט חברים. אבל יש לי מהזמן שהייתי בעסקי הפלדה ובמכבי".

 

למה עברתם לקנדה?

"לאמא שלי היה בני דודים בקנדה. היא רצתה להיות לידם".

 

מה אתה זוכר מישראל?

"היו לנו פה חיים טובים מאוד. אמא רופאת שיניים, אבא מהנדס חשמל שעבד כמורה באורט סינגלובסקי. מאד אהבתי לגור בישראל, היא היתה בית, היו לי הרבה חברים. מאוד לא רציתי לנסוע לקנדה, וכשהגעתי סבלתי בששת החודשים הראשונים. לפני שנתיים וחצי עברתי לאנגליה, בגלל עסקים, והיום אני גר בלונדון".

 

שניידר מאד אוהב לטייל בלונדון ברגל, 15-10 קילומטר ביום. את תקופת הקורונה הוא מעביר "בשקט. ישבתי כמו כולם בבית. אני מקווה שהיא תיגמר כבר כי חוסר הוודאות נמאס. בידוד, לא בידוד, סגר, לא סגר. כל הזמן משהו חדש. חסרות לי הפגישות, האינטראקציה עם אנשים. המשרדים עדיין סגורים. אז איפה להיפגש? ככה הייתי נפגש במסעדות, מלונות, איפה שנוח. אבל עכשיו זה יותר קשה. בקנדה המסעדות פתוחות אבל נהיה יותר קר ולא נעים לשבת בחוץ. בפנים מותר בקיבולת של 50%".

 

אתה רואה עצמך חוזר לגור בארץ?

"הכל יכול להיות. יש לי שלוש בנות שגרות בקנדה ומאוד מרוצות, ואני רוצה להיות קרוב אליהן, ולונדון יותר קרובה מישראל. אבל אני מאד אוהב את ישראל, אפילו את מזג האוויר".

 

מקורביו של גיל בלוטרייך מסרו בתגובה: "אנו מצרים על צניחה של 55% במניית מישורים ו־65% במניית סקייליין מאז כניסת שניידר לשליטה בחברות. מיום הקמת הקבוצה לפני 30 שנה, בנה בלוטרייך קבוצת נדל״ן בינלאומית סולידית, מאוזנת ושקופה. מאז ייסוד מישורים, כל עסקאות הנדל״ן בארץ ובצפון אמריקה שהוביל בלוטרייך בקבוצה היו רווחיות, הישג נדיר שמדבר בפני עצמו. הטעות המשמעותית של בלוטרייך היא שלא ביצע בדיקת נאותות מקיפה לגבי השותף שהכניס לקבוצה".

x