שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

ניתוח כלכליסט

דירקטוריון אל על לא נלהב מסירת ההצלה באופק

המינוף הגבוה של החברה מחייב כעת את מקבלי הדיבידנדים להכניס את היד לכיס או לדלל את אחזקותיהם לצורך גיוס הון גדול. וכדי להחזיר במשהו את אהדת הציבור המנכ"ל צריך לוותר על שכר שמתקרב ל־100 אלף שקל בחודש בעת שהוא מבקש עזרה מהמדינה

יניב רחימי 08:0521.06.20
בבוקר יום שישי פרסמה אל על דיווח יוצא דופן. חברת התעופה, שעומדת על כרעי תרנגול, ביקשה להבהיר שהיא לא דוחה את המתווה שגובש להצלתה, אלא רק שלחה הצעות להתאמות בו. למה הדבר דומה? לאדם המנהל משא ומתן על האופן שבו יחולץ לחוף מבטחים בזמן שספינתו שוקעת בלב ים.

 

על שלושה דברים עומד החילוץ של אל על: על המדינה שתיתן ערבות להלוואה שאל על תקבל מהמערכת הבנקאית בסכום של 250 מיליון דולר; על בעלי המניות של אל על, הקיימים והעתידיים, שיזרימו לחברה הון של 150 מיליון דולר; ועל העובדים שיחתמו על הסכמים קיבוציים שישקפו התייעלות נדרשת.

 

מה דעתך על מניית אל על:
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
קנייה חזקה קנייה המתן מכירה מכירה חזקה
מה חושבים הגולשים ?
     
50% 18% 32%

הדירקטוריון של אל על, כך נראה, לא מראה סימני התלהבות למראה הצ'קלקה של סירת ההצלה שבאופק. במכתב שאל על שלחה למשרד האוצר הוצע שחלף גיוס הון של 150 מיליון דולר, אל על תבצע הנפקת מניות של 40 מיליון דולר, והמדינה תשלים את החסר באמצעות שטרי הון המירים של 110 מיליון דולר. כך או אחרת, תג המחיר לחילוץ אל על מסתכם ב־400 מיליון דולר.

 

על פי הדיווחים בתקשורת, המתווה החלופי שמוצע על ידי אל על נועד למנוע הלאמה של חברת התעופה. המדינה התחייבה שאם הנפקת המניות של אל על תסתיים באווירת "הקיץ של אביה" ושום משקיע לא יופיע ביום הגיוס, אז היא תיכנס מתחת לאלונקה ותרכוש בעצמה מניות של אל על בתמורה ל־150 מיליון דולר.

 

 

דרושה הפנמה

 

בעלי המניות של אל על, שנהנו מפירות ההצלחה של החברה בימיה היפים (והיו כאלה), הם אלו שצריכים להיות הראשונים לאכול מפירות הבאושים בימיה הרעים. הניסיון של חברי הדירקטוריון לצמצם את תרומת בעלי המניות למבצע החילוץ של אל על מנוגד לכלל פשוט שלפיו מי שמקבל דיבידנדים מהחברה כשהיא מצליחה צריך להיות זה שמזרים לה כסף כשהיא נכשלת.

 

בלי לגרוע כמלוא הנימה מההשפעות ההרסניות של משבר הקורונה על אל על, חשוב להבין שגם בלעדיו האיתנות הפיננסית של החברה לא היתה מרשימה. כבר בסוף 2019, לפני שנגיף קורונה הפך למשבר עולמי, היחס בין ההון העצמי של אל על לסך המאזן שלה עמד על 4.8% בלבד. מכאן שהמינוף הגבוה של אל על מחייב פתרון שכרוך בגיוס הון משמעותי להבטחת הישרדותה.

 

בעלי המניות לא אוהבים גיוסי הון גדולים כי זה מהלך שמחייב אותם להביא כסף מהבית כדי להשתתף בהנפקת המניות. אחרת, הם גוזרים על עצמם דילול - מצב שבו שיעור האחזקה שלהם בחברה יורד. בעלת השליטה באל על, חברת כנפיים שבשליטת משפחת בורוביץ, מחזיקה ב־38% ממניותיה של אל על. זה אומר שהציבור הוא בעל המניות הגדול בחברה.

 

ככל שגיוס ההון יהיה גדול יותר, כך יוטב מצבה של החברה ויורע מצבם של בעלי מניותיה. לכאורה יש כאן דילמה. אבל היא תיעלם ברגע שהמדינה, הדירקטורים וההנהלה יפנימו שהמשימה שלהם היא להציל את החברה, ולא את בעלי המניות שלה.

 

גונן אוסישקין על רקע מטוסים של אל על גונן אוסישקין על רקע מטוסים של אל על צילום: אל על , SIVANFARAG

 

לא להצלת גנרל אוסישקין

 

תהיות בדבר חיוניות הצלת מפעל כושל סדרתי בדרום נשמעות בלחש, בעוד שספקות בנוגע לצורך בחילוץ של אל על נחשבים ללגיטימיים. אנחנו מקבלים כמובן מאליו מענק של המדינה לעסקים שאפילו על גבי גיליונות האקסל לא יכולים להציג רווח, ומתקשים לעכל תמיכה ממשלתית בחברה שלפני משבר הקורונה ייצרה תזרים מזומנים חיובי מפעילות שוטפת. הסיבה לכך היא שקל לנו להבין סיוע לחלש בפריפריה, בעוד שעזרה לחזק מרמת שרון יוצרת אצל האדם הסביר דיסוננס.

 

בעקבות משבר הקורונה נושאי המשרה באל על ויתרו על 20% משכר הבסיס החודשי לו הם זכאים. הפחתת השכר חלה על יו"ר הדירקטוריון, המנכ"ל והסמנכ"לים, והיא תקפה גם בנוגע לגמול לחברי הדירקטוריון. אף שזה צעד בכיוון הנכון, הוא לבטח לא בהיקף המתבקש. הפחתה של 20% בשכר המנכ"ל גונן אוסישקין משמעותה ירידה של המשכורת החודשית מרמה של 120 אלף שקל בחודש ל־96 אלף שקל בחודש. עבור יו"ר הדירקטוריון אלי דפס, שעובד ב־70% משרה, המשמעות היא ירידה של דמי הניהול החודשיים מרמה של 82 אלף שקל ל־65 אלף שקל.

 

בשעה שכ־6,000 מעובדי אל על נמצאים בחופשה ללא תשלום שמועד סיומה נדחה מדי חודש, ניתן היה לצפות למידה רבה יותר של סולידריות מצד ההנהלה הבכירה. כשהמנכ"ל נהנה משכר שקרוב ל־100 אלף שקל בחודש אחרי הפחתה של 20%, אין פלא שהציבור מרגיש בנוח עם להציל את טוראי ריאן, אבל לא מתלהב לחלץ את גנרל אוסישקין.

מהי "התייעלות נדרשת"

 

בסוף 2019 העסיקה אל על 6,303 עובדים, מקצתם "גנרלים" ומרביתם "טוראים". המתווה לחילוץ של אל על נועד בין היתר לשמור על מקור פרנסתם של אלפי עובדים. עם זאת, המתווה של משרד האוצר כפוף ל"חתימה על הסכמים קיבוציים עם העובדים שישקפו התייעלות נדרשת". אף אחד לא באמת מבין למה הכוונה בדרישה להתייעלות נדרשת, אבל לכולם ברור שנדרשת התייעלות. אם נצלול לביאורים בדו"חות הכספיים של אל על, נוכל ללמוד שסעיף הוצאות שכר ונלוות הסתכם ב־2019 בסכום של 610 מיליון דולר. תנאי לכך שהחילוץ יצא אל הפועל הוא שהמספר הזה יתכווץ.

 

ההתייעלות באל על נדרשת משני טעמים. ראשית, זה המפתח למשיכת משקיעים פוטנציאלים שישתתפו בהנפקת המניות הנרקמת. בשנת 2013 חתמה קרן פימי על הסכם השקעה באל על שהיה מותנה בחתימה על הסכמים קיבוציים חדשים ולא יצא אל הפועל; שנית, ערב המשבר הנוכחי ענף התעופה נחשב לתחרותי מאוד, קל וחומר אחריו. בלי התייעלות לאל על אין סיכוי אמיתי להתמודד מול חברות רזות שמתחרות איתה על הכיס של הנוסעים.

 

אחרי שהמדינה הצהירה על נכונותה להעניק ערבות להלוואה שאל על תקבל, ואחרי שנכפה על בעלי המניות של החברה גיוס הון, גם העובדים של על אל נדרשים לתרום את חלקם. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. המשמעות של "לתרום את חלקם" היא שכמה מאות מעובדי אל על ייאלצו להישאר בספינה השוקעת ולראות את חבריהם מתפנים לחוף מבטחים.

 

אל על היא חברת התעופה היחידה שישראל עומדת לחלץ, אבל היא רק אחת מיני רבות בעולם שזכו לסיוע ממשלתי בדמות מענקים והלוואות. ההחלטה של ישראל להציל את אל על לא צריכה להתבצע בכל מחיר, וכדי להפחית את העול על קופת המדינה, מתווה החילוץ נדרש לכלול הירתמות של בעלי המניות ושל העובדים שלמענם הוא גובש. 

x