שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

ראיון כלכליסט

מנכ"ל VBL: "אנחנו כבר 'רוקדים' עם חברות ענק - אולי בקרוב נוכל לספר על עסקה"

כבר 20 שנה מוביל פרופ' דרור חרץ את חברת הביוטק VBL ומנסה לחפש לה רוכש עם כיסים עמוקים. הוא העדיף הנפקה בנאסד"ק על פני תל אביב וראה איך המניה צוללת אחרי כישלונות בניסויים. אבל עכשיו, לדבריו, "יש אור בקצה המנהרה". לחברות ביוטק אחרות בדרך לבורסה הוא אומר: "אסור למכור לוקשים למשקיעים, זה הורס את התעשייה"

צלי גרינברג 14:4617.04.19

המשקיע הישראלי הממוצע מתרחק מתחום הביוטק כמו מאש, ומרבית בתי ההשקעות והגופים המוסדיים אפילו לא מעסיקים אנליסט ייעודי לסיקורו. הסיבה נעוצה בעיקר בעובדה שחברת ביוטק היא ה"עץ" הקשה ביותר לגידול בקרב התעשיות עתירות הידע, שכן הוא מניב פירות רק אחרי שנים ארוכות של טיפוח מסור, השקעה מסיבית והתאמה מתמדת לתנאים בשטח, או מתייבש. אחת מהחברות הללו היא VBL Therapeutics, המוכרת גם בשם וסקולר ביוג'ניקס, שעל ניהולה מופקד פרופ' דרור חרץ (62).  

הפגישה עם חרץ נערכת במשרדי החברה באזור התעשייה במודיעין, שממוקמים בבניין ששימש בעבר אולם חתונות, ולכן תקרותיו הגבוהות משמשות היטב את מפעל הייצור של VBL. החברה מפתחת תרופות לסרטן, שעיקרן מניעת נדידת תאים סרטניים בגוף והחדרת גן מהונדס משולב בווירוס שמסוגל לחסל אותם.

 

מאז הקים את VBL, בשנת 2000, נמצא חרץ - בוגר הפקולטה לרפואה בירושלים, מומחה לרפואה פנימית וריאות, מטבוליזם וליפידים, ופרופסור לרפואה באוניברסיטת תל־אביב - במרתון תמידי להבטחת עתידה. "VBL היא פרויקט חיי", הוא אומר, ומוסיף כי אחרי 20 שנות פעילות הוא כבר "רואה את האור בקצה המנהרה".

 

20 שנה אתם מנסים למכור את החברה. אתה מאמין שמישהו יקנה בשלב הזה?

"חברות תרופות גדולות לא מגיעות יום אחד, מבלי להכיר את החברה הנרכשת, ומניחות צ'ק על השולחן. נכון שבסוף יש כותרת בעיתון על העסקה שנחתמה, אבל בדרך אליה, לאורך שנים, היה משחק והיה ריקוד. אנחנו כיום בשלב הריקוד, שלאחרונה נהפך אפילו לריקוד צמוד, ואולי בקרוב נוכל כבר לספר.

 

"חברות נוהגות להתעניין בעסקאות בשלבים המוקדמים מאוד או בשלב 2 או 3 של הניסויים. באמצע בין שני השלבים האלה יש מדבר צחיח, וכל חברה צריכה להתכונן לכך. חברות הענק שחזרו לשולחן הדיונים והחלו לרקוד עמנו 'לחי אל לחי'', עשו זאת בעקבות בחינה חוזרת של תוצאות ניסוי באחת התרופות שלנו בידי חוקרי אוניברסיטת UCLA, המשמשים יועצים ל־FDA, שמצאו כי הן היו טובות משהערכנו והעניקו גושפנקה לטכנולוגיה שלנו.

מה דעתך על מניית וסקולר:
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
קנייה חזקה קנייה המתן מכירה מכירה חזקה

 

"אלמלא הייתי ממש מאמין שמישהו ירצה לקנות אותנו, לא הייתי רץ באנרגיה כזאת. כל המחקרים שעשיתי נמשכו שנים ארוכות, ויש לי מחויבות גדולה לאנשים ששמו עלינו את מיטב כספם. בחרתי בדרך מסוימת מתוך הכרה שבאמצעותה אני יכול לעשות דברים משני מציאות, בקטע הקטן שלי, וידעתי שזה מצריך זמן, כסף ואנרגיה. הבטחתי לעצמי, למשקיעים ולסביבתי הקרובה שזמן ואנרגיה יש לי, ושאעשה כמיטב יכולתי. זו התחייבות, והמשקיעים מרגישים אותה. אבל כמו אצל כל אחד - יש רגעים טובים יותר ויש קשים יותר. אם לא הייתי רואה את האור בקצה המנהרה, הייתי סוגר את החברה ופונה לכיוון אחר. פעם אמרה לי חולה שטיפלתי בה: 'איך אתה מסוגל לפרוש מהטיפול, הרי אתה עוזר לחולים?'. אבל ידעתי שאם אצליח ב־VBL, אעזור להרבה יותר חולים.

 

"מנכ"ל חברת ביוטק צריך לדאוג לכסף"

 

החברה החלה להיסחר בנאסד"ק באוקטובר 2014 לפי שווי של 120 מיליון דולר, לאחר שניסיונה הראשון להנפיק, באוגוסט אותה שנה, כשל וההנפקה בוטלה. בפברואר 2015 צללה מניית VBL ביותר מ־70%, לאחר שהחברה הודיעה על כישלון בניסוי קליני שלב 2 במוצר המיועד לטיפול בפסוריאזיס וקוליטיס. במרץ 2018 המניה צנחה שוב, הפעם ב־50% לאחר שהחברה כשלה בניסוי קליני שלב 3 לטיפול בסרטן המוח. שווי השוק של VBL עומד כיום על 52.3 מיליון דולר בלבד.

 

דרור חרץ דרור חרץ צילום: יריב כץ

 

 

אתם מחפשים אקזיט?

"בוודאי שכן, אבל לא בגלל המילה אקזיט, אלא בגלל שבתחום שלנו לא נוכל למכור בכוחות עצמנו. אנחנו בקשר רציף עם חברות תרופות ומתייעצים איתם. הרי בלי קמח אין תורה. אומרים שאם אתה נופל במטר הראשון של הנהר או במטר האחרון שלו, אתה טובע, אז אחד מתפקידיו של מנכ"ל בחברת ביוטק הוא לדאוג שיהיה כסף. מי שנוקט בשיטה שמעט כסף זה מספיק, כי הוא משוכנע שהחברה שלו ואנשיו טובים מאוד, לרוב לא מצליח - כי יש דברים שעולים הרבה כסף. אז VBL גייסה הרבה כסף, יותר מ־200 מיליון דולר, וכרגע אנחנו לא מגייסים, כי אין סיבה לכך".

 

VBL גייסה מאז הקמתה כ־250 מיליון דולר, מתוכם 135 מיליון דולר בבורסה. "הליכי הפיתוח של תרופות עולים הון עתק. כרגע יש לנו יותר מ־50 מיליון דולר בקופה - סכום שיספיק לנו לשלוש שנים קדימה בלי לעגל פינות בדרך. לא הייתי מקים את החברה אלמלא הייתי בטוח בכך שמישהו מוכן לפתוח את הארנק. והיו, ויש לי, שותפים נפלאים לדרך כמו מוריס קאהן (ממייסדי דפי זהב ואמדוקס, שמחזיק 11.9% ב־VBL - צ"ג) וחברת טבע שהשקיעה בנו. לאורך כל הדרך הם האמינו הן בי כיזם והן ברעיון.

 

"תמיד יהיו מהמורות, ולכן צריך לבנות נכון. אבל בסופו של דבר, כשנשים תרופה על המדף, למשל לסרטן השחלות, אז שאלת 'מי יפתח את הארנק' תהיה תיאורטית בלבד, כי אין עדיין תרופה לשלב סרטן השחלות שבו אנו עוסקים כיום. אבל צריך לבנות את זה לשלב שבו אם הצלחת, זה נהפך לוודאי. לכן לא כדאי לשים רק ביצה אחת בסל - תמיד יכול להיות שמישהו בסין, בטייוואן או בהונג קונג המציא ביצה טובה קצת יותר".

 

אילו ביצים יש כרגע בסל של VBL?

"יש שתיים. הראשונה היא חלק מטיפול גנטי, שנעשה באמצעות החלפת גן אחד בגוף בגן זהה. במסגרת הטיפול אנחנו מחברים גן שנמצא בגוף שלנו, שתפקידו הביולוגי הוא להרוג את התא שמבטא אותו - תהליך ביולוגי של התחדשות שקורה אצל כל אחד מאיתנו. מדובר בקילר אמיתי, שאם לא היה קיים' היינו כולנו נראים כמו מכוניות משומשות. הוא אמנם יודע להרוג תאים בגוף, אך תאי הסרטן מוגנים בפניו. אז חשבנו איך לוקחים את הקילר הטבעי הזה וגורמים לו לזהות סרטן, וכשזה יקרה - מה אפשר לעשות כדי להרוג אותו. החלטנו לחבר לו וירוס שדומה לווירוס השפעת, אך כזה שאינו יודע לגרום מחלה. ואז הקילר מזהה רקמה שגדלה - ואצל מבוגר רקמה כזו היא רק סרטן - והיא לוקחת אליה את הווירוס. המערכת החיסונית, שאמנם לא מזהה סרטן מזהה את הווירוס, ומתחילה לתקוף אותו בעקבות הווירוס. בחולה סרטן בלוטת התריס, שקיבל את התרופה שלנו, המחלה נעצרה לשש שנים.

 

"התרופה השנייה שפיתחנו מבצרת מיקום של דלקת. דלקת היא דבר שנודד בגוף, בדיוק כמו תאים סרטניים במה שמוכר כגרורות. פיתחנו נוגדנים, שמצד אחד מתחברים לתא סרטן דרך חלבון ומצד שני לתא דלקת, ובתוך 18 חודשים נתחיל ניסויים בבני אדם. ומה כאן הפיתוח? התאים בגוף לא יודעים לזוז ממקומם, לכן תא שריר יושב בשריר, תא עצם יושב בעצם וכו'. התאים היחידים שזזים בגוף הם תאי הדלקת ותאי הסרטן. החלטנו לבחון כיצד אפשר למנוע מהם לנוע. כך אפשר יהיה לעצור סרטן מלהתפשט בגוף, וכיום יש כבר כמה חברות תרופות שאנו עובדים איתם על כך.

 

"גורם ממשלתי, שעושה ניסויים בסרטן בארה"ב, הציע לנו לעשות על חשבונו את הניסוי בתרופה שלנו למעי הגס, כי שם המערכת החיסונית לא נמצאת, ולשמחתי, במקום שנהיה החברה שדוחפת לתרופה לסרטן השחלות, הולכים להיות שלושה ניסויים: למוח, לשחלות ולמעי הגס, שרק אחד ימומן בידי החברה והשאר במימון הקהילה מדעית, שחושבת ומאמינה במה שאנחנו עושים".

 

אז למשקיעים יש תקווה?

"בהחלט. מירידה עמוקה מאוד במניה ראינו פתאום שהיא קפצה פי שניים. לא שאני מבסוט ממחיר המניה פה, אבל צריך להבין שהחברה עשתה סוויץ' מהותי. זה לא אתי ולא הגיוני לפתח משהו שלא עובד. צריך לדעת להגיד No Go, להרוג את מה שלא עובד ולכוון למשהו אחר".

 

למה בעצם שוק ההון? לא נראה שזה בראש מעייניך.

"כי יש גבול ליכולת של משקיעים פרטיים. לכן בחרנו להנפיק קודם בנאסד"ק ולא בישראל. שווי החברה יהיה אחר, כך אנו מאמינים. חברת אנדוצ'ויס (EndoChoice), למשל, נכשלה בניסוי וירדה לשווי שוק של 60 מיליון דולר, אף שהיו לה יותר מ־100 מיליון דולר בקופה. היום היא כבר נסחרת לפי 1.4 מיליארד דולר. למה? כי הצליחה לצאת מהכישלון ועשתה פיתוח נוסף שהצליח נפלא. אז נכון שלא כל הסיפורים כאלה, אבל יש הרבה מסוגו. בשוק ההון אפשר לגייס כסף גם כשאתה למטה וגם כשאתה למעלה. בשוק הפרטי זה קשה יותר. לשמחתי, יש ל־VBL בסיס משקיעים חזק מאוד. הם לא מוכרים את אחזקותיהם, ואני מתחשב מאוד בדעותיהם. אבל אם יש משקיע קטן, שרוצה לעשות סיבוב זריז ופונה אלינו במכתב, אז אנחנו קוראים ומתייחסים, אבל אם זה לא משרת את התרופה, זה לא יקרה. אפילו קרן כמו פיטנגו (שמחזיקה 4.6% ב־VBL - צ"ג) נשארה איתנו לאורך זמן מתוך אמונה בדרכנו. אבל זה לא אומר שהמשקיעים לא מתעניינים כל הזמן במתרחש. כשקיבלנו את התוצאות השליליות של הניסוי בסרטן המוח, לדוגמה, הרגשתי חובה לטלפן מיד למשקיעים הגדולים. איש מהם לא קרא לנו שרלטנים או רמאים. להפך, אמרו שצריך לקדם את העניין ולא להישבר.

 

"בנוסף, השוק גם פותח אפשרויות. היו"ר שלי בן שפירו (Bennett Shapiro), למשל, היה בעבר מספר 3 בקונצרן הפארמה מרק (Merck). נלחמתי שנה להביא אותו, כי רציתי אדם רציני שכבר עשה את זה, וגם יכול להביא לי יועצים שעבדו איתו. יש בארה"ב שני יועצים עסקיים שקשורים לעסקאות ענק והצלחות רבות, ושניהם מאמינים במה שאנחנו עושים. אחד מהם הוא מארק קוזי (Mark Cozzi), שייעץ גם לאנדוצ'ויס. בהתחלה, כמו שכולם תמיד עושים, הוא אמר לנו לא. אז נסעתי אליו לפלורידה, הסתכלנו זה לזה בלבן של העיניים, ואז הוא אמר: 'אני בא לעבוד איתך ורוצה רק אופציות, כי אני מאמין בזה'.

 

מוריס קאהן, ממייסדי דפי זהב ואמדוקס, מחזיק ב־11.9% ב־VBL מוריס קאהן, ממייסדי דפי זהב ואמדוקס, מחזיק ב־11.9% ב־VBL צילום: עמית שעל

 

 

"גם האמריקאים לא בוחלים בלוקשים"

לחרץ יש דעה נחרצת על הדרך הנכונה להנפקת חברות ביוטק. "אסור להנפיק יותר מדי חברות, ואסור למכור לוקשים למשקיעים", הוא אומר. "יש שני סוגי חברות ישראליות: אלה שעובדות על דברים רציניים ואלה שהן עורבא פרח. אגב, גם האמריקאים לא בוחלים בלוקשים, אבל להם זה כבר הצליח, אז הם יכולים להרשות לעצמם. תמיד יהיה מישהו שיטען שאדם שמחזיק מצית בכיס חשוף יותר לסרטן ריאות. ברור גם לו שזו רמאות, וזה לא מוסיף כבוד. לנו אין עדיין סיפורי הצלחה, ולכן לישראלים אסור לבחור בדרך הזאת, כי זה הורס את התעשייה.

 

"הקמתי את החברה כשידעתי שיש לי משקיעים, אבל הסברתי להם שזה יעלה המון כסף. בארץ היתה נטייה לקדם דברים, בעודם בעצם יהלומים גולמיים. לא נולדה פה תעשייה של איך מפתחים תרופות ואיך הופכים את זה לביזנס אמיתי, ולכן נאלצים לפעמים למכור את החברה בנזיד עדשים. ובכלל, בתרופות חשוב לשים כמה ביצים בסל, וכל זה עולה כסף.

 

 

"אבל גם הגורם האנושי חשוב. אסור, למשל, להיעלב מזה שנאלצת לזחול מתחת לשטיח וירקו עליך. אדם שעמד בעבר בראש קונצרן מרק סיפר לי כי אחרי שפרש ייעץ לחברת רג'נרול (Regenerol) ונהג ללכת למשקיעים כדי לעזור בגיוס. לפעמים, כך סיפר, נאלץ להמתין עד שכמה בני 20 ומשהו יסיימו את הסנדוויץ' שלהם. האיש הזה שניהל את מרק, הוביל עשרות תרופות למדף, הציל כל כך הרבה חולים, והם נותנים לו לחכות בחוץ? אבל הוא קיבל החלטה שהמטרה היא לעזור לרג'נרול, והחליק את העניין. צריך להבין שזה לא אישי.

 

"הביוטק הוא הדלק של המדע העתידי בביולוגיה - אחד ממנועי הצמיחה הגדולים בתעשיות עתירות הידע - וחייו לא קלים. בישראל חסרה ההוכחה שאנחנו מסוגלים לעשות זאת. התחלנו מאוחר בפיתוח התחום, והטבע הישראלי לפעמים מעגל פינות, אבל פה יש הצלחות".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x